הרבה הודעות קיבלתי השבוע. "הזדעזעתי לרגע, ראיתי שהרב אליהו שוויכה נפטר". אכן, זעזוע גדול היה למשפחתנו השבוע כששמענו את הבשורה המרה שסבי היקר, רבי אליהו שוויכה, שזכיתי לשאת את שמו, נלקח לבית עולמו.

בגאווה נשאתי את שמו והוא התגאה במשפחתו.

שמי אליהו בן הרב יעקב בן הרב אליהו שוויכה, וגם שמו היה רבי אליהו בן הרב יעקב בן הרב אליהו שוויכה. הרב אליהו הראשון היה מרבני ארם צובא 'חלב', בנו של הרב הראשי של חלב רבי אהרן שוויכה ונכדו של הרב הראשי הנודע חכם חיים מרדכי לבטון, זכר צדיקים לברכה.

סבא היה אציל נפש, ירא שמים אמיתי, איש ישר ותם דרך, חכם ופיקח, בעל זיכרון נפלא שאין שני לו, ובעל נימוסים מלכותיים.

יש הרבה בעלי זיכרון, בעלי שמועה, אבל סבא ידע להשתמש בזיכרונו עבור רגישות לזולת, לדעת לכבד את מי שצריך, לא לשכוח אף אחד ממשפחתו הענפה והרחבה, מחבריו הרבים ומבני קהילתו.

הוא היה מכבד את הסבתא תבלחט"א כמלכה אמיתית, והיא כבדה אותו כמלך, ויחד הם הקימו משפחה לתפארת.

מיטתו שלימה, אבי מו"ר בנו הבכור מכהן פאר כאחד מראשי הישיבה המרכזית בכפר חב"ד ורב המועצה הדתית בקרית מלאכי, בתו הרבנית עדינה סיסרו מנהלת בית הספר בקהילת מקור חיים בברזיל, ובנו הרב יוסף שוויכה מנהל תלמוד תורה יבנה בפאולו ברזיל, ראש כולל שורשים שרבים בפאולו חזרו דרכו בתשובה, ומרבני קהילת מקור חיים. כלות וחתן מיוחדים, נכדים ונכדות נינים ונינות. כל צאצאיו בדרך התורה והמצווה, תלמידי חכמים ויראים.

•

כיצד זכה לזה?

אין ספק שזה בזכותו ובזכות סבתי תבלחט"א.

אצל סבא לא היה אחד בפה ואחד בלב, הוא היה איש של אמת ויושר, האמין בהקב"ה אמונה אמיתית ובריאה, כך חינך את ילדיו והם לקחו ממנו דוגמה אישית.

סבא נולד בארם צובא היא חלב, בקהילה הידועה לתפארה שבנתה את יהדות המזרח בירושלים עיה"ק, וביבשת אמריקה על שני חלקיה.

הוא היה מדבר על חלב בערגה, עד שבדמיוני הילדותי הייתי בטוח שכל חלאבי איש נעלה כמו שהוא היה, רק כשגדלתי הבנתי שהוא היה מיוחד, מפאר גידוליה.

הוא זכר היטב את הקהילה החדשה ב'ג'מלייה' שבחלאב, וגם את בית הכנסת המפורסם העתיק ב'בחסיתה' שבחלאב. על אף שהוא יצא משם כילד לפני בר מצוה.

בשנת תש"ח, בהיותו בן 11, הערבים החלו פורעים ביהודים, אביו ראה לאן הרוח נושבת ונדד עם משפחתו לביירות הצרפתית שבלבנון, שם החלו מחדש את חייהם, כשהיהודים הלבנונים קיבלום במאור פנים.

שם למד בבית הספר היהודי, שם למד תורה מפי רב הקהילה הרב יעקב עטיה, לימים הוא היה שולח גם כל שנה לפני ראש השנה מכתב ובו מספר על התקדמותו ומבקש ברכת שנה טובה, שם גם התחתן עם סבתי שמוצאה בקהילת יהודי לבנון המעטירה.

לאחר חתונתם עברו להתגורר בבנגקוק שבתאילנד, שם לאחותו ובעלה היו עסקים והוא עבד בהנהלתם, קהילה יהודית קטנה הייתה בנגקוק וסבא היה פעיל בה, הוא אף אירח את החיילים היהודים האמריקאים שהוצבו לליל סדר ציבורי ראשון על אדמת תאילנד.

יחד עם חבר, הוא פעל להקמת בית לקהילה, עם ספריה עשירה. אבל חנוכת בית זה היה גם מסיבת הפרידה שלו מהקהילה, למען חינוכו היהודי של אבי בן השנתיים החליטו הוריו לעבור לפאולו ברזיל, שם גר כבר בן דודו ושם הייתה כבר קהילת יהודי ארם צובא.

סבא הגיע לברזיל והשתלב מהר בקהילה. בעקבותיו גם אחיו ואחיותיו עברו לברזיל ובהמשך גם סבתו והוריו.

הוא היה צועד בשבתות מרחק גדול לבית הכנסת החלאבי של קהילת בית יעקב ע"ש אבי משפחת ספרא, ומתפלל גם בקהילת מקור חיים (של יוצאי מצרים) הסמוכה לביתו.

את ילדיו הוא שלח למוסדות החינוך התורניים 'יבנה' בברזיל, שם אבי גם הכיר את שליח הרבי הרב שבתי שי' אלפרין שהיה מנהל בית הספר.

בפסח תשל"ד, והוא בן שלושים ושבע הוא חווה אירוע בריאותי חמור ומצבו היה קשה, המשפחה פנתה לשליח אותו הכירה, הרב לייבל שי' זאיאנץ ששהה אז אצל הרבי בניו יורק, וביקשה ממנו שהרבי יברך את סבי. הרבי בירך ואף הבטיח ותלה את הברכה בחיזוק קיום התורה והמצווה.

סבא התאושש למרבה פליאת הרופאים, קיים את הוראת הרבי, וחיזק את בני הקהילה בקיום התורה והמצווה, הוא השפיע על רבים נוספים בקהילת מקור חיים. לימים, בשנת תנש"א הוא היה בניו יורק, ונסע להתפלל תפילת מנחה ב770 והרבי בירכו בדרכו לתפילה.

בברזיל הוא הצליח בעסקיו והיה לו מפעל טקסטיל מצליח בשותפות עם אחיו, אבל כשהיה משבר כלכלי והוא יכול היה לרמות ולשרוד, הוא בחר להיות ישר ואמיתי עם קונו ועם לקוחותיו, לא רימה ולא שיקר, על אף שזה עלה לו במחיר סגירת המפעל.

המפעל נסגר, אבל מפעל חייו נמשך. הוא המשיך לעבוד מדי יום ביומו עד שנתו האחרונה. הוא התמנה לגבאי כבוד בבית הכנסת הגדול מקור חיים והיה פוקד אותו מדי יום ביומו לכל התפילות. היה קם השכם בבוקר לעבוד את ה', לומד זוהר לפני התפילה, מתפלל שחרית מוקדם, לאחר התפילה היה לומד שיעור לחבריו ב'חוק לישראל', ולאחר מכן פונה לעבודתו כרואה חשבון במפעל של אחד מחברי הקהילה עד לזמן תפילת מנחה וערבית.

לאחר ערבית היה משתתף בשיעורי התורה בבית הכנסת, של רב הקהילה הרב יצחק דישי, אותו העריץ בכל ליבו, לימים הוא נהיה למחותנו, כשבנו של הרב דישי התחתן עם נכדתו, בתו של הרבנית עדינה. גאווה יהודית מיוחדת היה לו להשתתף בשיעור התורה השבועי הגדול של בנו הרב יוסף שוויכה. כשהורי ביקרו בקיץ האחרון אצלו, הרב דישי עשה מחווה מיוחדת ונתן לאבי למסור את דרשת השבת במקומו, לסבי הייתה נחת מיוחדת וקורת רוח.

הקפיד במיוחד לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בנעימה.

הוא היה איש מסודר מאד, סדר יום מדויק, ובכלל.

לאחר שהורי התחתנו ועברו לגור בארץ הקודש, סבי יחד עם סבתי תבלחט"א עשו לעצמם מנהג לבוא לבקר מדי שנה בשנה. כך על אף המרחק הגיאוגרפי, זכינו לגדול בצילם ולאורם, כל שנה שבועיים איכותיים שהיו בשבילנו כיום חג אחד ארוך.

לשמחות שלנו הם היו מגיעים וחווים אותם איתנו יחד, ואף אנו נסענו כמה פעמים לברזיל לשמחות המשפחה.

בכלל הוא היה איש משפחה, אהב מאד את משפחתו, והתעניין בכנות בקורות עם צאצאיו. בכל שיחת טלפון שלי אתו הוא היה דורש בשלום רעייתי, בשלום ילדיי ולעיתים גם בשלום חמי. כזה הוא היה, לא שוכח.

הוא היה מתעניין גם בהתפתחות הקהילה שלי בצפון תל אביב, ומבקש ממני לפתח את השיעורים לילדים הצעירים, זכיתי לקיים מבוקשו והוא שמח בזה. הייתי גם שולח לו את השיעורים המצולמים שאני זוכה למסור, הוא היה מקשיב להם מדי שישי ובשיחות איתי היה גם מגיב עליהם.

בכלל הוא היה אכפתי וקשוב, כשלפני שנה, סבי השני, הרב שמעון גד אליטוב נלב"ע הוא הקשיב בקשב רב לשידור מסכת ההספדים, ולא שכח לנחם אותנו הנכדים על אובדן הסב. אגב, ביום הקימה מהשבעה שלו נעלה גם לקברו של סבינו השני הרב אליטוב ליום היארצייט הראשון שלו.

בשנים האחרונות גופו חלה, אבל מוחו נשאר חד וחזק עד ליומו האחרון והוא המשיך לעבוד מביתו. זכינו לבקרו הנכדים והנכדות בקיץ האחרון בביתו בברזיל, הוא שמח כל כך, ואנחנו שמחנו. כשנפרדתי ממנו דמענו, הרגשנו שזו הפגישה הפיזית האחרונה.

סבא נפטר ביום כ"ז בטב"ת. טבת אומרים קדמונינו ר"ת "תקבר בשיבה טובה", הוא זכה להיקבר בשיבה טובה מתוך שלווה כשלצידו רעייתו שהייתה כה מסורה אליו, בניו ובתו, חתנו וכלותיו.

הוא השאיר לנו ערכים רבים ללכת לאורם. יהי זכרו ברוך ויהי רצון שנזכה לתחיית המתים בגאולה השלימה במהרה.