חוף מבטחים | טור לפרשת שבוע וצמיחה אישית
"חנה, האם יש ארגונים, שמחלצים יהודים מישראל, כמו שחילצו אותנו מאוקראינה?"
כך אתמול אירה. חברה. פליטה באירופה. זרה. דואגת להוריה. מבוגרים. בישראל מתגוררים.
"מי יכול להוציא אותם לאנשהו בעולם, לחוף מבטחים? אנחנו דואגים".
לו ידעתי...
לו היה...
חוף מבטחים...
חלום כזה. הזיה.
לו קיבלתי הרשאה לכתוב סקריפט. ותסריט. לעדכן תוכנה. לתקן. עם כתיבה שונה. מתאימה. כותרת נכונה. שתחשוף. תאיר. תשקף. לא תסתיר. הייתי עושה זאת אחרת. בוודאות. מתקנת את הטעות. עושה טסט. מריצה. בוחנת. מדגישה. ומגישה - שם הפרשה. מבחר רעיונות. סימנים. מאורגנים. מובנים. רק לא נח... לא מתאים. לא ממצה. סרקזם כזה. בוטה. לא נחים. לא נינוחים. לא מונחים. לא בטוחים. בישראל. בעולם. נתון כזה. נעלם. נעדר. לא נמצא. נוח יצא...
חושבת על זה. תוהה. תמהה. וכמהה. האם זה לוקאלי – זמן ומקום. האם השתנה לו הטון. האם זויפה המנגינה. והנימה. האם אז הייתה שונה. לפני אלפי שנה... "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם… וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם… וַיִּגְוַע כָּל-בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ … כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ…". ארץ. שמים. מבול של מים. בלי הגדרה. בהירות. מאבק על הקיום. והזהות. פאניקה. אזעקה. מועקה כזו. חזקה. לא לזה העם חיכה.
ואולי יש כאן אמירה. נסתרה. כמו שם המטרה. לא ג'אווה, לא פייתון. לא יודעת מה נכון. להאמין יותר. לבטוח. בלי לשכוח או לצנוח. ננצח. יש לנו הכוח. ובעזרת ה' יהיה פה נוח…
לעילוי נשמת הנרצחים הי"ד. לחזרה הביתה בשלום של החטופים ולהחלמה מהירה של הפצועים.
*
זמני הדלקת נרות:
לוגנסק - 17:11
קייב - 17:39
באר שבע - 17:44
חיפה - 17:32
ירושלים - 17:22
תל אביב - 17:41
שבת שלום!
ובשורות טובות
חנה גופין
מאפשרים לכם לקבל
