הרב יצחק-דוד גרוסמן

לפני יובל שנים, בערב מלחמת ששת הימים שרר בישראל פחד נורא, כאשר צבאות מצרים, עיראק, סוריה וירדן התאחדו במטרה למחות את מדינת היהודים. בני הדור הקודם זוכרים את קברי האחים שהוכנו מבעוד מועד ואף היו כאלו שהשתמשו בדרכונם הזר על מנת להימלט מישראל.

אחת מהן הייתה ניצולת השואה גב' וינברגר, ילידת צ'כיה, שכבר היתה למודה סבל ומלחמות וביקשה קצת שקט ושלווה לנפשה. נכדה, בחור מצטיין, שלמד בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד, סירב להצעתה להצטרף למסע ובחר להישאר ללמוד בארץ.

כ"ק מרן הרבי מליובאוויטש זי"ע יצא באותם ימים עם מסר מבטיח ומרגיע: "הארץ הבטוחה בעולם היא ארץ ישראל", אמר וחזר ואמר. הוראתו לחסידיו ולשומעי לקחו היתה ברורה - אין לעזוב את הארץ, יהיו ישועות ונפלאות גדולות.

הגב' וינברגר שחששה מאוד לגורלו של נכדה היקר, מיהרה להתקשר לבן אחיה, מראשי הממשל בקליפורניה בימים ההם ולימים מזכיר ההגנה האמריקני, קספר וילארד ויינברגר, ולבקש את סיועו. "קספר יקירי", ביקשה הדודה הישישה, "סור נא למעונו של הרבי מליובאוויטש ודבר על ליבו, הסבר לו את הסכנה הגדולה בישראל ובקש ממנו שיתיר לחסידיו בישראל לעזוב את המקום".

קספר לא התמהמה ושלח את עוזרו האישי לרבי מליובאוויטש. הלה ציין בפני הרבי את עמדת המודיעין האמריקאי שקיימת סכנה ממשית להמשך קיומה של מדינת ישראל. הרבי כדרכו ישב שליו ורגוע והאזין לדיאגנוזה האמריקאית המדאיגה, ובסיומה נענה בחדות: "לכם יש מודיעין? גם לנו יש מודיעין. המודיעין שלנו אומר – 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'".

מזכיר המדינה האמריקני קספר וינברגר עם ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל (צילום: סער יעקב, לע"מ)

מזכירו של וינברגר ניסה שוב לדבר על ליבו של הרבי אודות בן המשפחה שנותר לבדו בישראל, כשריד למשפחה שנספתה בשואה: "רבי, הוא בן יחיד". אבל הרבי נתן מכה קלה על השולחן ואמר: "אצל הקדוש ברוך הוא כל יהודי הוא בן יחיד", ועזב את החדר.

**

חז"ל הקדושים קבעו לנו כי "אין מזל לישראל". בני ישראל לא בנויים על פי מזל כזה או אחר והתנהגות הבורא עמם הינה שלא כדרך הטבע. וברש"י הקדוש ביאר כי "אין מזל לישראל - דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה".

ליהודים יש כלי נשק שאין לאומה אחרת. תפילה וזכות. תפילה זה ברור, כולנו יודעים כי תפילה משנה מציאות. אבל מהי אותה זכות שיש לבני ישראל על פני כל העמים האחרים, שבגינה משתנה מזלנו לטובה?!

ואמרו הראשונים כמלאכים כי ליהודים יש דבר נדיר שאין לזולתם: התנהגות שלמעלה מדרך הטבע. חז"ל כבר לימדונו כי הקב"ה נוהג בבריותיו במידה כנגד מידה, וכמה שהאדם עושה ופועל – כן פועלים מולו.

וכשאדם פועל שלא כדרך הטבע – גם משמים פועלים עמו שלא כדרך הטבע. כשאדם מקדש עצמו מעט – מקדשים אותו הרבה. דהיינו, כשהוא מקדש עצמו במסירות לפנים משורת הדין, אז גם משמים פועלים עמו לפנים משורת הדין.

זה סודם של ימי החנוכה. חשמונאי ובניו היו יכולים היו להרהר בליבם ולחשוב, הרי אנו המעט, מה אנחנו קומץ יהודים מול צבא אנטיוכוס וכליו הגדולים?! איך אנחנו יכולים לנצחו בדרך הטבע?!

אבל מתתיהו ובניו ידעו, שאכן בדרך הטבע אין להם כל סיכוי, אבל שלא כדרך הטבע בוודאי הם המנצחים. הם קראו בקול גדול "מי לה' אליי", ויצאו למלחמה וניצחו את צבא יוון האדיר.

וכך גם היה עם בואם לבית המקדש שנטמאו כל כליו. יכולים היו לתרץ עצמם בק"ן טעמים שהמנורה לא תדלק, וטומאה הותרה בציבור ואין שמן טהור. אבל הנחישות שלהם, הרצון והמסירות גילתה וחשפה בפניהם את אותו פך שמן טהור שהיה מונח בחותמו של כהן גדול. הם נהגו שלא כדרך הטבע ומשמים האירו להם פנים מידה כנגד מידה.

זהו המסר גם לימינו אנו: יהודים הם עם מיוחד שלא פועל לפי הספר ולפי סטסיסטקות מלחמתיות אחרות. זהו עם שמקדש עצמו ברשות ופועל לפנים משורת הדין, ובדין הוא שינצחו בע"ה גם במלחמה הזו, כבימים ההם בזמן הזה.

**

עם סיום המלחמה, שהביאה ניצחון מוחץ ומזהיר לישראל, בסייעתא דשמיא, שלא כדרך הטבע בכלל, כשישראל היתה כבשה בין שבעים זאבים, ובכל זאת תוך שישה ימים כילתה את אויביה וגילתה עליונות אדירה על פני צבאות ערב הגדולות והמיומנות - זימן הרבי את קספר וינברגר ליחידות.

וינברגר שכאמור היה לבו חם, הגיע מייד בדריכות אל הרבי, שפתח את הדלת ואמר לו בחיוך: "נו, מה דעתך על המודיעין שלנו?".