לו היה רבי ישראל בעל-שם-טוב חי בימינו, מה היה עושה? קל להשיב על השאלה הזאת, משום שיש קווי-דמיון רבים בין ימיו לימינו אלה. בימיו שרר קיטוב חריף בין חלקי העם. מצד אחד עמדו תלמידי-חכמים ולומדי תורה, ומהצד השני המוני יהודים פשוטים שנתרחקו מחיי יהדות. הייתה מתיחות גדולה בין הקבוצות, וכמעט לא היה ביניהן שיג-ושיח. נשמע מוכר?

ציבור שומרי התורה והמצוות, בדורו של הבעש"ט, אף ששקד על לימוד התורה, לקה בבעיה של יובש רוחני. היו חסרות לו השמחה, ההתלהבות, הדבקות שאליה מגיעים על-ידי תפילה. במובן זה הביא הבעש"ט לשומרי התורה והמצוות בשורה רוחנית בעלת חשיבות לא-פחותה מזו שהביא ליהודים הפשוטים – הוא גילה להם את האור הפנימי של התורה, את פנימיות התורה. האם תופעה זו של יובש רוחני, שגרה ועבודת ה' כמצוות אנשים מלומדה אינה מצויה בתוכנו בימים האלה?


הבעש"ט כאן

לו היה הבעש"ט חי בימינו, היה עושה בדיוק את מה שעשה בימיו. הוא היה מרעיף אהבה על היהודים הפשוטים, ה'תינוקות שנשבו', שנתרחקו משום-מה מאורה של היהדות. הוא היה מקרבם אליו, מגלה להם שגם הם יכולים להיות קרובים אל ה' ותורתו, ומעורר את הנקודה היהודית הפנימית הטמונה בהם.

ליהודים שומרי התורה והמצוות, שתורתם ומצוותיהם נעשו שגרה יום-יומית נטולת חיות, היה הבעש"ט מביא את אור החסידות, שהייתה מפיחה בהם רוח-חיים חדשה. הם היו מתמלאים שמחה, חיות, התלהבות. פתאום היו חשים את האושר שבעבודת ה'. כל תפילה, כל שורה בתורה וכל מצווה, היו מקבלות טעם חדש ורענן.

אלא שכל זה אינו שאלות היפותטיות וניסיון לשער מה היה עושה הבעש"ט אילו היה חי עמנו. הבעש"ט אכן עושה זאת כאן ועכשיו, שכן אור החסידות שגילה מאיר עלינו בכל עוצמתו, ולא נותר לנו אלא לפתוח את הספרים ולשאוב מלוא חופניים מהמעיינות הזכים.

יתרה מזו: בימינו אנו נהנים לא רק מאורו של הבעש"ט, אלא גם מאורם של תלמידיו וממלאי-מקומו. תורת החסידות נתגלתה בממדים עצומים בדורות שלאחר מכן, הוסברה והורחבה, וכיום היא נגישה לכל אחד ואחת. אם בימי הבעש"ט היה האדם נדרש בכל-זאת להיות בעל ידע תורני ורמה רוחנית נאותה כדי לקלוט את אור החסידות, מכיוון שרעיונות החסידות שגילה הבעש"ט היו מתומצתים ונקודתיים – בימינו החסידות מוגשת לכול, במאות ספרים, בכל הרמות.


חג לכולנו

רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן-ערוך, מסר את נפשו כדי לגלות את אור החסידות. כאשר שוחרר ממאסרו אמר שישב בכלא חמישים ושלושה ימים כנגד נג פרקי ספר התניא שכתב. הוא ידע שיהיו קטרוגים, בעולמות העליונים ובתחתונים, על גילוי אור גדול כל-כך, ובכל-זאת מסר את נפשו, מכיוון שידע עד כמה האור הזה חיוני בעבורנו. בזכות מסירות-נפשו קיבלנו את המתנה המופלאה של אור החסידות.

חג-הגאולה י"ט בכסלו אינו חגו של בעל התניא בלבד, אלא זה חג לכל יהודי שנהנה מאורה של החסידות. בזכות היום הזה הוסרו המגבלות שעיכבו את התפשטותה של החסידות, והיא הגיעה לכל תפוצות ישראל ונעשתה חלק בלתי-נפרד מעולמו הרוחני של כל יהודי. על-כן הבה נשמח ביום הזה, נודה לה' על טובו, ונאחל איש לרעהו כמנהג חסידים:
"חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו!"