יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם.

אילת היא עיר שקטה ושלווה ולכן החליטו הרשויות להפנות אליה את מפוני המדינה מהדרום ומהצפון כי כאן המפונים ינוחו ויירגעו עד יעבור זעם.

ב"ה השקט נשמר אצלנו מלבד מקרה אחד בודד שבו נחת כטב"ם בעירנו. הוא היה הראשון וכולנו תקוה שגם האחרון, ועל הכטב"ם הזה ברצוני לספר כמה פרטים מעניינים שיפליאו את מעשי הנסים שעושה עמנו הקב"ה ערב ובוקר וצהריים.

מדובר בכטב"ם (כלי טיס בלתי מאוייש) שאורכו שלשה מטר ורוחב כנפיו שני מטר. הוא נשא בקרבו כ-40 ק"ג של חומר נפץ והתפוצץ בנחיתה היישר לתוך בנין בית הספר "צאלים" בטיבורה של העיר אילת. הוא חורר את הקיר וגרם להרס רב ובימים הללו שוקדים הפועלים ומשפצים את המקום בשיפוץ שיארך כמה שבועות.

במתחם בית הספר שהו באותה עת 32 ילדים וב"ה אף אחד מהם לא נפגע בנס. חלק מהילדים היו קרובים יותר לנקודת הפיצוץ וגם הם בחסדי ה' לא נפגעו.

וכאן מתבררת עובדה מדהימה: הכתב"ם הנפיץ הזה שנועד לחבל ולהרוס בשטח רחב נבלם ב... כספת ברזל גדולה שמשקלה יותר מחצי טון. הכטב"מ עקר אותה ממקומה אבל היא היתה זו שבלמה אותו והנזקים שגרם היו פחותים מאילו הוא לא נחת היישר אליה.

בטח תשאלו מה עושה כספת ענקית שכזו במתחם בית הספר? לשם מה זקוקים בבית חינוך לארון ברזל ממוגן.

ובכן, הכספת הזו שימשה במשך שנים רבות כארון קודש לקבוצת מתפללים "מתפללי בית הכנסת צאלים" שהתפללו שם מידי שבת בשבתו ומידי מועד וחג. בשכונה הזו קיימים כמה בתי כנסת ספרדיים ולכן חיפשו תושביה האשכנזים להתפלל בנוסח שלהם. הם באו בדברים עם מנהלת בית הספר 'צאלים' שתקצה להם את הלובי של בית הספר בו יתפללו והם מתחייבים מידי מוצאי שבת להחזיר את הלובי לקדמותו.

כך נהגו קבוצת המתפללים מידי יום שישי לארגן את הכסאות והשולחנות ואת כל הנדרש לקיים במקום תפילה כנדרש ובמוצאי שבת הכל פורק וחזר למקומו בשלום. המנהלת אף הקצתה להם חדר שבו יאכסנו את כל הציוד של בית הכנסת ולאותו חדרון אף הובאה אותה כספת מדוברת שבה שכן לו כבוד ספר התורה הקבוע שבו קראו מידי שבת בשבתו. האיזור הזה שבו נפל הכטב"ם הוא המקום שבו התפללו במשך עשרות שנים עד לאחרונה שבו מצאו המתפללים משכן אחר ולא יפלא כלל שהמקום שספג את התורה והתפילות מגין על עם ישראל ומצילות אותו.

כשביקרתי במקום פגשתי שם את השומר הקבוע של בית הספר ששמו חיים מלול כשהוא חובש כיפה שחורה לראשו. הוא מספר לי על כל מה שהתרחש בדקות המאיימות הללו, על נחיתת הכלי טיס אל מול עיניו, על הפיצוץ הנורא ופטריית העשן שנוצרה אחריו ובעיקר על החלונות שנופצו מההדף החזק ונשברו לרסיסים.

הוא מצביע לי על המיקום שבו הוא ישב באותו רגע, מרחק של כשלושים מטר ממקום הנחיתה, כמו כן הוא מראה לי את החלונות המרוחקות כמאה מטר ממנו שאף הם נופצו ולמרות הכל הוא יצא ללא פגע. "הרגשתי הדף נוראי ולחץ חזק באוזניים, עפו עלי רסיסי פלסטיק ומתכת קטנים אך מלבד שריטות קטנות בפנים אני בריא ושלם". חיים מלול אומר לי כי הוא בטוח שניצל בזכות ההתמדה שלו לבקר בבית הכנסת בתפילות ואירועים ויש לו שמירה מיוחדת משמיים.

מנהלת בית הספר והצוות החינוכי של בית הספר שכרגע מלמד בכיתות חלופיות מודע לנס שאירע עמהם והשבוע הם בירכו עם הרב מנדי קליין את ברכת הגומל והתפללו להודות לה' על הנס אשר גמלם.

•

ומדי דברי בבית הכנסת 'צאלים' נזכרתי בסיפור מעניין שאירע בו.

גבאי בית הכנסת ר' בני אלון שהלך לעולמו לפני כשנה וחצי קיבל הודעה באחד הימים ממנהלת בית הספר כי בשבת הקרובה היא מבקשת מהם שלא יתפללו בבית הכנסת משום שהתלמידים קבעו להפגש בשבת בבית הספר והם מכינים שם פעילות לכבוד יום העצמאות.

היא מרגישה לא נעים שהמתפללים יתחככו עם חילול השבת ע"י התלמידים והפתרון שלה הוא שבשבת זו לא יתפללו במקום. הגבאי בני מסביר לה שאין לה מה לדאוג ולחשוש שכן הם יתעלמו כליל ממעשי הילדים ובודאי שלא יעירו להם דבר אבל היא בשלה. היא מסרבת לאשר להם להתפלל מחשש שאולי יתפתח משהו לא נעים בין המתפללים לתלמידים והוריהם.

כל תחנוניו לא הועילו ולבסוף הוא נכנע ושלח הודעה למתפללים שהשבת יעברו להתפלל בבתי כנסת אחרים. המנהלת אף הודיעה לו כי היא הורתה לאב הבית לשים מנעול על השער הראשי.

כיון שהיו כמה שלא קיבלו את ההודעה על השבתת התפילה הלך לשם הגבאי בני אלון כדי לעמוד בשער ולהודיע למי שלא קיבל את ההודעה שבית הכנסת סגור. אלא שלמרבה ההפתעה הוא הבחין כי המפתח תקוע במנעול.

הוא לא חשב פעמיים ומיד נכנס פנימה ובזריזות סידר את בית הכנסת ויצא החוצה כדי לקרוא למי שיכל שיבוא להתפלל. גם למחרת הגיעו לשם המתפללים למרות החשש שזה יגיע לאוזני המנהלת.

למחרת הגיעו התלמידים לפעילותם וב"ה הכל עבר בשלום אלו לא הפריעו לאלה ואלה לא הפריעו לאלה. במוצאי שבת לאחר שסידר את לובי בית הספר נעל את השער עם המפתח שהיה תקוע בו והלך לאב הבית כדי למסור לו את המפתח.

אב הבית כלל לא שם לב שהמפתח נגרע מצרורו והוא הודה לו מקרב לב על שהשיב לו את האבידה. כאשר בני אלון סיפר לי את אשר אירע הוא סיכם זאת שכאשר יהודים מתמסרים לקיום מצוות כמו לתפילה במנין אזי כל המניעות והעיכובים נעלמים ומן השמים מסייעים בידם.

•

בשולי הדברים אוסיף שמועה שגונבה לאוזניי אך לא קיבלתי עליה היא אישור משום מקור ויתכן שהיא המצאה גרידא.

הכטב"ם המדובר לעיל מונחה ע"י gps. האויבים שלחו אותו לבסיס הצבאי בצאלים. כשהם שלחו אותו הם רשמו לפניהם את היעד "צאלים" ובגלל טעות בזיהוי היעד הוא נשלח לבי"ס צאלים באילת ויתכן שאילו זממם היה מתמלא הנזק היה גדול יותר.

אולי זה גם מסביר את העובדה שהוא נשלח לבי"ס בשעת אחה"צ בעת שהוא התרוקן ממאות תלמידיו.. ואם נכון הדבר הרי הנס כפול ומכופל.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]

ובווצאפ 2711532-052