5 מיליון 

"אבא, מי זה האדם הזה?"

"אדם טוב, שרוצה לעזור לנו לבנות בית כנסת".

"יש לו 5 מיליון דולר?״

"לא חושב…"

"אז בשביל מה הוא הגיע??…״
 

כך זאב. ילד מתוק. חכם. שליח בן שש. לא שמע על פוליטיקלי קורקט. השבוע באסיפה בבית כנסת בקייב. שכונת אבולון. יושבים על המדוכה. מחפשים פתרון. לטווח ארוך. לטווח קצר. נהיה צפוף כאן. וצר. מחפשים מענה. ועדיף מבנה. לשכור משהו. לקנות. אולי לבנות…

מה היית עושה לו זכית ב-5 מיליון דולר? 

שאלה כזו. מציאותית? אממ. פחות. אולי תפיסתית.

כסף - טוב או רע? שוחחתי עם חברה. לי אין ספקות. מהמצדדות. לא מתכווצות. בלי סוגריים. בלי אבל. בלי התנצלות ובלי חבל. כסף הוא משאב. חשוב. נצרך. לא דרך אגב. לממש הורות. ברחבות. לפעול בעולם. בשליחות. בריאות. נחת. הרחבה. בילט אין של ברכה. כסף - לא רק קריפטו. מטבעות. לא רק מעות. השקעה. גם תודעה. יש עשיר, שהוא עני. עם עתודות. השגות. ללא דאגות. אך בתפיסה הוא חסר. לשני יש יותר. חוסך בכל האפשר. אתמול. ומחר. אכלו לי. שתו לי. לא מאושר. ויש מי שקצת מתקשה. מחפש זהב. אינו מוצא. אך אדם של יש. נותן. לא מבקש. לא עומד בתור לקושש. לא רץ אחרי תלושים. יש אנשים…
 

ביציאת מצרים תופס הכסף כותרות. גם מקום. מוגזם קצת. כמו לא נכון. ביזת מצרים. ביזת הים. כסף. זהב. בוזזים כולם. "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף…". רש"י: "הסיען בעל כרחם. שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות והיו ישראל מוצאין אותם בים … לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם". עם של עבדים. שפוף. נתמך. בוזז. לא מווסת. עומד מול שפע. ונצמת. 
 

ואולי לא נפילה. לא שלילה. במחילה. גם לא טעות. הַבְלוּת. רק העברת בעלות. "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". כזה פסקול. ייעוד חדש. נשגב. זה הכל. עובר לסוחר. עובר יד. למשהו, מישהו, גדול מיועד. 

כי עם כסף אפשר לחטוא בעגל. קלון. ואפשר לבנות משכן, בית מקדש מעט, בשכונת אבולון…

זמני הדלקת נרות:

לוגנסק - 16:57

קייב - 16:21

באר שבע - 16:50

חיפה - 16:36

ירושלים - 16:27

תל אביב - 16:46

שבת שלום!

חנה גופין