בפרשתנו נאמר הפסוק הידוע, שהפך ל'סיסמא' בדורנו על ידי הרבי: "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". [פסוק זה היה חביב אצל הרבי עד מאוד; הרבי ביקש שילחינו ניגון מיוחד על הפסוק – הניגון המפורסם של "ופרצת"; ואף הנהיג להוסיף זאת בהמשך לפסוקי "אתה הראת" שאומרים בשמחת תורה (דבר נדיר ביותר אצל הרבי, שיורה להוסיף הוספה מסויימת בתוך הנוסח הנדפס בסידורים)].

"ופרצת" הוא מלשון פריצה – והכוונה בזה בחיי האדם, שעליו 'לפרוץ' את כל המדידות וההגבלות. לא להצטמצם לפי המסגרת הקיימת, אלא 'לפרוץ' אותה, לעשות בה 'חור', וכך להתרחב ולהתפשט גם מעבר למסגרת המוגדרת.

הדברים אמורים כלפי כל תחומי החיים. לדוגמא, בתחום הכספי. לעתים קרובות רואה האדם שיש צורך לעשות דבר חדש, להקים דבר חדש שיסייע בהפצת תורה – אך הוא נמנע מכך בגלל המצב הכספי, חסר לו כסף לענין. ולדעתו, יש לחכות עד שיהיה כסף מספיק, ואז לפתוח את הדבר.

על כך אומרים לו: "ופרצת"! לא צריך לחכות עד שיהיה הכסף במזומן; אדרבה, מתחילים בהתרחבות וב'פריצה', מבלי להתחשב כל כך במסגרת המצומצמת שבה נמצאים – ואז הקב"ה עוזר ומגיעה ההרחבה גם במובן הגשמי, בכסף כפשוטו. וכמאמר הקב"ה: "לוו עלי – ואני פורע".

וכפי שהגמרא אומרת (גיטין נז, א) על ארץ ישראל, שהיא מתכווצת ומתרחבת לפי יושביה: כאשר יושבים הרבה יהודים על הארץ – הארץ מרחיבה את שטחה, ואילו כאשר יש יהודים מעטים – הארץ מתכווצת ומתמעטת בשטחה. כך זה גם בעניננו: כאשר מרחיבים את התוכן, את הפעולות הטובות – הרי ה'שטח' גדל מאליו, לפי הצורך.

וכך זה גם במובן הזמן: לפעמים יהודי טוען, זמני מוגבל ומצומצם. הייתי מאוד רוצה להוסיף בלימוד ובתפילה, אבל פשוט אין לי זמן. על כך אומרים לו שעליו 'לפרוץ' את המסגרת, להתחיל ללמוד מבלי להתחשב עם הזמן, 'ללוות' זמן – ואז יבוא הקב"ה ו'יפרוץ' את המסגרת, 'יחזיר' לו את הזמן שלווה, ולפתע הוא יגלה שה'שטח' – הזמן – גדל והתרחב מעצמו, ויש לו הרבה זמן ללימוד ותפילה ולכל הדברים הטובים.

אלא מאי, השאלה היא: מנין יקח הקב"ה לפרוע חוב גדול כל כך, או בכסף או בזמן? – יתן השם לכל בני ישראל שלא יהיו לנו דאגות אחרות, מלבד לדאוג להקב"ה כיצד הוא ישיג עבור האדם כמה דולרים שיוכל לפרוע את חובותיו!... האם ממנו יבצר כל דבר?!

ב.

רעיון זה משתקף בסיפור אמיתי שקרה עם הרבי הריי"צ. הרבי הציע ליהודי מסויים להתנדב את הוצאות הדפוס של סדרת "צמח צדק" שנדפסה באמריקה בפעם הראשונה. יהודי זה לא היה בכחו כלל, מצד יכולתו הכלכלית, לעמוד בהוצאות כה גדולות – אולם בכל זאת הוא קיבל זאת על עצמו והרבי בירך אותו שהוא יהיה עשיר. וכך אכן היה – הוא הצליח לעמוד בהתחייבות, למרות שזה היה נראה מופרך.

הסביר הרבי, שבאמת מלכתחילה הדבר בכלל לא היה ביכולתו של אותו יהודי, אפילו לא לפי מה שקבעו לו בשמים! – אלא שעצם ההחלטה הטובה עצמה פתחה עבורו 'צנורות' חדשים של פרנסה, כמו ארץ ישראל שה'שטח' מתרחב לפי הצורך, וכך הוא יכול לעמוד בהתחייבותו.

ועל ידי ההנהגה באופן זה של "ופרצת", נזכה לפריצת כל ההגבלות על ידי משיח – שנקרא בחז"ל בשם "פורץ", "עלה הפורץ לפניהם" – כי הוא באמת יפרוץ את כל ההגבלות מכל הצדדים: "ימה וקדמה וצפונה ונגבה", ויביא אותנו אל המרחב האמיתי בגאולה השלימה תיכף ומיד ממש.

מעובד לפי 'תורת מנחם' חלק כג עמוד 242 ואילך; 'לקוטי שיחות' חלק כז עמודים 105-106.