זה מה שהרגשתי הבוקר. מצב רוחי חיובי. מיטבי. מארגנת את הבנים. הקטנים. יוצאים לחיידר נט. מתארגנים. פעם, עד לא מזמן, היה בקייב חיידר אמיתי. עם כיתות. חדרים. עשרות ילדים. אבל התמונה השתנתה. המנגינה. יותר משנה. השלווה נקרעה. המכנסיים שלמים. אין חברים. לשחק. לריב. אין קרעים.

בקייב מתוח. ברחובות. בשכונה. חוק הגיוס. שיחת מדינה. מלחמה. אתמול שלום הלך לתומו. ניגש אליו שוטר, ביקש מסמכים. כאן מגייסים. בדק. פטר. הלך. חזר. כזה פשט. כזו אווירה. לא נעימה. עכורה. ובטווח הזה אתה חי. פועל. מתנהל. ומנהל. את האנשים. את עצמך. הילדים. המשפחה. להתפלל. לקוות. מה שבידיך לעשות.

במחשבה כזו התחלתי את היום. ואז. ופתאום... סרטון. בלי לדפוק. לצלצל. שגר. נוחת. ומהר. מתאים עכשיו. מאוחר. ואולי בכלל עדיף מחר. לרוב לא פותחת. לא נוהגת באוטומט. רק ידני. ועם שלט. הפעם נתפסתי על חם. קליפ מוזיקלי. ואולי חכם. פתחתי. נשאבתי. את הבוקר הפכתי.

"הביתה" - מיזם מוזיקלי של אלף נגנים ושרים. עם משפחות החטופים. רותח. מדמם. מפלח. מהמם. את הלבבות הקפואים קצת לחמם. לעשות הכל. את המירב. כאן. ועכשיו. להחזיר הביתה את החטופים. לא מרפים. לא נרפים. את אחינו מבקשים…

זה היכה בי בלב. נגע. בבטן הרכה פגע. ברקמת האמהות. גם בצומת הדרכים של הורות ושליחות. קודקוד מפריד. מחבר. מורכב. רגיש ביותר.

הביתה. תמיד טוענת, שהאתגר הלא פתיר בשליחות הוא ההורות. אין עליה מונופול. אין בעלות. אך בשליחות היא אובר סייז של מורכבות. לגדל ילדים בסביבה זרה. להצמיח עמוד שדרה. לייצר תחליף לחברה. ליצור אווירה. לגייס אותם למטרה. לשמור על בערה. במקום "הביתה", להוציא החוצה ילדים. לסבא. סבתא. דודות ודודים. סוגיית הלימודים. שולחים הרחק. אין ברירה. אידיאל. מטרה. יש פיל בחדר. הוא גדול. תופס מרחב. כמעט הכל. בשקט. בקול. להביא אותם תכופות. דרכי תקשורת חלופות. הורות מותאמת. מקוונת. לא נוגעת. נושמת. לא טבעי. כמו לא נכון. ילדים זקוקים לבית. לביטחון.

הביתה. מאות אבות ואמהות בישראל לא ישנים. לילות לבנים. איה הבנים?

הביתה - הדלת פתוחה. לרווחה. אמא שם מחכה. עם עוגה. המשפחה.

אי אפשר להסביר. לא ניתן למלא. הבור ריק. מעצמו אינו מתמלא. התנפצו כלי ההבנה. מנגנוני ההגנה. כמו אי שם. ליד. חיים שלמים נעתקו באחת.

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה". מדוע לציין שנים? אפשר לחשב. לא לגאונים. בעל הטורים - אלו מבחר שנותיו של יעקב. ויש לזה פירושים. עתיקים וחדשים. ואולי אפשר פשוט. בלי עומקים. כשיוסף בגלות, אין וודאות. אין חיים ליעקב. רק כהות. במצרים הבן מתגלה. הבור מתמלא. גם הבית. הלב. של יעקב. יוסף. כאן חיים בכייף…

לחמם את הבתים. להחזיר את הילדים. גופים. נשמות. נקרא להם בשם - "ואלה שמות"...

***

זמני הדלקת נרות:

קייב -:15:43

לוגנסק - 15:21

תל אביב - 16:23

ירושלים - 16:04

חיפה -  16:12

באר שבע - 16:27

שבת שלום!

חנה גופין