הרב יואל בייטש, ראשון לציון

לפני 10 שנים, באחד מלילות החנוכה, הזמנו את השכנים היקרים להדליק איתנו נרות.

במקום כיפה הנחתי על ראשו של בן הזקונים שלהם את הכובע שלי.

החמוד בירך והדליק בהתרגשות שהדביקה את כולנו.

האירוע החביב הזה נשכח ממני לגמרי, לכאורה עוד אנקדוטה מתוך מיליוני רגעים שמרכיבים 3650 ימים... אבל אמש כשאחד הילדים מצא את התמונה, הלב החסיר פעימה.

המחשבה שזכינו להדליק נר עם הלוחם הקדוש איתי יהודה הי״ד שנפל בעזה, העבירה בי צמרמורת.

לעולם אסור לקחת אף יהודי/ה כמובן מאליו, אנחנו לא יודעים מי חולף לידינו בחיים, נשמות טמירות מתגלגלות בקרבתנו.

בחנוכה הקרוב איתי ידליק חנוכייה בגן עדן, את הכובע יעניקו לו השנה המלאכים.