סיפור הקבוצה הגורלית: כשהרבי התייחס לטיפול ב'ווילדע בחורים'
אתמול פרסמנו כאן באתר מענה מיוחד של הרבי, בתגובה למכתבו של הרב אפרים וולף, שבו הביע הרבי אי נוחות מהגדלת מספר התלמידים המגיעים מארץ הקודש.
כעת, להבאת התמונה המלאה, אנו רוצים להביא כאן את סיפורה של קבוצה תש"ל. זו הייתה אולי "הקבוצה" בה"א הידיעה, הגדולה ביותר במושגי הימים ההם, וכללה בחורים מתורת אמת, מכפר חב"ד ומקריית גת.
עצם נסיעת התלמידים לקבוצה באותה שנה, בניסן תש"ל, לא הייתה מובנת מאליה. הנהלות הישיבות בארץ וב-770 רצו שזו תהיה מתשרי תשל"א ועד תשרי תשל"ב. הבחורים רצו לנסוע מיד, מפסח תש"ל ועד פסח תשל"א.
לבסוף הוחלט לדחות את הנסיעה לחודש תשרי. הנהלת הישיבה ב-770 עיכבה את משלוח הויזות לסטודנטים.
אבל הבחורים לא אמרו נואש. הם כתבו לרבי כחודש לפני יו"ד שבט שאינן מעוניינים לחכות עד תשרי. הרבי השיב להם במכתב כללי פרטי שנחתם בברכה מיוחד: "להצלחה בלימוד התורה וקיום המצוות מתוך אהבה ויראה".
•
ההמשך התנהל באופן מיוחד. כשהמשפיע בישיבה הרב קסלמן נכנס ליחידות ביו"ד שבט אמר לו הרבי: הבחורים כותבים לי שהם מגיעים לניסן. ר' שלמה חיים השיב לרבי ששמע מההנלה שהבחורים ייסעו רק לתשרי.
הרבי לא קיבל זאת. "הבחורים עצמם כתבו לי שהם רוצים לבוא לפסח", אמר הרבי.
ההחלטה נפלה. הבינו שרצונו של הרבי שהבחורים יגיעו כבר לפסח.
אבל כמה בחורים? כאן שוב נערמו קשיים. הנהלת הישיבה בניו יורק הסכימה שמכל הישיבות בארץ יחד ייסעו רק 24 בחורים. זה נבע מטענות שאין מספר מקומות לינה, וכדומה.
ויכוח החל להתחולל בין הבחורים, מי ייסע.
•
ואז הגיעה שבת. שבת מברכים החודש ניסן, פרשת שמיני.
הרבי נשא שיחה, חריפה, שבה שלל את טענות הישיבה בחריפות רבה, וקרא למצוא מקומות לינה לבחורים. למעשה הרבי הביע את רצונו ברור, שכל הבחורים יגיעו אליו.
תלמידים מקבוצה תש"ל
הרבי גם התייחס להנהגה של בחרים פראיים "ווילדע בחורים" - ואמר שבמקום לוותר עליהם אמור להיות לראשי הישיבה תפקיד לחנך אותם, להעמידם על מקומם.
"מדובר אודות כמה עשרות בחורים שרוצים לבוא לכאן מעבר לים, כדי ללמוד פנימיות התורה", אמר הרבי בין היתר בהתוועדות. "והם מוכנים לעשות זאת מתוך מס"נ - החל מהצורך ללוות כסף עבור הנסיעה, מבלי לדעת כיצד יוכלו להחזיר את ההלוואה".
הרבי פירט את העדר הנוחיות של הבחורים מהנסיעה ועל כך שבכל זאת חפצים ל בצע אותה. והמשיך הרבי שאפילו משרד הביטחון בארץ אישר את בואם, ומי אינו מאשר? דווקא הנהלת הישיבה ב-770.
"אירע פלא גדול", אמר הרבי, "שכאשר פנו לשר הבטחון ואמרו לו שבחורים רוצים לנסוע לכאן ללמוד פנימיות התורה - הסכים ונתן רשות (בידעו שיהיו לו צרות מחבריו, שיטענו נגדו היתכן שנתן להם רשות לנסוע...)
"כי, בשמעו שמדובר אודות לימוד פנימיות התורה - אף שאינו יודע בדיוק מה זה נגלה דתורה או פנימיות התורה... - אין רצונו להתערב!... ולכן נותן היתר יציאה.
"ולאחרי כל זה, הנה המניעה היא דוקא מכאן, שטוענים שאי אפשר לקבל קבוצה גדולה כל כך, כיון שאין מספיק מקומות עבור שינה ואין מספיק כסף עבור הוצאות האכילה!"
הרבי המשיך: "שמעתם דבר כזה?! – בכל ניו-יורק אין מספיק כסף להשיג מקומות שינה, מטות, מצעים ומגבות וכו', ואין מספיק כסף לקנות עוד כמה פרוסות לחם (שהרי הרבה יותר מזה לא נותנים להם)!"
הרבי בהתוועדות ב-770
בהמשך התייחס הרבי כך שישנם בחורים פראיים, לטענות על כך. "הנה גם אם אמת הדבר שיש מישהו כזה", אמר הרבי, "הרי זוהי הסיבה שאינו "ראש ישיבה", אלא תלמיד, וזהו תפקידו של ראש הישיבה - לחנך את התלמיד שלא יהי' במצב כזה, אבל לא לדחותו ולוותר עליו!
"ועד כדי כך גדולה האחריות של הרב כלפי התלמיד – שיש דין ש"תלמיד שגלה (לעיר מקלט בגלל שהרג נפש בשוגג) מגלין רבו עמו"! והגע עצמך: הרב טוען שאין לו שייכות עם התלמיד שגלה לעיר מקלט, ורצונו לישב בירושלים עיר הקודש וללמוד תורה. ואעפ"כ אומרת לו התורה: כיון שזהו תלמיד שלך, מוטלת האחריות עליך – להעלות את התלמיד לדרגא שלך, או לגלות יחד עם התלמיד!".
•
במוצאי השבת, שעון ניו יורק, הגיע המידע לבחורים בארץ. סיפרו להם מה הרבי אמר בהתוועודת. הם הבינו שבקרוב כולם יקבלו מהישיבה אשרת שהייה בניו יורק.
מאפשרים לכם לקבל
