ישבתי שם ילד בן 9 ולא ממש הבנתי. הרבי דיבר שעות ארוכות. הבנתי את האידיש, גם את המילים עצמן, אבל את המסר לא הבנתי, גם לא זכרתי. כשהתלוננתי, אבא אמר שהנשמה שלי מבינה.
היה זה בהתוועדות יוד שבט תשמ"ו 1986, ההתוועדות הראשונה שהשתתפתי בה. מאז חוזר אני אליה מידי פעם וכל פעם משהו אחר שנאמר בה כמו נוגע בי פעם ראשונה, כאילו נאמר באופן מדוייק עבורי.

העשירי בחודש שבט הוא היום בו בתש"י 1950 נפטר רבי יוסף יצחק שניאורסון, השישי בשושלת חב"ד. זהו גם היום בו שנה אחר כך, בתשי"א 1951 קיבל על עצמו הרבי השביעי, הידוע בשם הרבי מלובביץ, את נשיאות והנהגת תנועת חב"ד. משכך, יום זה הוא יום משמעותי מאוד עבורי כחסיד חב"ד. למען האמת, זהו יום משמעותי מאוד עבור כל יהודי שאי פעם הושפע מהרבי, אם ישירות או דרך חסידיו ושליחיו, דברותיו וכתביו הרבים.

ובחזרה אלי. הרבי אמנם קיבל על עצמו את הנשיאות הרבה לפני שנולדתי ובודאי השפיע על חיי באמצעות הורי שיחיו, אבל הקשר הפנימי, הישיר, הראשון שלי איתו נעשה בעצם ביוד שבט תשמ"ו. ובכן, חוזר אני אל ההתוועדות הראשונה שלי, לומד אותה מחדש ויש ברצוני לשתף אתכם בכמה שורות שעבורי הן משנות תודעה. לא אסביר, לא אפרט, רק אביא את הדברים מילה במילה כפי שהם כתובים בספר:

"בנוגע לכל ה"חשבונות" אודות מצב העולם ומצבו האישי – אם הוא ראוי או אינו ראוי כו' – עליו לדעת ולזכור שלא דורשים ממנו לפעול דבר חדש שלא הי' לעולמים, שינוי מצב העולם או שינוי מצבו האישי, אלא אדרבה: להחזיר את העולם או את עצמו למצבו האמיתי כפי שנברא על ידי הקב"ה – "לגני לגנוני, למקום שהי' עיקרי בתחלה”.

ובאותיות פשוטות:
כאשר יהודי רואה בעולם או בעצמו דבר בלתי רצוי עליו לדעת שאין זה מצד הבריאה עצמה, שכן בריאת העולם והאדם – הן יהודים והן אינם יהודים -  הייתה באופן ד"וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד",  לא רק ״טוב׳ סתם, אלא ׳טוב מאד׳. ובמילא הענין הבלתי רצוי הוא שינוי במציאות הבריאה ולכן עבודתו בתיקון הדבר אינה פועלת דבר חדש, כי אם להחזיר דבר זה למצבו האמיתי, כפי שנברא על ידי הקב"ה.
סוף ציטוט.

לחיים יהודים, לחיים ולברכה,
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי