הפרשה החלה לפני חודש ימים. "הלכתי באחד מהרחובות הסמוכים לביתי בנתניה", הגב' חנה מרקו מספרת, "ולפתע מצאתי כרטיס-ביקור של בניין 'אגודת חסידי-חב"ד' בכפר-חב"ד. לקחתי את הכרטיס, הבטתי בו והכנסתי אותו לתיק. התמונה של הבניין המודפסת על הכרטיס, הזכירה לי את הביקור שעשיתי לפני שנים אצל הרבי וחיממה לי את הלב. שוב נזכרתי ברושם העמוק שהותיר בי הביקור.

"כעבור מספר ימים מצאתי עוד עלון של חב"ד ושבועיים לאחר-מכן, כשביקרתי אצל חמותי, ראיתי בביתה קופת צדקה עם תמונתו של הרבי מודפסת עליה. אמרתי לעצמי: בימים האחרונים אני נתקלת בחב"ד ובתמונות של הרבי יותר מהרגיל, אולי יש פה איזה סימן. בכל מקרה, זה מחייב אותי לעשות משהו".

הגב' מרקו הוציאה את כרטיס-הביקור של בניין 770, שהיא שמרה בתיק והתקשרה אל מספר הטלפון שהיה רשום בו. האיש שענה היה הרב מנחם לאטר, מנהל בניין 770 בכפר-חב"ד.

היא ממשיכה: "סיפרתי לו על ההיתקלויות התכופות שהיו לי בזמן האחרון עם תמונתו של הרבי והוספתי שברצוני לתרום סכום סמלי מסוים לטובת פעולות חב"ד והרבי ובאותה נשימה ביקשתי ממנו שיבקש עבורי ברכה בציון של הרבי. הרב לאטר הודה לי בחום על החלטתי לתרום וקבענו שביום שני השבוע הוא יגיע לבית חמותי ואני אעביר לו את התרומה".

הרב לאטר: "צלצלתי אל גברת מרקו בשעה עשר ועשרים ביום שני בבוקר והיא אמרה לי בדיוק מה היא רוצה שאכתוב בבקשת הברכה. השיחה נמשכה כעשרים דקות. לאחר שסיימנו, היא יצאה מהבית לבית חמותה, שם הייתי אמור לפגוש אותה ולקבל ממנה את התרומה".


"זה הציל אותי"

וכך המשיכה וסיפרה גב' מרקו: "שמתי בתיק שלי את כל הסימנים שמצאתי בזמן האחרון כדי להמחיש לרב לאטר את הסימנים שסיפרתי לו עליהם ולאחר מכן יצאתי מהבית לבית חמותי. בדרך נכנסתי לבנק הסמוך לקניון וכל אותו זמן - מהרגע שיצאתי מהבית עד הבנק - הייתה בי משום-מה הרגשה מאיימת וחששתי שמשהו לא טוב עומד לקרות. בשעה 11:29 בדיוק יצאתי מהבנק ופתאום שמעתי פיצוץ שדמה לרעם והרעיד את כל הסביבה".

בשלב זה של השיחה, גב' מרקו פרצה בבכי.

"הפיצוץ נמשך כמו נצח, ופתאום הכול נרגע ובשקט הנורא שהיה שם, ראיתי עננים של עשן שחור עולים מפתח הקניון וראיתי אנשים רצים בפאניקה - אלה בורחים מפחד לחייהם ואלה מתחילים לעזור לנפגעים. תוך שניות אחדות השקט נגמר ושמעתי מסביב צרחות נוראיות של כאב, צעקות של שוטרים ואנשי מד"א שהגיעו למקום ויללות של סירנות ומכוניות... הייתי במין הלם ... זכרתי רק שהתכוננתי להיכנס לאחת החנויות בקניון - לעשות קנייה שהיא חלק מהמסלול הקבוע שלי בדרך לבית חמותי..."

כשהיא המשיכה לעמוד במקום המומה, מנסה לעכל את הנס שאירע לה, מספר עיתונאים ושדרים שהבחינו בה, ניגשו אליה וביקשו לראיין אותה. גב' מרקו שהייתה עדיין המומה לא הייתה מסוגלת לפצות פה, אך מתוך איזו תחושה שהגדירה לאחר-מכן 'אינסטינקטיווית', שלפה את קופת-הצדקה הנושאת את תמונתו של הרבי, הצביעה עליה ומצאה בעצמה כוח לומר רק זאת: "זה הציל אותי"...

הרב לאטר ששמע על הפיגוע הבין שקרה משהו לגב' מרקו ומיהר מבית חמותה לביתה. בינתיים הצליחה גב' מרקו לחזור איכשהו לביתה וכשהרב לאטר הגיע, היא אמרה רועדת: "הרבי הציל אותי בזכות ההחלטה שלי לתת צדקה...".  מאז הפיגוע, לא חדלו לבקר את גב' מרקו קרובי משפחה וידידים, ולכולם היא חוזרת ומשמיעה את סיפורה המופלא, "וכולם שומעים ונכנסים ממש להלם כשהם מבינים את גודל הנס...".

(מתוך שבועון 'כפר-חב"ד')