אני כותב שורות אלו בדקות בהם מלווים בדרכו האחרונה את קרוב משפחתי וידידי האישי, הרב שמואל קטן ז׳״ל.

ההיכרות שלי עם ר׳ שמואל התחיל עוד מילדותי מביקורים שערכנו בכפר חב״ד אצל סבי וסבתי הרב משה וחשא וישצקי ז״ל, בשל קרבתו המשפחתית (בן דוד של סבי וסבתי), ר׳ שמואל, היה מבאי ביתם, וסבי אף שימש המשפיע שלו.

ר׳ שמואל היה חתן אצל ר׳ שאול רסקין ע״ה - אח של סבתי, והמשפחות היו קרובות מאוד. מיד לאחר שמשפחת וישצקי עלו ארצה מעמק הבכה, ר׳ שאול, ומשפחתו דאגו ואירחו אותם.

בביקורים התכופים שערכתי בילדותי בכפר חב״ד הייתי הולך ומשחק יחד עם קרובי משפחתי, בנצי קטן, צביקה ניימן, דודי ניימרק, ויענקל׳ה קלויזנר (נכדיו של ר׳ שאול רסקין) וביתם של משפחת קטן תמיד היה פתוח לרווחה. ושמואל וגברת קטן תמיד היו מקבלים אותנו בשמחה וברוחב לב.

הקשר האישי התהדק רק לאחר שנים רבות כשהגענו לשליחות לקרואטיה. רק אז נודע לי בדיעבד שר׳ שמואל יליד זאגרב, ודובר קרואטית רהוטה! 

וכך במשך השנים נקשרתי והתחברתי איליו ונחשפתי לאישיותו הדגולה של ר׳ שמואל. כדובר השפה הקרואטית הסכים בהזמנתי בחפץ לב להגיע לביקורים ולנצל את כשרונו ואת שפתו על מנת להשפיע על אנשי העיר. כמו גם לבקר את קרובי משפחתו שעדיין מתגוררים בקרואטיה. 

לפני כמה שנים הוא הגיע בהזמנתי, לעזור לנו לחגוג את חג הפורים, הוא הגיע ביחד עם בנו הרב מנחם מנדל, ר׳ שמואל יחד עם בנו, נכנסו לתפקיד במרץ רב  כמו שני בחורים צעירים, ר׳ שמואל פרט על כינורו הידוע, ונשא דרשות בכל הזדמנות. ביקוריו במשך השנים נשאו פירות, ועשו רושם רב וגרמו לקידוש שם שמים גדול.

בביקורינו בארץ ישראל, תמיד היה מעודד אותנו על העשיה הרבה, וכל פעם שנפגשנו היה חוזר ומספר על ילדותו, ועל כמה שהוא שמח שקרואטיה מקום ילדותו מתעורר ומתפתחת מבחינה רוחנית.  

לפני כמה שבועות הייתי בארץ וביקרתי את ר׳ שמואל בבית הרפואה, הוא התעניין על קרובי משפחתו מקרואטיה, וראיתי שזה מעלה חיוך ושמחה על פניו, אבל הפעם זה הייתה המפגש האחרון.

זו ההזדמנות לשלוח תנחומי למשפחה קטן היקרה, כמו האבא, הילדים גדלו והתחנכנו לנתינה ועם לב גדול, שהולכים ב״ה בדרך התורה והמצוות, שיראו מעתה רק ברכה ושמחה ״ושיבולע המוות לנצח״.