"ויקח משה את עצמות יוסף עמו" כך נאמר בתיאור יציאת מצרים בתחילת פרשת בשלח אותה נקרא מחר. מדוע לקח אותם משה? "כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם".

יוסף, כמו אביו, רצה להיקבר בארץ הקודש, ביקש בקשה מיוחדת וזכה שבני ישראל קיימו את בקשתו. הוא נקבר, כידוע, בשכם שבשומרון.

לרבי צורם כאן השימוש בביטוי 'עצמות'. מדובר על איש יקר, היה משנה למלך, ׳יוסף הצדיק׳ אנו מכנים אותו, היה מתאים לומר 'ויקח משה את ארונו של יוסף' ביטוי מינימלי של כבוד, משהו שכל אחד היה מצפה שכך ידברו על מישהו מקרובי משפחתו, אבל 'עצמות יוסף'?

אבל אם כך כתוב, חייבת להיות לדברים משמעות מיוחדת, והמשמעות של 'עצמות יוסף' היא, שמעבר לעובדה שמשה העלה לארץ באופן מעשי פיזי את גופו של יוסף, הוא גם העלה עמם לדורות את עצמיותו של יוסף, את עצם מהותו של יוסף הצדיק. עצם מהותו של יוסף היא עשייה למען האחר, הוא נתן את חייו למען אנשים אחרים. כל איש ציבור היום אומר 'מה שאני עושה זו שליחות', יוסף היה המודל לעשיה למען הציבור.

גם בשמו של יוסף טמון מסר משמעותי דומה - "ותקרא את שמו יוסף לאמור, יוסף לי ה' בן אחר" אמרה רחל אמו בלידתו. המשמעות הפנימית של הדברים היא, כך אומר הרבי, שיש בן שנחשב 'אחר' כיון שהוא שונה בהנהגתו, במעשיו ואולי אף במראהו, ועבודתו של יוסף היא, את ה׳אחר׳ הזה לקרב ולתת לו את ההרגשה האמיתית שהוא בן, כי זו הרי האמת, כולנו בנים לעם הזה, בני ישראל. וכמה אופייני לרבי פירוש שכזה.

ובכן, משה רבנו לא העלה רק את ארונו של יוסף, משה העלה את 'עצמיותו של יוסף', את ההכרה וההבנה, המבט והפרספקטיבה של יוסף, זאת שתלמד את כולנו להביט אל האחר ולהבין שהוא בן.

בכל כיתה בבית ספר יש ׳אחר׳ ולכל אחד מאתנו, כל אחד מנקודת מבטו כמובן, יש אחר כזה בין מכריו ובודאי בין אלו שאינם מכריו וחבריו. וכאן צריך להעלות למודעות את ׳עצמות יוסף׳ ולזכור שאחיו ואחיותיו המה, בני אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה. ובזכות זה נזכה לברכה המיוחלת: ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך.

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי