קטע מתוך דברי הנהלת הישיבה, אודות מעשי החורבן והפריקת עול שנעשו ב-770

מיומנו של א' הנוכחים

מדברי המשפיע ראשי ד-770, ר' שלמה זרחי שיחי':

אם היינו חסידים אמיתיים, היה צריך לעשות עכשיו "קריעה" ולבכות מרות על החילול השם, וחילול כבוד הרבי, וחילול שם ליובאוויטש, שנתהווה כאן על ידי מעשים נוראים וטיפשים אלו.

איך בכלל מעיזים ומסוגלים לשבור ולנתץ את כותלי בית חיינו, ביתו של הרבי, את 770. יהיו התרוצים מה שיהיו.

כולם יודעים אשר בית הכנסת 770, הוא מקום קדוש, בית השייך לרבותינו נשיאנו, וכל כך הרבה פעמים חזר הרבי והדגיש אודות הקדושה הספוגה בקירות מקום זה. "המקום שאתה עומד עליו אדמת קודש הוא".

במשך עשרות שנים קיים הרבי במקום הזה, תפילות והתוועדויות ושפך דברי תורה נגלה וחסידות, חילק כוס של ברכה, ודולרים לצדקה, בירך והשפיע ברכה בגשמיות וברוחניות לכל עם ישראל, אנשים נשים וטף.
המקום כולו ספוג בקדושה וברוממות של הרבי. לא צריך להרחיב בדבר הפשוט הידוע ומפורסם לכל.

ואיך זה שמגיעים בחורים, "טיפשים", אין מילה אחרת, שלא חושבים מה שהם עושים, ומתנהלים ככל העולה על רוחם, ומחללים ושוברים את המקום הקדוש הזה.

מוטל עליהם חוב גמור לעשות תשובה גדולה, וחרטה גמורה, לבקש מחילה וסליחה מהרבי, על שהעיזו לקום ולנגוע בביתו, ועל חילול שמו הקדוש, וחילול שם שמים, בכל העולם כולו, ולהתחרט על המעשים הטיפשים האלו שנעשו.

עליהם ללכת על הציון, לאוהל הק' של הרבי, ולבקש מחילה וסליחה מהרבי, לשבת על הרצפה שם, לבכות כל היום וכל הלילה, ואולי תתקבל המחילה. אולי יחוס על עם עני ואביון אולי ירחם, והרבי שהוא רחמן, בודאי ימחל, אם בכלל שייך מחילה עד דבר כזה נורא.

כל בחור שהיה קשור בצורה כל שהוא לדבר הזה, צריך מעצמו לקום ולעזוב את המקום, עוד לפני שיבקשו ממנו בפירוש, עליו ללכת מכאן ל"גלות", מי שגר בארץ ישראל שיחזור לשם, ומי שגר כאן בארה"ב שילך למדינה אחרת.
איך לא מתביישים להמשיך להיות כאן בתוך ד' אמות של הרבי, אחרי מעשים נוראים אלו?!

על כל חסיד לעצום את עיניו, ולחשוב באיזה חומרה גדולה הרבי רואה את הדבר הנורא שאירע, וכמה כאב נורא מעשים כאלו גרמו, כל אחד עליו לצייר לעצמו איך הרבי היה מגיב על כאלו מעשים נוראים, אשר לא יעשו.

כמובן ופשוט, שההנהלה לא תתן מקום בישיבה לבחורים הקשורים למעשים אלו.

אפשר להתנחם בזה שרובם הגדול של בחורי הישיבה כאן, אינם קשורים כלל וכלל במעשים נוראים אלו, מדובר כאן על קומץ בחורים טיפשים ואלימים, שחלקם גם לא רשומים בישיבה מלכתחילה. וכבר ידוע שהיה להם בעיות אלימות כבר לפני זה.

ברוך השם שבחורי הישיבה "תומכי-תמימים", עוסקים גם בימים אלו בהכנות לקראת יום הסתלקות-ההילולא של האדמו"ר הריי"צ נ"ע, וקבלת הנשיאות ע"י הרבי נשיא דורנו, ביו"ד שבט הבעל"ט. לומדים את המאמרים של "באתי לגני" שנאמרו בשנת תשכ"ד, ותשד"מ, הקשורים בפרק של שנת הי"ד. וחיים עם זה.
הם לא שייכים ואינם קשורים כלל וכלל לכל חילול-השם הנורא, שנגרם כתוצאה ממעשה השטות הללו.

ובשולי הדברים, יש להוסיף:

צריך להבין עד כמה כאב לרבי שנוגעים ובודאי שפוגעים בבניין 770.
היה זה בתחילת שנות הלמ"דים, כאשר הנהלת הישיבה ניסתה לקדם תוכנית, וגם תחילה לגייס כסף, במטרה להרחיב את חדר בית-הכנסת בקומה למעלה, ה"זאל הקטן", ולהגדילו עד בנין הספריה, מכיון שהמקום היה צר מלהכיל את הקהל שהצטופף בהמוניו על הפתחים בתפילות והלימודים וכו'.

אך הרבי מנע את העניין, ולא רצה להיות קשור למחשבה שרוצים לנגוע ולשנות משהו בקירות של בניין 770.

אותו דבר היה גם בהמשך כאשר התקיים מעמד "חלוקת-הדולרים לצדקה". והגיע דרישה לפתוח עוד פתח נוסף בקומה, (היינו להפוך את אחד החלונות לדלת), דבר שאכן נעשה בסוף.
אך הרבי הביע את מורת רוחו מזה שנגעו ושינו בצורת בניין 770, הבניין השייך לחמיו, האדמו"ר הריי"צ נ"ע, למרות שלכאורה הדבר נעשה לרווחת הקהל.

צריך לדעת שעל כל פרט הקשור לאישור הבניה והרחבה של המקום הקדוש הזה, הרבי נתן הוראות והנחיות ברורות, ונתן את הסמכות בידי האחראים, ואין לזוז מהם כמלוא נימה.
הרבי גם דיבר מפורשת בשיחת הושענא רבה תשמ"ט, כאשר התחילו מחלוקות באיזה צורה יש להרחיב את הבית כנסת, והרבי אמר: שלא לנגוע ולשנות כלל, עיי"ש.