בערב יום הכיפורים תשל"א הופיעה בעיתון 'מעריב' הפופולרי בישראל כתבה נרחבת, מאת לוי יצחק הירושלמי, שהביאה את סיפורם חמישה בעלי תשובה. אחד מהם היה הרב שמואל קטן ע"ה, שאתמול נפטר לבית עולמו.

הוא היה אז בן שלושים, ובעמוד הראשון של הכתבה, שכותרתה היה "במחיצתם של בעלי תשובה", הופיעה תמונתו מנגן בכינור - מחזה אופייני בחייו. הוא אף ניגן לא אחת בכינור לפני הרבי, במעמדי חלוקת כוס של ברכה.

להלן: קטעים מתוך הכתבה, שעסקו ברב קטן, בהם מספר על ילדותו, הגעתו לחב"ד ועל העולם שהותיר אחריו מאחור וקרבתו לחיי החסידות.

•

שמואל קטן, בן שלושים, אף הוא בוגר הטכניון (כימיה). גם הוריו עלו ארצה ב-1948. הוא נולד ביוגוסלביה, גדל ונתחנך בחיפה, היה חבר בתנועות הנוער "השומר הצעיר" ומחנות העולים, ולאחר מכן הגיע לחברה סאלונית. הוא זוכר את סבו "שהיה מתפלל". בבית הוריו - לא שמרו מצוות.

הוריו קיבלו אותו כבעל תושבה. "לא מתוך שנאה", כפי שהוא מתבטא. "הם קיבלו זאת בצורה קצת משונה. אבי חשב, שזה ייגמר במסורתיות מסוימת הוא גם חשב, שזה דבר חולף. זה ייגמר בכיפר. עד היכן זה יכול להגיע?

הכתבה ב'מעריב'

"הוא גם חשב יותר איך דרכי תשפיע על מעמדי בחברה. בעצם המעשה שלי לא ראה דבר מוזר. אמי קיבלה זאת בצורה יותר פאסיבית. אחי - שאינם דתיים - לא מגיבים במיוחד. הצעד שעשיתי לא השפיע עליהם".

•

שמואל קטן, ששירת בצה"ל כסמל בתותחנים, נתק בחיים יהודיים בביתו של חבר דתי שלמד עמו יחד תקופה מסוימת. אותו חבר עבר אחר כך לבית ספר דתי.

החב"דניק שהתוודע אל שמואל קטן ואל קבוצת הסטודנטים מהטכניון קירב אותם אל הדת דרך לימוד חומש ורש"י ותורת החסידות. "זה היה השלב ההתחלתי. המעשה הראשון שלי היה לחבוש כיפה.

"בהתחלה חשבו: אולי קרה חלילה אסון. אבל אחר כך הבינו שעליתי על דרך חדשה, וזהו זה. ברור שהתחלתי להניח תפילין. בבר מצווה לא ידעתי מה זה תפילין. אצל החב"דניק ראיתי לראשונה תפילין. זו הייתה המצווה הראשונה שהתחלתי לקיים.

הוא ביקר אצל הרבי. אלא שביקורו חל בעת שכבר עמד בשתי רגליו בתוך עולם החסידות והתורה. גם הוא זכה להיות ביחידות אצל הרבי.

•

הצעירים הללו חשים עצמם כיום - לפי עדותם שלהם - מאושרים ושמחים בחלקם. "חיי כיום", אומר שמואל קטן, "הם חיים עם תוכן. אתמול היו חסרי תוכן. חייתי באפילה, בלי מסגרת, בלי לדעת חובות וזכויות. התעניינתי בכל מיני חכמות חיצוניות.

המשך הכתבה

"אפילו מצאת בהן דברים יפים ומעניינים, אבל הרגשתי שזה לא בשבילי. זה לא אני. המושג חילוני אינו קיים עוד בשבילי. יש יהודים שעדיין רחוקים מדרך התורה. אין מושג של עולם חילוני. אינני מרגיש כיום שחסר לי משהו מן העבר. תיקנתי את העבר ואני רואה כיום את הדברים בצורה מוארת".

•

מהו בעל תשובה? אומר שמואל קטן: חרטה על דרך העבר והחלטה טובה על העתיד. "יש לי ברוך השם ההרשה הזו, יש לי החלטה יחד עם רעייתי, שהיא בת הכפר, על חיים יהודיים אמיתיים בהווה ובעתיד ועל חינוך ילדינו בדרך זו".

החוזר בתשובה שמואל קטן אף הגיע למעמד כזה, שהוא לוקח חלק בפעולות "ופרצת", שהן פעולות הסברה של חב"ד אשר נועדו לקרב רחוקים ולהחזירם בתשובה שלמה. חלקו בפעולות אלה - בנגינה עלי כינור.

"למדתי הרבה כינור, מגיל שלוש עשרה. זכיתי, ברוך השם, לנגן אצל הרבי. עמדתי ליד הרבי וניגנתי ניגון לפי בקשתו. אני רואה בכך זכות גדולה. הרבי גם הדריך וכיוון אותי בנגינה אצלו. אני גם מנסה לכתוב מוזיקה".

נגינה - למען חוזרים בתשובה.