"אם הייתי מספר לעצמי לפני 5 שנים שיום אחד ארקוד במעגלי גברים בחתונה חב״דית לצלילי שירים חסידיים הייתי אומר שנפלתי לגמרי על השכל ושאין מצב שזה יקרה", כך כתב רם דונל, מקורב של משפחת קורץ ממיתר לחבריו. 

"את אבי הכלה, הרב שניאור קורץ, רב קהילת חב״ד במיתר, הכרתי לפני 9 שנים כשהתחלתי להתעניין במצוות הנחת תפילין. כקיבוצניק שהלכות ומצוות הדת היהודית היו רחוקים ממנו שנות אור בכל זאת מצאתי את עצמי נכנס לבית חב״ד מיתר ושם הכרתי את הרב. איש מקסים ולבבי שקיבל מתנה גדולה והיא יכולת מדהימה בקירוב לבבות בין בני אנוש. 

קצת יותר מ 6 שנים אחרי אבי נפטר והרב שניאור לימד אותי את מצוות אמירת הקדיש משם החיבור לקהילת חב״ד היה טבעי וחזק וכך בסופ״שים וחגים אני נוהג ללכת לבית הכנסת ולמלא את עצמי בשמחה קדושה שממלא לי את הלב לכבוד שבת. 

החתונה אתמול היתה מיוחדת מאוד עם מנהגי חב״ד המיוחדים. הזוג הצעיר והקסום שמסתבר היו ביום של צום כחלק מההכנה לקראת היום המקודש היו נרגשים מאוד. מיד אחרי החופה התפצלנו לשני אולמות (גברים/נשים) לכמה שעות שכחנו שיש גם נשים בחתונה. 

אחרי אוכל כיד המלך זמר החתונה הכניס את החתן (ללא אשתו) ושמחה גדולה מלאה את רחבת הריקודים לצלילים חסידיים. 
ואני הקיבוצניק לשעבר מצאתי את עצמי משולב בתוך מעגלי ריקוד שלצידי רוקדים ואוחזים ידיים חובשי מגבעות ולובשי שחור לבן ואני הרגשתי לגמרי חלק מהחגיגה. בחיצוניות נראינו שונה בפנימיות לכולנו היתה שמחה גדולה משותפת אחת. 

ברכו אותי אנשים זרים ב״מזל טוב״ מנהג כזה שאומרים מזל טוב לכולם בלי קשר לקרבה המשפחתית.  
היתה שם שמחה גדולה שהשכיחה לכמה שעת את השכול הלאומי ופצעי התודעה. 

אוייבנו המרצחים לא הבדילו בין דתי/חרדי/חילוני כאשר פגעו בנו. וגם לוחמי צה״ל ושירותי הביטחון נלחמים כתף אל כתף מכל קשת האוכלוסיה הישראלית היפה. 

בימים מאתגרים אלו במדינתנו המדממת כדאי למצוא את החיבור והקירוב ולהימנע מהעמקת הפילוג ושנאת חינם (את זה עשינו מספיק). 

זהו זמן לאהבת חינם כי רק ככה נצא מנצחים. 
שנדע ימים יפים ושמחים.