"היינו אצל הרבי", חשפו נוסעים שעברו בדוכן של חב"ד בנתב"ג
מפיו של הרב החסיד פייטל סודקביץ מכפר חב"ד שמעתי את הסיפור הבא, שאותו שמע הרב סודקביץ מבעל המעשה בכבודו ובעצמו:
"היה זה באחד הימים שבהם עמדתי בעמדת הנחת תפילין אשר בנמל התעופה ב"ג, ובין האנשים שחלפו שם היה איש בר אוריין ויודע ספר, וכיון שהטיסה שלו התאחרה נוצר לו חלון של זמן המתנה כך שהוא לא מיהר לשום מקום. ניצלתי איפוא את ההזדמנות וכמו שאני נוהג פעמים רבות, שאלתי אותו האם היה לך קשר עם הרבי מליובאוויטש?
האיש שלפניי היה אמריקאי לפי סגנונו ושפתו וכבר פגשתי רבים כמוהו שהיה להם קשר כל שהוא לרבי. בשנים הראשונות של הנשיאות התגוררו בקראון הייטס ובניו יורק בכללה, יהודים רבים שאינם נמנים על חסידי חב"ד ולרבים היה חיבור כל שהוא לרבי.
תשובתו אכן היתה חיובית והוא סיפר לי את סיפורו: "היכרותי את הרבי היתה בגלל הקשר שהיה לחמי שהיה רב מפורסם בניו יורק שעסק בדיינות ובסידורי גיטין וקידושין וכו'.
שם חמי הוא הרב קריגר ובאחד הימים הוא חש שלא בטוב וביקש ממני שאסור לחצירו של הליובאוויטשער רבי ואבקש ממנו ברכה עבורו.
שמתי את פעמיי לעבר 770 וכשהגעתי לשם הבנתי שלפגוש את הרבי הוא לא דבר של מה בכך. יש להרשם מראש וקובעים את המועד לתאריך מאוחר בגלל ריבוי האנשים המבקשים לפגוש את הרבי. אבל אני חייב לבקש את הברכה לחמי מיד ועכשיו.
הגעתי לתפילת המנחה לבית הכנסת שהיה צפוף ומלא מפה לפה. כיון שכוחי היה במותני נדחקתי והגעתי לשורה הראשונה, הכי קרוב שאפשר לרבי. לאחר תפילת המנחה אזרתי אומץ ונגשתי אל הרבי ישירות ואמרתי לו כי אני בא בשליחות חותני הרב קריגר המבקש ברכה לבריאות איתנה.
הרבי שאל אותי: "היכן הוא נמצא כעת?" עניתי לו כי הוא יצא מהעיר להרים כדי לפוש ולשאוף אויר צלול והוא זקוק למנוחה. הרבי התבטא: "פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה". שאלתי את הרבי: "אבל הרבי הרי כאן ולא יצא מחוץ לעיר?" (כוונתי היתה שכל זמן שהרבי שהרי הוא צדיק ומצוי בניו יורק אין כאן פנה זיוה וכו' בגלל הרבי). הרבי ענה לי בחיוך: "גם כשיעקב עזב את באר שבע נותר בעיר יצחק ולמרות זאת כתוב ש"פנה זיוה, פנה הודה פנה הדרה".
וידועה שיחתו של הרבי שנאמרה בט' כסלו תשכ"ה שבה מסביר הרבי באריכות את השאלה כיצד ניתן לומר על יעקב כשיצא מבאר שבע פנה זיוה הודה והדרה כאשר יצחק עדיין היה בבאר שבע ולא עזב אותה?
והרבי מסביר שיצחק אכן שומר על העיר ועל קיומה אך כאשר תלמידו המובהק בנו יעקב עוזב אותו זה פועל שמסתלקים הזיו, ההוד וההדר כמו כל רב שתלמידיו מותירים אותו לבדו. כי התלמידים מוסיפים חיות וחכמה אצל הרב בלימודם אצלו.
•
סיפור נוסף שמעתי מפי הרב סודקביץ גם אותו שמע מפי יהודי מארה"ב בחזות של איש מודרני אותו פגש בעמדת הנחת התפילין בנתב"ג שם הוא עומד שנים רבות במשמרתו.
"כשהייתי צעיר לאחר הנישואין היו לי שאלות רבות כיצד להתנהג בחיי הנישואין ובשלום הבית. שמעתי אז על הרבי מליובאוויטש ועל גדלותו והחלטתי ללכת אליו ולשטוח בפניו את כל לבטיי ושאלותיי אחת לאחת כדי שיעזור לי להתמודד עמם.
קבעתי תור ליחידות ובאחת הלילות מצאתי את עצמי שם יחד עם רעייתי והתכוננתי להכנס ליחידות. הרבי היה מקבל בלילה והיו צריכים להמתין זמן רב עד לכניסה וכך עשינו גם אנו.
כשנכנסנו לחדרו של הרבי הרבי קיבל אותנו במאור פנים מיוחד ואני הכנתי דף ארוך ובו היו כל שאלותיי והדברים שרציתי ללבן מול הרבי. הרבי בסבלנות רבה שמע את כל אשר העליתי על הדף והוא ענה על הכל בחכמה ובתבונה של איש אצילי ומורם מעם. הרבי בירך אותנו ויצאנו מחדרו מאושרים ובתחושת סיפוק רבה.
לאחר שיצאתי מחדרו ושבתי לביתי שמתי לב כי מרוב התרגשות שכחתי בכיסי את המעטפה שהכנתי עבורו שבה שמתי סכום כסף מכובד כהוקרה על כך שנאות לקבל אותנו. אמרתי לאשתי שאנו חייבים לשוב אליו למחרת ולהעניק לו את המעטפה.
קמנו בבוקר מוקדם ונסענו ל-770 לאחר שביררנו באיזה שעה הרבי מגיע מביתו למשרדו. עמדנו בכניסה לבית המדרש והרבי הגיע ויצא ממכוניתו כשהוא פוסע לעבר חדרו. נגשתי אל הרבי והושטתי לו את המעטפה והתנצלתי על כך ששכחתי אתמול.
הרבי לחץ את ידי בחום ולאחר מכן פנה אל רעייתי ואמר לה שלום ובוקר טוב תוך שהוא מגביה את כובעו לשניה כמנהגם של הג'נטלמנים באותם ימים.
וכאן בן שיחי ממשיך את דבריו בהתרגשות יתירה ואומר לי: "דע לך שיש לי נכדים שלומדים בתלמוד תורה בארץ ישראל וחלק מצאצאי הפכו להיות מקפידים על קלה כחמורה למרות שלא כיוונתי את חינוך ילדיי לשם. ההכלה והתמיכה שלי ובעיקר של אשתי לצעדים של בני ביתי נובעים מאותו בוקר שהרבי התייחס לרעייתי ביחס של כבוד נפלא.
המפגש הזה של כמה שניות שינה את כל ההסתכלות שלנו ושלה בעיקר על כך שהדבקות בתורה ובמצוות אינם פוגעים ביחסי אנוש ואדרבה. הצדיק הגדול שכל העולם בא להתייעץ עמו וללמוד ממנו תורה יודע להתייחס לכל אדם באשר הוא. זה שינה אצלנו את המוסכמות המוטעות שהיו אצלנו עד אז ומני אז שמחנו על כל התקרבות לאורח חיים הקפדני של התורה והמצוות ותמכנו בו בכל מאודנו"
•
בטור הזה כתבתי לאחרונה על החשיבות בלבישת אבנט בעת השתתפות בשמחת נישואין של קרובי משפחה כדוגמת מה שנוהגים בחוגים אחרים שכל בני המשפחה מהמעגל הקרוב לובשים שטריימעל בעת החתונה.
היו כמה שאמרו לי על פי הידוע להם שהרבי עצמו כשסידר קידושין באותם השנים לא לבש גארטעל במעמד זה. אך השבוע שלח לי א' מהקוראים קישור לתמונות חדשות שפורסמו בג'עם לכבוד י"ד בכסלו - יום הנישואין של הרבי והרבנית ובו רואים בבירור את הרבי עורך חופה וקידושין כשהוא חגור באבנט!
כנראה שפעמים רבות הרבי הגיע לחופה עם מעיל עליון שכיסה על האבנט מתחתיו אך בתמונה שהתפרסמה עתה לכבוד י"ד כסלו רואים בבירור את חגירת האבנט.
•
מחותני הגריש"י גערליצקי שליט"א מתל אביב הסב את תשומת ליבי לדבר מעניין. אביו החסיד הנודע רבי משה אליהו גערליצקי ע"ה ממונטריאול קיבל מכתב מהרבי בכ"ח תשרי תש"ח במענה להודעתו שבא בקישורי התנאים.
את המכתב המרתק הרבי חותם בתיבת "באהבה" ולדברי מחותני אמר לו הפעם הספרן הר"ד לוין שליט"א שזה המכתב היחיד של הרבי שכותב את האיחול "באהבה" לאחד מהחסידים ובכלל ולפי הידוע מעולם לא כתב הרבי את האיחול הזה במכתב כל שהוא מלבד לאביו הרב גערליצקי ע"ה.
את המכתב המיוחד ניתן לקרוא באגרות קודש במקומו.
חנוכה שמח.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected]
ובווצאפ 052-2711532
מאפשרים לכם לקבל
