אריק לוין, במכתב גולשים לאתר COLLIVE באנגלית, מעלה נושא מעניין שרלוונטי לקהילות אנ"ש גם בארץ: "יש הרבה ארגוני חסד בקראון הייטס, אבל אני תוהה אם יש אנשים ש'נופלים בין הכסאות' ואיך אנחנו יכולים לעזור להם. לא הגיע הזמן להשית 'מס קהילה' קבוע?

מאת אריק לוין

משה דשדש לחלק האחורי של בית הכנסת. בחוץ היה קר וחשוך והוא עמד על רגליו כל היום. הוא התיישב על ספסל עץ בחלק האחורי של בית הכנסת, מניח את עצמותיו העייפות על הספסל הנוקשה. משה הביט סביבו בעצבנות, עיניו במתפללים במבט ביישן ומלא תקווה.

"האם הוא יוזמן לביתו של מישהו לישון? האם האנשים הנדיבים של הקהילה הזאת יוכלו לעזור לו עם הכספים שהוא צריך כדי לחתן את בנותיו? הזמנים לא היו קלים והמסחר של העונה בעיר הגדולה לא התנהל כמתוכנן. הוא לא היה קבצן מטבעו אבל מה הוא יכול לעשות? הוא נזקק לעזרת משפחתו - הקהילה היהודית.

יהודי נמוך ניגש למשה והאיר לו חיוך רחב שגרם לעיניו להאיר לרגע: "שלום עליכם ר' ייד (יהודי)! מה מביא אותך לעיר? יש לך איפה ללון בלילה?" עוד בטרם הזדמן למשה לפתוח את פיו בתגובה, סידר לו הגבאי צדקה לינה ומשפחה חמה לאירוח.

הגבאי נתן למשה לבוא למחרת לארגון הצדקה של הקהילה, ולאחר ששמע את סיפורו ומצוקותיו, חבר הקהילה לקח את ר' משה אל כמה מבני הקהילה האמידים, כל אחד נתן ככל יכולתו ולאחר ששם בכיסו סכום נאה מקרן צדקה הקהילתית, משה יצא לדרכו, כיסיו קצת פחות ריקים ולבו התחמם ברוחב הלב של הקהילה היהודית.

•

מוישה הופיע לשטיבל בניו יורק, לפני שבועיים, המעיל שלו ראה ימים טובים יותר והקור חדר לעצמות. הוא נכנס בשקט לחלק האחורי של בית הכנסת והכין לעצמו כוס קפה חם כדי להתחמם מעט. הוא ישב על כיסא בפינת בית הכנסת, הציץ בעצבנות סביבו, מביט מטה בטלפון שלו ואז שוב מסביב לבית הכנסת.

"האם אנשים יסתכלו לכיוון שלי?" האם האנשים האדיבים בבית הכנסת יוכלו לעזור לו בצרות הכלכליות שהוא נקלע אליהם לשלם עבור החשבונות המכניסים של ילדו? הוא מעולם לא חשב שבסופו של דבר יסתובב לאסוף כסף... הוא נהג לעזור לאחרים כשהם הגיעו. עכשיו מה יהיה?

•

יהודים הם עם אדיב ואוהב ואני מאוד מקווה שמוישה יקבל את העזרה שהוא היה צריך בדיוק כפי שעשה משה לפני כמה מאות שנים. עם זאת, אולי הגיע הזמן שצדקה ומוסדות יהפכו למוסד מאורגן יותר?

אם תכנסו לבית כנסת או לשטיבל בניו יורק (וכנראה גם במקומות רבים אחרים), תראו אנשים רבים מכל הגילאים והרקעים, עם סיבות וצרכים שונים, כל אחד מסתובב ואוסף צדקה.

אין שום פסול באיסוף צדקה ויש משהו מאוד יפה בנתינה ובעזרה לאחינו היהודים. עם זאת, אם הייתה דרך מאורגנת יותר עבור אנשים עם צרכים אמיתיים לאסוף צדקה, זה היה עוזר לרבים מהאנשים האלה שבסופו של דבר נופלים בין הכיסאות, יתעלמו, ויעזבו שבורי לב ועדיין נזקקים מאוד.

כשיהודי נכנס לבית כנסת, האם יש איזו רשות שלוקחת עליו אחריות? האם יש ועדה אחראית בשורה התחתונה לעזור לנזקקים בקהילה שלנו? עם כל הקמפיינים, הארגונים, הקרנות והוועדות, האם אנחנו בטוחים שכולם דואגים לזה?

ב"ה אני צעיר וחסר מושג, ולא הייתי במצב שאני צריך את התמיכה הכלכלית של הקהילה שלי בצורה כזו, אבל אני תוהה מה קורה למוישה אחרי שהוא עובר לידי בבית הכנסת, ואני משפיל מבט נבוך, תוקע את האף שלי בסידור, כי לפני חצי שעה נתתי לחיים שטר של עשרה דולר, ואני לא בעמדה של לעזור לכולם.

בקהילות היהודיות של פעם היו נאמנויות קהילה, היו מיסי צדקה שהוטלו על כל אחד ואחד מבני הקהילה, ומוסדות צדקה – הכנסת כלה, ביקור חולים, מוסד חינוך וכו' וכו' יהיו אחראים על הטיפול בכל אחד וכל חבר בקהילה שלהם.

אני לא יודע אם המודל הזה יעבוד היום, אבל אני באמת מקווה שאנשים מקבלים את העזרה שהם צריכים ושח"ו אף אחד לא ילך הביתה נואש ועזוב.

ורק כדי להיות ברור, בינתיים, כדאי שנמשיך לעזור ליהודי שאנו נתקלים בו, ולתת בנדיבות למוסדות הנפלאים בקראון הייטס שדואגים למשפחות הנזקקות ולאחינו ואחיותינו הקדושים בכל רחבי העולם. 

מה דעתכם?