כולם הבינו במלחמה הקשה הזו משהו. חוץ מאיתנו, חסידי חב"ד
הטלטלה האדירה בעקבות המלחמה הנוראה מקיפה את כל רבדי החברה הישראלית ובעיקר את האנשים שהיו מצויים הרחק מאור התורה והמצוות. בבת אחת המוח התהפך, או יותר נכון התיישר, ומוסכמות בנות עשרות שנים התפוררו והתאדו כלא היו.
המאמר המפורסם ממסכת מגילה פעל בתשפ"ד שוב: "אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת, (מאחשורוש להמן) יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב".
הזוועות האיומות שביצעו חיות הטרף נתנו לציבור הישראלי להבין לצד מי כדאי לו לחיות. יש לי ידידים רבים בקיבוצי הערבה עמם מזדמן לי לנהל מפעם לפעם שיחות נפש. מדובר באנשים שבכל סבבי הלחימה שהיו מול החמאס בעזה הם היו יוצאים לכביש הערבה ועומדים במשך שעות כשהם מניפים שלטים "די לכיבוש!".
יהודים שומרי תורה ומצוות המנהלים אורח חיים שונה משלהם לא היו אחים שלהם. הם ביכרו להתחבר לגויים המצויים בכמויות בקיבוצים וביניהם גם ערבים שעמם הם הזדהו ואף השתתפו תדיר בסבל של העם העזתי. השיחות הארוכות בינינו נפלו על אוזניים ערלות. למרות שהפכנו ידידים, אך בכל מה שקשור לדעות הם נשארו בשלהם.
והנה ביום אחד ידידו הערבי הוא לא האח שלו. אני כן. הטבח המזויע חדר את כל הקליפות והעטיפות המשוריינות של המוח והדעת ובבת אחת כל התובנות ותפיסות החיים השתנו במאה ושמונים מעלות.
כפי שהיה לאחר מלחמת ששת הימים ולאחר מלחמת יום הכיפורים, גם עתה ההתעוררות והרצון להתחבר לאבינו שבשמים הם ענקיים ועל מפעל השליחות החב"די להערך בהתאם. חסידי חב"ד ייאלצו להתגייס בהמוניהם לתת מענה לגל ההתעוררות שימשיך ויתגבר עד להתגלות בקרוב ממש.
הרבי לימד אותנו שאסור להחמיץ את ההזדמנויות הללו והמשבר הקשה עמו מתמודד עם ישראל כולו הוא המנוע לצמיחה עתידית שתתקן את העולם במלכות שין דל"ת יו"ד.
•
בשולי הדברים, אבוא ואעיר כי האכזבה הגדולה היא דוקא אצלנו. בעוד השברים הגדולים בעם מתחברים והקרעים והשסעים בין הקוטבים הישראליים מתאחים באחדות נפלאה. דוקא אצלנו בתוך המחנה, עדיין לא חלה כל תזוזה. כנראה בגלל שהקרעים הללו נראים קטנים ולא מפריעים כל כך. כשהקרע הוא גדול ובולט מתגייסים כולם לטפל בו ולאחות אותו. אבל כשהפילוג הוא פנימי הוא איננו בולט ואינו נראה כל כך לעין ולכן לא חשים בצורך הדחוף לתקנו מיידית. דוחים אותו לימים אחרים. יש כאן תפיסה מוטעית שהשברים הנרחבים זקוקים לתיקון ואילו הסדקים הזעירים יטופלו מאוחר יותר.
אך כמדומני שדוקא המלחמה הזו מלמדת אותנו את ההיפך:
התפיסה הצבאית היתה במשך שנים שיש לנו שלש חזיתות. איראן היא הגרועה מכולם, הפחות מאיימת ממנה היא החיזבאלה היושבת מצפון והאיום הקטן יותר מכולם היה ה'חמאס' עליו אמרו ראשי המדינה והבטחון שעמו נוכל להסתדר בשעת הצורך. גם חלוקת המשאבים הבטחוניים היתה לפי חומרת האיום הבטחוני בסדר הזה.
והנה הגיעו מאורעות תשפ"ד והפתיעו אותנו. האיום הקטן יותר הוא זה שהמיט עלינו שואה. הוא זה ששבר את נפש האומה יותר מהאיומים הגדולים יותר.
כך גם ביציאה לקרב העכשווית מבינים כולם כי המכה שננחית בעוצמה ובנחישות על האיום הקטן סופו שישפיע גם על האיומים הגדולים יותר. הניצחון כאן בע"ה ובחסדי שמיים יהדהד אל מחוץ לגבול הצפוני וגם אל הרחוקים שמאיימים ח"ו לכלותינו.
מסקנה: במלחמות לפעמים הדברים נפעלים בסדר הפוך. בדרך כלל מכים בגדול והקטן רועד. אבל כאן מכים בקטן והגדול מבין את הרמז.
•
כפי שהדבר במלחמה הגשמית והפיזית כך הן פני הדברים במלחמה והקיטוב הפנימי. הקרעים הקטנים במחנה פנימה, ממיטים עלינו חורבן והרס יותר מאשר הקרעים הגדולים בעם.
שומה עלינו להפוך את הסדר. לטפל תחילה באינטסיביות בקרעים הקטנים והשסעים שנראים לנו לא כל משמעותיים לקיומנו ואיחוי הסדקים הללו ישפיעו בודאי גם על השברים הגדולים.
כאשר הרבי הקודם שמע על מאורעות תרפ"ט בעת נסיעתו באניה לריגה, הדבר השפיע על בריאותו והוא נפל למשכב. כמות הנרצחים היהודיים שחצתה את המאה, שברה את ליבו לרסיסים.
במאורעות תשפ"ד והמלחמה הנלווית עליהם נרצחו ונפצעו לא מאות כי אם אלפים.
האם לא הגיעה העת להניח את הנשק והחרבות במחנה פנימה? את מה שהקיבוצניק [המסרב להניח תפילין בעקביות, לעת עתה] מבין היום שאנחנו האחים שלו, לא נבין אנחנו מי האחים שלנו?
אינני מתעלם מהקושי למחוק איבה של עשרות שנים אבל הדבר מתבקש עבור קיומנו, כעם, כתנועה וכמשפחה אחת מלוכדת שלנגד עיניה עומדת רק דבר אחד לגרום נח"ר לאבינו רועינו.
קולו של המשפיע ר' מענדל בהתוועדויות מהדהד באוזנינו: "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת ע"ז ממש".
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected]
ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
