השליחות שלנו בלוגנסק. מלאת אור. מלאת ברכה. ממלכה. זכינו ליצור מהפכה. לא באור. בחשכה. התהוותה אצלי לרוב בלילה. לפני הזריחה. כשתנועת האור מן הפנים אל החוץ. השפעה כזו. הפוכה.

יש אנשים, שאור יום מניע אותם לקום. לא לישון. לשמן מנועים. לזוז מהמקום. ויש, שמחכים לרדת החשכה. מתוך הדמדומים לייצר הצלחה. אז. כשהילדים ישנים, גם היקום, אתה פוגש את עצמך. בשקט. במנוחה. ללא הסחה. את הדימר החיצוני משקיט. את הקולות מסביב משתיק. ומסכית. לריק. משהו אז מבעבע בפנים. מתחברות אותיות למילים. משתחררת חסימה. ויש זרימה. יצירתית. בונה. נכתבת מנגינה. 

השבת, יום הבהיר י' שבט, מציינים את היארצייט של הרבי הריי"צ. שנה שלמה הפצירו חסידים ברבי לקחת את המושכות לידיו, לא להשאיר את התנועה לבד. אולם הרבי דחה. לא מיהר. כמו חיכה... עולם ללא אור. בחשכה. בענוותנותו נהג הרבי להתבטא, שהוא רק ממשיך את דרכו של חותנו. בפועל, פרץ הרבי דרך חדשה. בהיקף ובעוצמה. בארבעים שנות נשיאות עשה הרבי מהפכה דרך תורתו הקדושה. הרחבה. דרך אמפריית השליחות הענפה. 

ובא השמש וזרח השמש. כך סדר הבריאה. לא שגיאה. "ויהיה ערב ויהיה בוקר…". תחילה חושך ואחר כך אור. מתוך החוסר. השחור. לפעמים אַיִן מצמית. משבית. גורם לשקוע וליפול. להרים ידיים. לא יכול. כביכול. אך אַיִן הוא גם זָרָז לגדול. לאתחל את הכל. אחרת לפעול. להבחין על מה דרכת תוך כדי מרוצה. מה השתקת. לא פגשת. מה מחכה, בסבלנות או שלא, לפריצה. 

לעשות מפעם לפעם הפסקה. להסכים לפגוש את השתיקה. עקצוץ חסר מנוחה. כי חושך הוא לעיתים שׁוּחָה אך לעיתים הבטחה. הדרך למהפכה…

שבוע טוב!

חנה גופין