ב"היום יום" של כ"ב באייר נכתב: "דער רבי - רבינו הזקן - האט אויפגעטאן וואס מען איז ניט עלענט".

בתרגום לעברית: "פעם אחת התוועדו חסידים הראשונים - בשנת תקמ"ד-תקמ"ז - ותוכן שיחתם היה: הרבי - רבינו הזקן - פעל שלא יהיו לבד. פעם, הרבי - הר"מ והגאון - היו לבד והתלמידים היו לבד. דרך החסידות אותו ייסד הרבי, הוא התועלת האלוקית הגדולה, שהרבי אינו בודד וחסידים אינם בודדים".

אינני יודע האם דרכה של החסידות באה להעלים את הבדידות שנובעת מניתוק מדומה בין הרבי לחסידים או בין החסידים בינם לבין עצמם, איך שלא יהיה החיבור בין חסידים הוא דבר מבורך ביותר. ואם בשנים קדמוניות כאשר השלוחים הראשונים יצאו לשליחות למקומות נדחים ומבודדים הם היו צריכים לשנן היטב את הקטע הנ"ל בהיום יום, הרי שבימינו יצר הקב"ה את ה"וואצאפ" ואת תוכנת ה'זום' במחשב והם תורמים רבות להקלת תחושת הבדידות גם אם אתה בקצה העולם.

כתתנו שלמדה בכפר חב"ד בתחילת שנות המ"מים מנתה כ-40 תמימים והיא התפזרה עם השנים לכל רחבי תבל. גם בכינוסי השלוחים בקושי היינו מתראים ונפגשים עקב הכמות הגדולה של אלפי שלוחים המתכנסים ומרוב עצים לא רואים את העציצים. 

בשנים האחרונות בעיקר באיזור הקורונה רחש ליבו של אחד מכיתתנו דבר טוב והוא החליט לפתוח קבוצת ווצאפ ולאגד את כל חברי הכיתה לקבוצה אחת בבחינת ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל.

מדובר בשליח הרב דובער גרוזמן מוינה שיזם את הרעיון המבורך והחל לצרף אט אט עוד אחד ועוד אחד עד שהצליח לאסוף את כל חברי הכיתה לפונדק אחד. כל חודש חודשיים נזכרו בעוד חבר כיתה שנשכח מליבנו וכיום כולם בפנים.

עם הימים נוצר שיח מחודש בין חברי הכיתה לאחר עשרות שנות נתק כאשר כל אחד תקע יתד במקום אחר והקים בו את משפחתו וכיום ת"ל חובק נכדים. הסיכוי שאי פעם חברי הכיתה יתאחדו יחדיו שאף לאפס וכאן הגיעה היצירה החדשה ששמה 'ווצאפ' והצליחה לעשות את הלא יאומן.

לפתע החלו האחד להכיר את השני וזאת לאחר שבני תשחורת הלבינו את זקנם והיה קשה לזהותם ממרחק של עשרות שנים. בקבוצה נוצרו שיחות חסידיות והתוועדויות זוטא שבין היתר רעננו את הזכרון וחוויות חסידיות כיתתיות שנשכחו צפו ועלו מחדש.

לא אכחד מכם שלצד השיח המאחד ומחמם את הלב עלו פה ושם גם ויכוחים בנושאים מהותיים חב"דיים אך כל זה רק איחד עוד יותר את השורות וקירב לבבות.

גולת הכותרת של קבוצת הווצאפ המדוברת היתה לאחרונה לקראת י"ט כסלו. ביום זה הגיע אחרון חברי הכיתה לגיל ששים ולכבוד הסיפוק הגדול מהעובדה שכמעט כל חברי הכיתה צלחו את המעבר משנות הצעירות לעבר מועדון ה"בן ששים לזקנה" הוחלט לערוך התוועדות כיתתית ב'זום' לכל חברי הכיתה.

המארגנים היו צריכים לבחור שעה שתתאים לכולם מכל פינות הגלובוס בגלל הפרשי השעות ואכן בשעה היעודה החלה ההתוועדות. חזרנו כולנו לשנים הצעירות ומחקנו במחי מסך עשרות שנים. בהתוועדות נאמרו שיחות של הרבי ששמענו במו אוזנינו, שמענו זה מזה סיפורים מחיי השליחות של חברי הכיתה והעיקר שעשרות חברי הכיתה נהנו הנאה צרופה מהתוועדות שארכה מעל למצופה משך ארבע שעות תמימות!

כיתתנו לא הגיעה כמקשה אחת לשנת הקבוצה אל הרבי אלא התפצלה וכך ישנו חלק מהכיתה שהיתה ב'קבוצה' מ"ב אך רובם מ'קבוצה' מ"ג. גם לא כולם למדו יחד כל השנים כי חלקם למדו לפני כפר חב"ד בישיבת לוד וחלקם למדו בישיבת "תורת אמת" בירושלים והגוונים הרבים רק מוסיפים לפסיפס היפה.

חלק מאיתנו ממלא תפקיד תורני כזה או אחר. יש בנו כמה משפיעים לתפארת ואם בכל התוועדות של כל אחד עם בני קהילתו הוא צריך לשמור על ה'איצטלא דרבנן' ולהיות מאופק כלפי צאן מרעיתו הרי שבהתוועדות זו ישבו כולם מול ה'זום' משוחררים לגמרי ויכולנו להנות מהגיגים שאנו מרשים לעצמנו להתבטאות בהם במפגש סגור תוך שאנו חוזרים ארבעים שנה ויותר אחורה.

•

בין הסיפורים המעניינים שנשמעו בהתוועדות זו סיפר אחד מחברי כיתתנו, שמשמש בתפקיד רבני באחת הקהילות באירופה, מופתון קטן.

הלה סיפר שבא' הימים הגיע אליו מקורב המתגורר בעירו וביקש ממנו שיכתוב עבורו לרבי בקשת ברכה שיזכה לפרי בטן. לדבריו הוא כבר כתב לרבי פעמים רבות אבל הוא סבור שאם רב הקהילה יכתוב עבורו תהיה לכך תועלת מרובה.

הרב ענה לו שבהזדמנות ראשונה הוא יענה לבקשתו ויכתוב את בקשת הברכה. חלף זמן והמקורב הגיע אליו שוב ושאל אותו האם הוא קיים את הבקשה וכתב לרבי. חברנו שהרגיש לא נעים מכך שעדיין לא הספיק לבצע את המשאלה התחמק ממנו מבלי לענות לו תשובה ברורה. 

במהלך החודשים הקרובים הגיע אותו מקורב מידי פעם לרב הקהילה ושאל אותו מדוע בקשת הברכה לא מתמלאת? הרב שכל פעם הזניח את התחייבותו לכתוב לרבי בגלל העומס הרב המונח על כתפיו הרגיע אותו ואמר לו שבקרוב בודאי יזכה לברכה.

בליבו הוא הרגיש מאוד לא נעים שעדיין לא מילא את התחייבותו כלפי אותו מבקש וקיבל על עצמו החלטה שבערב הוא יישב ויכתוב. אלא שהערב הזה נדחה מיום ליום ומחודש לחודש.

באחד הימים נכנס אותו מקורב לבית המדרש והחל כמעט לצעוק על הרב על כך שעדיין לא כתב לרבי את בקשתו. חברינו הרב שאל אותו מנין לך שלא כתבתי? ובמענה לשאלתו מראה לו המקורב מכתב באגרות קודש שנפתח לו לאחר שהוא עצמו ביקש שוב ברכה מהרבי. 

באותו מכתב הרבי כותב לאדם מסויים ששאל את הרבי מדוע הוא אינו עונה לו על מכתבו? הרבי עונה לו שמעולם לא קיבל ממנו מכתב ובטח שלח אותו ע"י שליח ואותו שליח לא העביר את המכתב ליעדו...

אותו מקורב שתמימותו היא תכונה בולטת אצלו הבין בפשטות שבקשת הברכה ששלח לרבי ע"י שליח שהוא רב קהילתו לא הגיעה מעולם ליעדו! ועל כן בא עתה לרב להתחנן לפניו שסוף סוף ירחם עליו וישלח לרבי את בקשתו.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]

ובווצאפ 2711532-052