העיר את הרבנית חיה מושקא בלילה. כך היא הגיבה להתנצלות
הרב החסיד ר' פייטל סודקביץ מזכה אותי מפעם לפעם בסיפורים מפעימים והפעם בסיפור שבדידו הוה עובדא.
היה זה ביום הולדתו בכ"א אלול תשמ"ו, והוא נזקק לניתוח דחוף בבית הרפואה. הרופאים אמרו לו כי הוא חייב מיד לעבור ניתוח כדי להציל את חייו. אין זה ניתוח שולי כי אם ענין של סכנת חיים.
השעה היתה 9:30 בבוקר בארץ הקודש ואילו בניו יורק השעה היא 2:30 בלילה. הרב סודקביץ אינו יכול לחתום ולאשר את הניתוח מבלי לשאול לדעתו הקדושה של כ"ק אדמו"ר. מה עושים? כל הנסיונות לבקש מהרופאים דחייה של כמה שעות כדי שיוכל לשאול את הרבי לא צלחו. הרופאים חיוו את דעתם כי הניתוח חייב להתבצע מיד ללא דיחוי כלל ומדובר לדבריהם בהצלת חיים ממש.
בצר לו הוא פנה לידידו המשב"ק הרב בנימין קליין והעיר אותו בשעת לילה מאוחרת. הוא סיפר לו על מצבו ושאל אותו מה באפשרותו לעשות. הרב קליין השיב לו כי הוא מטפל בזה ותיכף יחזור אליו.
כחלוף זמן קצר מתקשר אליו הרב בנימין קליין ואומר לו שהרבי ענה על השאלה שלך "הסכמה וברכה". כמובן שהוא מיד חתם לרופאים ואישר את הניתוח ואכן הניתוח הצליח בצורה יוצאת מן הכלל לשביעות רצונם של הרופאים עד להחלמתו המהירה.
חלפו מאז כעשרים שנה ובאחד הימים כאשר הרב בנימין קליין ביקר בכפר חב"ד הוא פנה להרב סודקביץ ואמר לו כך:
"אתה זוכר את הסיפור שלך שהתקשרת באמצע הלילה לבקש ברכה מהרבי עבור הניתוח? ובכן דע לך שהתקשרתי לרבנית באמצע הלילה כפי שאני עושה במקרים דחופים ביותר וביקשתי ממנה שתשאל את הרבי עבורך.
היא עשתה כבקשתי, שאלה את הרבי וחזרה עם התשובה שמסרתי לך ואני חשתי טעם מר בליבי על כך שאני גוזל מהרבי ומהרבנית את הזמן היקר כל כך של מנוחה ושל פרטיות.
בליבי החלטתי שבהזדמנות הראשונה שאוכל אפנה אל הרבנית ואבקש ממנה סליחה על שהתקשרתי בשעה לא מקובלת. באחד הימים כאשר נקרתה בפניי ההזדמנות הזו אמרתי לרבנית שאני מבקש ממנה סליחה על שהתקשרתי באמצע הלילה והפרתי את מנוחתה ואת מנוחת הרבי.
הרבנית ענתה לי בזה הלשון: "מיר זיינען געקומען אויף דער וועלט צו העלפן אידן 24 שעות אין מיסלעס, און איישר כח צו אייך וואס איר העלפט אונז טאהן די ארבעט".
תרגום: "באנו לעולם הזה כדי לעזור ליהודים 24 שעות ביממה ויישר כוחכם שאתם עוזרים לנו לעשות את העבודה".
מדהים לשמוע איך הרבנית לא רק שהיתה מפייסת את הפונה אליה שלא קרה כלום אלא שהיא ידעה גם לתת לפונה תחושה שיחשוב שהמעשה שלו הוא רצוי ביותר.
•
סיפור נוסף שמעתי לאחרונה מפי ידידנו השליח לישוב 'מבשרת ירושלים' הרב יצחק רבינוביץ שליט"א.
בישוב מבשרת היה מתגורר במשך שנים רבות אדם בשם משה שחור (שווארץ). יהודי זה הוא אחיו של הצייר מיכל שוורץ שהיה מאייר את השיחות לנוער בשנים שבין תש"ו לתש"י.
משה שחור חלה בשנותיו המתקדמות במחלה הארורה והוא חיפש לה מזור בכל דרך אפשרית. בין היתר הוא החליט לנסוע אל הרבי נשיא דורנו לחלות פני קדשו ולבקש ממנו עצה וברכה לרפואת מחלתו.
היה זה בשנות המ"מים המאוחרות ולמרות מצבו הבריאותי והקושי להטלטל הוא נסע לניו יורק כדי לפגוש את הרבי פנים אל פנים. באותם הימים הדרך היחידה לפנות אל הרבי היה בעת חלוקת הדולרים. הוא עמד כמו כולם בתור הארוך וכאשר הגיע אל הרבי הוא פנה אליו ושאל את הרבי מה לעשות עם מחלתו האיומה?
הרבי השיב לו בפשטות, שכיון שהוא חוזר לארץ הוא נוסע במטוס מעל הים ואם כן עליו לקחת את מחלתו ולזרוק אותה אל הים! הרבי העניק לו דולר לברכה ולבריאות ולא חלפה דקה והרבי פנה אל הבא בתור מתוך האלפים שהיו עוברים אצל הרבי מידי יום ראשון.
מר משה שחור הרגיש כה מאוכזב מתגובתו של הרבי. הוא עשה את כל הדרך הארוכה במצבו הלא פשוט ועד שהוא מגיע סוף סוף אל הרבי, אמנם הוא זכה לברכת הרבי אבל הוא ציפה למשהו יותר רציני. הרעיון "לקחת את המחלה ולזרוק אותה בדרך אל הים" היה נראה לו אוטופי ומשאלת לב שלא כל כך קיימת במבחן המציאות.
הוא היה שמח יותר אילו הרבי היה מפנה אותו לרופא מסויים או לדרך טיפול מסויימת או לפחות לאיזה מצוה מסויימת המהווה סגולה לריפויו, אבל הרבי פטר אותו בהצעה 'קצת מוזרה' בעיניו. אפילו לפתוח את חלון המטוס הוא לא יצליח.
הוא חזר לארץ מעודד מחד שהצליח לפגוש את הרבי ולקבל ברכתו ומאידך היה מאוכזב מעצת הרבי שלא ידע בדיוק כיצד לבצע את הוראתו.
אך הנס הגדול אירע. אילו הוא היה חסיד מושלם הוא היה יודע שכל מילה היוצאת מפיו של הרבי היא מדוייקת ומושלמת להפליא. בדרך מוזרה ובלתי נתפסת כשחזר לארץ הרופאים גילו בבדיקות החוזרות והנשנות שהמחלה נעלמה כלא היתה. הם לא ידעו להסביר לו כיצד קרה הדבר אך משה שחור ידע היטב.
הרבי לא המתין שמשה שחור יזרוק את המחלה. הרבי כבר זרק אותה והוא המשיך לחיות חיים בריאים שנים ארוכות, בלעדיה.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected] ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
