איך עוד לא חשבנו על זה: הדבר שאותו צריך להחדיר בבתי חב"ד
נכנסנו עתה לחודש כסלו, חודש שבו מתוועדים רבות עקב התאריכים החסידיים הרבים שבו ובהתוועדות צריך לומר לחיים.
ישבתי פעם בהתוועדות בירושלים עם אנשי ירושלים וא' מהם אמר לי 'ווארט' ירושלמי על יסוד דברי הגמ' במסכת שבת, "אמר רב חסדא, מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין". בני ירושלים נוהגים להשיא את בניהם ובנותיהם כשהם עצמם בטווח שבין גיל ארבעים לבין גיל שישים היינו בין גיל מ"ם לגיל סמ"ך וכיוון שמסורת בידם שלכל ילד צריך להמציא דירה משלו ונוטלים על עצמם חובות עצומים הקשים מנשוא על כן ניתן לומר עליהם "בנס היו עומדין" העמידה הכלכלית שלהם היא בבחינת נס.
השבתי לבן שיחי ב'ווארט' משלי. "עד גיל ארבעים הרבי אסר עלינו לשתות משקה. מעל גיל שישים הגוף כבר התרגל לשתיה החריפה בבחינת 'מוחא סביל דא' והאורות אינם בורחים מהכלים. אם כן טווח אמירת לחיים כדבעי הוא בין שנת המ"ם לשנת הסמ"ך ואז כששותים בשופי בהתוועדות טבעו של אדם שהוא משתפל אבל אצל חסידים "בנס היו עומדין".
ואם באמירת לחיים עסקינן שמעתי לאחרונה מפי ידיד שסיפר שבהיותו בפוסטווייל עיירת השוחטים של רובשקין אמר לו אחד מהשוחטים מחסידי פוילין שהוא מתקנא בחסידי חב"ד על כך שאינם חוששים להשתכר בעת שמחה.
לדבריו יש מכנה משותף לכל החוגים מליטאים ועד חסידים מחרד"לים ועד לש"סיים שכולם ללא יוצא מהכלל יראים לשתות יתר על המידה מחשש שמא לשונם תגלה את צפונות ליבם ועקב כך בושתם תנסק למרומים. ישנה אימרה אידשאית האומרת: "וואס בא דעם ניכטער אפע'ן לונג, בא דעם שיכ'ער אפע'ן צונג" [=מה שלמפוכח על הריאות אצל השיכור על הלשון].
לעומת כל אלו חסידי חב"ד אינם חוששים להביע את הגיגי ליבם העמוקים כטוב ליבם ביין כי הם בטוחים בעצמם שלא ייכשלו ולא יחשפו דברים שאין האוזן סובלתם. וזו מעלה עצומה המלמדת רבות על מצבם הרוחני היחודי של חסידי חב"ד.
•
היום בבוקר הגיעה לבית חב"ד, כאן באילת משפחה שבאה לחגוג לבנה את העליה לתורה במלאות לו י"ג שנים. החתן ששמו ארבל כ"ץ הוא כהן. גם אביו אייל וגם סבו יורם הנם כהנים ובעת שהשליח ציבור התקרב לברכת הכהנים עלו כל השלשה לדוכן לברך את ברכת הכהנים.
לאחר שירדו מהדוכן התברר כי זו להם הפעם הראשונה בחייהם שהם מקיימים את מצוות ברכת הכהנים. הבן והנכד מתגוררים באילת ואילו הסבא יורם הוא בן קיבוץ מאיזור עמק יזרעאל ואף הוא לא הזדמן לו לקיים אי פעם את המצוה.
היה שם כהן נוסף המתארח באילת ששמע שהם כהנים והוא שידל אותם לעלות לדוכן לברך את עמו ישראל באהבה. היתה להם רתיעה מביצוע הדבר שמעולם לא עשו אותו והם אינם מכירים אותו אבל הוא לא ויתר להם. הוא הראה להם כיצד לחלק את אצבעותיהם בעת הברכה. העמיד אותם ליד ארון הקודש לאחר שחלצו נעליהם והדריך אותם לומר יחד עמו את תיבות הברכה לאחר הקראת השליח ציבור,
לאחר שסיימו לברך את ברכת הכהנים הם חשו מאושרים כפי שלא היו מעולם. הם ביקשו לדעת יותר על המצוה הזו וכמובן שעלייתם לדוכן כשהם מברכים את כל הקהל חיברה אותם לבית הכנסת, למצוות ולבורא עולם יותר מכל דבר אחר.
ובראותי את האור הגדול שקרן מפניהם השמחות מלאות הסיפוק, חשבתי לעצמי מדוע אנו כשלוחים לא חשבנו על כך עד היום להשתדל לעלות את הכהנים הבאים לשמחות בבית הכנסת אל הדוכן.
רעיון נפלא הוא שכל נער הלומד לבר מצוה והוא כהן, ילמדו אותו כראוי כיצד עולים לדוכן [במקומות שנוהגים לברך ברכת כהנים בשבתות ובכל יום] ואין ספק כי כאשר הנער יעלה לברך את ברכת כהנים הדבר יחבר ויקשור אותו בקשר עמוק יותר ליהדות ובפרט אם יעשה זאת יחד עם בני משפחתו הכהנים לצידו.
ומה גם שרבים מהשלוחים מתפללים בבתי כנסיות עם חוגים אחרים ולפעמים באים בקובלנא על כך שמעלים לתורה מחללי שבת וכו' אך כאן במצוה זו של ברכת כהנים נפסקה ההלכה וכפי שכתב הרמב"ם: כהן ... אף ע"פ שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננים אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות".
אין ספק ששידול כהנים לעלות לדוכן יקרבם תחת כנפי השכינה ומעשה באחד מהמתפללים הקבועים בבית הכנסת שלי בשכונת השחמון שסיפר לי שכל ימי חייו לא ידע מהי ברכת כהנים. באחת השנים בחג השבועות הוא התארח בבית חב"ד בתאילנד אצל הרב וילהלם והוא הזמינו לבוא למחר למנין המיוחד שלהם משום שהיו צריכים לכהן.
הוא מספר לי שהוא חשש כל הלילה כיצד יצליח למחר לבצע את "ברכת הכהנים" אבל הרב נחמיה וילהלם תרגל עמו כמה פעמים את אשר עליו לעשות ובסייעתא דשמיא טבילת האש שלו עברה בהצלחה. הוא מפטיר ואומר: "שלושים שנה גדלתי באילת לא ידעתי כלל על קיומה של המצוה הזו. הייתי צריך להגיע לתאילנד לבית חב"ד כדי לדעת על המושג 'ברכת כהנים' וללמוד אותה הלכה למעשה".
•
אמש בערב לאחר השיעור בספר התניא קדישא אמרתי למשתתפים כי מן הראוי שירשמו כל חייל שהם מכירים לספר התורה הכללי לבטחונם ולהגנתם.
היום מספר לי אחד מהם כי לאחר שרשם אתמול את בנו החייל לספר התורה הוא התבשר היום שבנו המשמש בתפקידו באיזור כביש המנהרות היה בין אלו שניצלו מפגיעת שלשת המחבלים המפגעים ימ"ש שבחסדי ה' נתפסו בדרכם והם חוסלו. כן יאבדו כל אויבך ישראל.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected]
מאפשרים לכם לקבל
