השבוע צעדתי במרכז העיר אילת ביום שטוף שמש, איך לא. בעירנו אין כמעט גשם ועננים. השמש זורחת במלואה ומחייכת לאנושות, ואני מהלך ומהרהר בליבי על מה אכתוב השבוע בטור זה. תוך כדי הרהורים לבחור בנושא עליו אכתוב, צועד מולי אדם בשנות השיבה וחזותו החיצונית איננה מסגירה כלל את אישיותו ופנימיותו.

הוא פנה אלי באמירת שלום ושאל שאלה מסויימת. השאלה הביאה לשיחה שהתפתחה לשיחה ארוכה. בדקות הראשונות לשיחתנו הוא שואל אותי אם אני חב"דניק ואם אני דובר אידיש, ומרגע זה שהשבתי לו בחיוב מצאתי את עצמי עומד בטיבורה של העיר אילת ומשוחח עם יהודי בשפה החסידית ואם אדייק יותר דיברנו בשפה של בוגרי 770...

•

היהודי הציג את עצמו בשם נחמיה נטקין שעבר מסלול חסידי ארוך ומפותל, החל מהתקרבות לחב"ד בשנות הלמ"דים בארה"ב. תקופה מסויימת הוא למד בישיבת 'הדר התורה' ומשם הוא שם את פעמיו לארץ הקודש ולמד כשנתיים בכפר חב"ד אצל הרב גפני בשקידה ובהתמדה. לאחר מכן הוא התחתן והתגורר בצפת שנים ארוכות עם בני משפחתו החסידיים. לאחרונה הוא התגלגל עקב מאורעות חייו ועבר להתגורר באחד מקיבוצי הערבה.

נחמיה דנן ממשיך גם כיום לעסוק בתורת הרבי כאשר במקצועו הוא מתרגם מעברית לאנגלית. בימים אלו הוא מתרגם 'אגרות קודש' של הרבי והוא עובד עבור מפעלים חב"דיים העוסקים בתרגום ספרי חב"ד לאנגלית.

כששאלתי אותו איך הגיע לחב"ד הוא הפנה אותי לאתר "בית חב"ד" org, "שם תמצא את הסיפור". כיון שאינני קורא אנגלית תרגמתי את הסיפור שלו מאנגלית לעברית בגוגל תרגום וזו התוצאה:

•

"ניו אורלינס, 1974.

החיים שלי היו מספקים מספיק. סטודיו במרכז העיר עם סטיינווי. זמן לחשוב. פסנתרן Ragtime / מלחין ניו עידן.

פגשתי אז את לו בראון, והייתי חבר של החודשים האחרונים של הייסורים הפיזיים שלו. פעם הוא היה ילד פלא מבריק של ישיבת לואר איסט סייד. השפל שינה את זה. דיאלקטיקה יהודית בזמן שאנשים גוועו ברעב ברחוב.

המפלגה העריכה אותו. אחרי סטלין חשב מחדש על חייו והיה שען. התיאולוגיה שלו? מוצרט.

אחר צהריים אחד הוא שאל אותי - יהודי אנאלפביתי - אם אני רוצה לשמוע ניגון. לא הבנתי. הוא משך את עצמו אל הקביים שלו ולאט, בכאב, מצא את הקלטת.

ילדים שרים בעברית -

א-א-נעים זמ-יי-רות

ושי-ירים א-אערוג

כי איאי אליאאך

נא-אפ-שי ת-ע-רוג...

נפשי חמדה בצל ידי-ך

ל-דעת כל רז סודך.

לו הסתכל עלי בסקרנות בזמן שבכיתי ללא שליטה.

יותר מאוחר נודע לי שהרבי מליובאוויטש לימד את הניגון הזה לחסידים בסוף ליל שמחת תורה אחד בשנת תשכ"א".

•

בעומדנו תוך כדי שיחה במרכז העיר הוא מספר לי רבות על החוויות החסידיות שלו במשך השנים. הוא היה ביחידות אצל הרבי פעמיים או שלש. השתתף בהתוועדויות הרבי, למד בתומכי תמימים גם בניו יורק וגם בכפר חב"ד. הוא לא שוכח את השיעור תניא שר' מענדל היה מוסר בפני קבוצה מצומצמת של ששה בחורים מהמסגרת האמריקאית של הרב גפני והוא ביניהם. יש לו כמובן גם מכתבים מהרבי לכל מאורע משמח בחייו.

בליבי אני מהרהר על "יו"ד שבט" הממשמש ובא והנה עומד לפניי עוד יהודי רווי בחסידות ובלחלוחיתה שהרבי פעל עליו ושינה את אורח חייו והנה אנחנו שנינו עומדים ברחובה של עיר ומתוועדים על הרבי והליכותיו. העוברים והשבים הרבים החולפים על פנינו אילו היו מקשיבים לנו, לא יבינו כלל את שפתינו.

כששאלתי את נחמיה שיתאר לי מעט על היחידות כששהה אצל הרבי הוא מספר לי בהתרגשות שאת מה שחווים ביחידות אי אפשר לשכוח כל החיים. התמונה הזו עומדת וניצבת לנגד עיניו כאילו הוא חווה זאת עכשיו. הוא נכנס לרבי ביום הולדתו כפי שהיה נהוג בתקופה ההיא.

כשנכנס ליחידות בימים הראשונים להתקרבותו לחב"ד אמר לו הרב גרונר שעליו להזדרז כי הזמן של הרבי יקר מאוד. תוך כדי היחידות הרב גרונר החל לדפוק בדלת כדי לזרז אותו לצאת אבל הרבי סימן לו בידו שלא יתייחס לדפיקות של הרב גרונר והמשיך לדבר עמו ברוגע.

בצאתו מהיחידות עטו עליו חבריו ושאלו אותו מה דובר ביחידות? ענה להם: "אני מוזיקאי ועוסק הרבה במימד הקול. כאשר הרבי דיבר אלי ביחידות הקול של הרבי לא היה נשמע יוצא מפיו כמו בכל אדם אלא הקול היה נשמע כאילו הוא מגיע מכל פינות החדר. כשאני מדבר עם אדם הקול שלו יוצא מפיו וממנו. אבל כשהרבי דיבר ביחידות הרגשת שהקול ממלא את כל החדר והוא כביכול מגיע ממקום עליון".

נחמיה מספר לי שכאשר הוא תיאר לחבריו את תחושת הקול של הרבי ביחידות הם אישרו לו שגם הם חשו כמוהו את התחושה הזו והוא מיטיב להבהיר ולחדד אותה.

נחמיה גם מסביר לי שהמעמדים של ה'יחידות' להם זכה, נחרטו בתודעתו ונצרבו בליבו לנצח והסיבה לכך היא כי ברגעים הללו הרבי מביא אותך לנקודה כזו שהיא למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן. אתה לא היית ביחידות לפני כך וכך שנים ובמקום זה וזה אלא גם עכשיו אתה ממשיך להיות שם ביחידות ולכן אנשים זוכרים בחדות ובבהירות את היחידות שלהם אצל הרבי גם בחלוף עשרות שנים רבות.

ביקשתי מנחמיה איזה פירור מאותן יחידויות והוא מנדב לי אותו: לקראת צאתי מהיחידות הרבי אמר לי מבלי שאשאל אותו שמקומי הוא בארץ הקודש. והרבי הוסיף שקודש פירושו "מובדל" ועליך להבדיל את חייך ממה שעבר עליך באמריקה לחיים חדשים. "זו הסיבה שלמרות כל גלגוליי אינני חוזר לארה"ב ואני נשאר כאן בארץ משום שהרבי חזה והורה לי שכאן הוא מקומי".

יכולנו לעמוד עוד זמן רב ולהמשיך להתוועד שעה ארוכה אלא שאילוצי הזמן הכריחו אותנו להפסיק תוך כדי שהחלפנו מספרי טלפון כדי שנוכל להמשיך לשוחח עוד ועוד בימים הקרובים. 

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected] | ובווצאפ 2711532-052