יום חמישי, תוך כדי סידור הבית לכבוד שבת, צדו עיני בהזמנה לסיום ספר ה"תניא". מדובר בסיום על הספר הנלמד בכולל ערב, שע"י בית חב"ד נווה יעקב.

שמעתי בעבר על כולל ערב זה, בו לומדים דף היומי וספר תניא, ורציתי לכבד את חתני השליח הרב מאיר שלמה בוטמן, ולכן החלטתי "לקפוץ" לאירוע. מה גם שאם לא זה, לא אשתתף בהתוועדות בכ"ד טבת. גם המרחק לאולם לא גדול, כך שנגמרו לי התירוצים. 

הגעתי. אולם "נחלת שמואל" החדש והמפואר. שלושה שולחנות ועוד שולחן הכבוד. בשולחן הכבוד ישבו שני השלוחים בשכונה: הרב מאיר שלמה בוטמן – מנהל בית חב"ד והרב מנחם מענדל אופנר - ראש הכוללים.

ישבתי בין הקהל ולא מצאתי את מקומי. הקהל מנה יותר משני מנינים של אברכים ליטאים צעירים, שאין לי היכרות אתם, כולם כ"מקשה אחת", שבהמשך הערב יתברר לי כי אלו 22 חתני הסיום. הייתי נבוך. אחד האברכים, ראה את בדידותי וניגש לספר לי כי הוא למד כ 12 שנה בכולל ערב אחר ורק באלול האחרון שמע על כולל זה והצטרף. ב"ה הוא מרוצה מאוד. "איזה שטייגען יש בכולל" זה לא 'עוד' כולל ערב... הוסיף וחזר למקומו.

מכיוון שהרגשתי שלא בנוח, יצאתי מהמקום במחשבה לקפוץ בהמשך הערב. אולם ביציאתי פגשתי את הרב צבי הניג, שאף הוא, על אף עיסוקיו הרבים, בא לכבד את חתנו השליח הרב אופנר, ובא לזמן קצר. חזרתי. נכנסנו יחד. בתוך כך הגיעו אברכים נוספים. מתברר שאלו אברכים מה'כוללי בוקר' של בית חב"ד, המשלב לימוד הלכה וחסידות.

האירוע התחיל. את הערב הינחה בחן מיוחד, הרב אופנר, שקשיר בדבריו בצורה נפלאה את הליקוט האחרון שהרבי הוציא לאור לסיומו של 'ספר של בינונים'. הרב אופנר דיבר על מעלתו של סיום בסדר הלימוד הקבוע, שיצא בהשגחה פרטית ביום זכאי זה.
בראש המדברים היה אחד מאברכי הכולל, הרב צבי לודמיר, שבהיותו נין ונכד לבעל יום ההילולא התכבד לסיים את התניא.

מרגש. אברך ליטאי, מהצאצאים, מסיים תניא. הרב לודמיר מוסיף משלו, ומקשר את הסיום לפרשת השבוע. "ספר בראשית הוא ספר של צדיקים, ספר המדבר על האבות שהיו מרכבה לשכינה, כפי שלמדנו בתניא. וספר שמות הוא ספר של בינונים..." הרב לודמיר מקשר את העניין גם לימי השובבי"ם אותם התחלנו השבוע.
 

אחד האברכים מתחיל ניגון ד' בבות וסוחף אחריו עשרות אברכים ליטאים.
 

לפתע הקהל נרגש וקם על רגליו עם הכנס רב הקהילה הליטאית, הרב שליט"א. (במאמר המוסגר: אחד האברכים שצילם את האירוע בטלפון (של השליח..), נאלץ להסתיר את המכשיר מאחורי הכובע כשהרב נכנס...)

בדבריו התייחס הרב זילברמן לשם הספר "תניא" שאף מקובל כך לכנות את אדמו"ר הזקן כ"בעל התניא", גם כשמדברים על הנגלה שכתב. (הרב הזכיר, כי כשלומדים "פסחים", לימוד שולחן ערוך הרב הוא על הסדר). והדבר מפליא, שהרי פירוש המילה "תניא" הוא למדנו בברייתא, ולא חלק מהעניין, אלא הדבר מלמדנו כי כל הכנה היא חלק המצווה, מהתפילה, מהלימוד. הרב אמר שכשואלים אדם האם הוא קיים היום מצוות אהבת ה' או יראת ה', חיוב המוזכר אף ב"משנה ברורה", כיצד יעשה זאת? עם לימוד התניא הוא יידע כיצד לעשות זאת. את דבריו  הוא פתח: "קהל קדוש, אני באמת מתפעל מהכח של השלוחים, 'ופרצת ימה וקדמה', להיכנס ל'תוך ליטא' ולהפוך את כולנו ליהודים טובים", לקראת סיום דבריו רמז,כי גם הוא לומד תניא בקביעות עם הרב בוטמן.
 

הרב בוטמן שדיבר אחריו, הפליג במעלת לימוד תורת בעל ההילולא, ציטט מהתו"א של השבוע, שנשמת 'חנוך' ו'למך' ירדו לעולם הזה מה'שמיטה' הקודמת, ע"מ לפעול מהפך בעולם, שלא הי'ה יכול להיפעל ע"י אדם מה'שמיטה' הזו, וכך גם אדה"ז, הי'ה נשמה חדשה, ורק על ידו יכול הי'ה להיפעל גילוי חסידות חב"ד.
 

ניגוני התוועדות לצד הניגון המוכר "אשרי מי שעמלו בתורה", הפרידו בין דרשן לדרשן. 
 

הדורש הבא היה מקים הכולל, האברך הרב יוסי ויינבך, נכדו של הרב ויינבך מראשי ישיבת "אור שמח", שסיפר על ימי הבראשית של הכולל. לדבריו, בכל שבוע הייתה מתפרסמת מודעה בעלון השכונתי "ממזרח" על כי "נפתח כולל חסידות", מודעה שהייתה מפרנסת את בעלי העלון ותו לא. עד שהוא ניגש לרב בוטמן ויעץ להקים כולל דף היומי וחסידות. "עד היום אני זוכר את התגובה של הרב בוטמן". "דף היומי? בחב"ד זה לא מקובל. הרבי הרש"ב לא השתתף בכנסייה הגדולה בה הכריז ר' מאיר שפירא על היוזמה". אך לאחר התייעצות עם הרב ח.ש. דייטש והרב מ.ד. דוברוסקין, שאמרו לו שאם "חב"ד בקמפוס יכולים להביא כל מיני פעילויות בכדי להכניס לאנשים קצת חסידות, ודאי שאפשר גם ללמוד דף היומי". הרעיון קרם עור וגידים, והרב ויינבך התנה שהוא יהי' אחראי על וועדת הקבלה (כן, זה קיים גם כאן !) מאז הכל היסטוריה.

אגב, אחד המשתתפים סיפר, כי שמע מהגאון הרב יעקב רפפורט שליט"א, ראש ישיבת 'לב ארי'ה', (שאף זכה להתוועד עם אברכי הכולל בכ"ד טבת אשתקד), ששמע מהרב לייב'ל גרונר, כי גם הרבי הי'ה לומד דף היומי "אך לא הי'ה מאריך בלימודו", כדבריו.

בקולו של האברך הבא, בוגר ישיבת "בית מתתיהו", שהצטרף לאחרונה לכולל, נשמעה התרגשות ושמחה על שמצא את מקומו והודה על כך להרב בוטמן ולהרב אופנר.

עם התארכות ההתוועדות החלו להגיע אורחים נוספים: הרב קורץ, השליח לשכונה השכנה "פסגת זאב", בחורי ישיבה שסיימו את "סדר שלישי" בישיבה הסמוכה, ועוד ציבור מגוון מבאי בית חב"ד.  

לקראת סיום סיפר האברך הרב יעקב ישראל אטיאס, חבר הכולל בבוקר, על תחילת דרכו בלימוד חסידות. "למדתי עם אברך את המאמר "מים רבים" ב"תורה אור" ואורו עיני. הי'ה זה בבית הכנסת "בעלזא" בבני ברק. בסיום הלימוד ישבתי ובכיתי. 

גם על כך חשבו. מתנת מזכרת לנשות האברכים. נשים במאי זכיין? שממתינות לבעליהן שישובו מלימודן, גם להם מגיע. כל אברך קיבל לידיו שרביט הדלקה מהודר, בו חרוט "מזכרת מסיום התניא, נווה יעקב ה'תשפ"ד" (הובטח להם שרביט נוסף לכל בת מגיל 3 שתתחיל להדליק).

חשבתי להשתתף לזמן קצר, אך לא יכולתי לצאת. כשהתחילו ברכת המזון "ברחתי", אך בצאתי אני רואה אדם מכובד, נראה כראש ישיבה ליטאי, כובע עגול ופראק, נכנס לאולם. הסתקרנתי ונכנסתי אחריו. לשאלתי הוברר לי כי זהו הגאון הרב מאיר פנחס ברון שליט"א, תלמידו של ר' חיים גריינמן, שמעת לעת מוסר שיעורי הלכה בכולל בוקר (אגב, בנו גם נמנה בין חברי הכולל).

עת נשא הרב ברון את דבריו בו דיבר על "יחודא עילאה ויחודא תתאה" כאחד מזקני החסידים, הצלחתי להבין ואף העידו על כך כמה מחברי הכולל, כי גם הוא 'תפס' לימוד החסידות... הרב ברון העיר: "תניא לא מסיימים. צריך ללמוד שוב ושוב. בתניא יש עומק רב. בעל התניא קיצר בדבריו, ונתן לנו את החובה להעמיק ולהבין". הרב ברון הביא דוגמאות על כך שאדה"ז קיצר. 

בהיותי מלמד תשב"ר, ויודע אני על מחויבותי כלפי תלמידי בבוקרו של יום, נאלצתי לעזוב ולא יכולתי להשתתף בהמשך ההתוועדות, אך ליבי נשאר עם המתוועדים.

לחיים לחיים!