תשמעו סיפור, סיפור מיוחד, "סיפור בהמשכים".

למה הסיפור הוא "בהמשכים", כי הוא ממשיך והולך מדור לדור, מאדמו"ר הזקן ועד הרבי.

היה זה בשנת תקס"ט, בלילה השני של ראש השנה.

אדמו"ר הזקן קרא לבנו אדמו"ר האמצעי ולנכדו  אדמו"ר הצמח צדק, והחל למנות בפניהם מה הוא פעל במהלך השנה החולפת. הוא אמר שבמהלך השנה הוא פעל כך וכך בעלי תשובה (ונקט במספר שלהם), כך וכך צדיקים, כך וכך 'עובדים' - ובמילא, אמר אדמו"ר הזקן, מגיע לי שכר.

ובשכר זה – אמר אדמו"ר הזקן - אני מבקש, שלפלוני (והוא נקב בשמו של אותו יהודי) תהיה פרנסה בהרחבה, לפלוני תהיה רפואה שלמה, וכן הלאה, וסיים ואמר, שכיון שהתורה כותבת "על פי שנים עדים יקום דבר", הרי שאתם – אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק – הנכם "שנים עדים", ולכן יהיה "יקום דבר".

את הסיפור הזה סיפר אדמו"ר הריי"ץ בראש השנה של שנת תרצ"ה, והרבי רשם את הסיפור הזה ביומן שלו, במחברת בה הוא רשם לעצמו הנהגות וסיפורים שהוא ראה ושמע מאדמו"ר הריי"ץ.

כפי הנראה, אדמו"ר הריי"ץ סיפר ואמר שאת הסיפור הזה סיפר אדמו"ר הצמח צדק, ה"עד" שהיה במאורע שמיימי זה, בראש השנה של שנת תר"ג.

הרבי שאל את כ"ק חמיו, שמן הסתם כאשר אדמו"ר הצמח צדק סיפר את הסיפור הזה, היתה גם לו תביעת שכר עבור הדברים שהוא פעל. אדמו"ר הריי"ץ לא ענה בדיבור מפורש, אבל – כפי שהרבי מספר – מהבעת הפנים של כ"ק חמיו היה מובן שאכן כן.

אחרי שאדמו"ר הריי"ץ סיים לספר את הסיפור אודות אדמו"ר הזקן, הוא המשיך עם תביעה משלו.

הרבי הריי"ץ אמר שמאז שהוא תיקן לומר תהלים אחרי התפילה, לפני כמה שנים, התקנה הזו התפשטה והוא יכול לבקש שכר על אמירת התהלים הגדולה הזו.

"איני יודע כמה מיליארדען תיבות יש בזה", אמר הרבי הריי"ץ, אני לא יודע כמה מיליוני מילים של תהלים נאמרו במהלך השנים הודות לתקנה הזו - ובשכר זה הוא מבקש מהקב"ה שייתן לעם ישראל בשנה הנוכחית מספר-שווה של "פונט זהב".

אדמו"ר הריי"ץ עוד הוסיף וחידד את הדברים.

הוא ציין את הסיפור אודות אברהם אבינו שהגיש לאורחים - שלא רצו לברך את ה' אחרי המזון - חשבון עם סכום גבוה עבור המאכלים והמשקאות שהוא הגיש להם, וכששאלו אותו למה המחיר כזה מופקע, ענה להם אברהם אבינו שבמדבר, כשאין לך מסביב איפה לאכול ולשתות, המחיר הוא הרבה יותר גבוה מאשר בעיר.

כך גם כאן, אמר אדמו"ר הריי"ץ, השכר שאפשר לתבוע על אמירת תהלים בזמן כזה, בחושך הגלות – הוא הרבה יותר מאשר בזמנים מוארים אחרים, הערך של אמירת התהלים בזמנים אלו הוא הרבה יותר משמעותי מאשר בעבר, ולכן מגיע לנו שכר גבוה מאוד.

את הסיפור הזה, עם כל הפרטים שבו, סיפר הרבי בהתוועדות של שבת בראשית בשנת תשי"ז - והרבי, כמו רבותינו נשיאנו לפניו, המשיך והגיש תביעה משלו.

הרבי אמר: "כל זה היה בשנת תרצ"ה", והוסיף ואמר: אני לא יודע האם כבר התקבל השכר עבור כל מה שנפעל עד לשנת תרצ"ה, אבל גם אם נאמר שהשכר ההוא כבר הגיע – אבל מאז תרצ"ה ועד היום התווספו הרבה אותיות-תורה, התווספו הרבה פעולות חיוביות שעשו, ומגיע על זה שכר.

והרבי אמר: "כיון שכן, יכולים לתבוע ששכר זה יינתן לישראל בפשטות, בעניינים גשמיים".

אם רבותינו נשיאנו, אנשים מורמים מעם, ביקשו שכר גשמי עבור הפעולות האלו, הרי שאנשים קטנים כמונו, בטח יכולים לתבוע שכר גשמי, "ובפרט שגם על פי תורה צריך שיהיה לבני ישראל גשמיות בהרחבה".

והרבי פירט: "והיינו, שלכל אחד ואחד יהיה כל המצטרך לו – זרעא חייא וקיימא, בריאות הגוף, ופרנסה בהרחבה".וכמו שאדמו"ר הזקן העמיד "עדים" כדי שיהיה "יקום דבר", פנה הרבי לקהל ואמר: "וכיון שנמצאים כאן כמה מנינים מישראל - יהיו הם עדים על כך שהקב"ה יתן לכל אחד ואחד מישראל את כל צרכיו, שנכללים בבני חיי ומזוני רויחי".  

*

אנחנו עומדים בשנת תשפ"ד, 67 שנה ועוד כמעט שבוע ימים אחרי הביטויים המופלאים האלו של הרבי, ומאז ועד היום - הרבי האיר את העולם עם בלי גבול של תורה ותפילה, בלי גבול פעולות של אור, בלי גבול של צדקה -

כל אחד יכול לחשוב לבד מה המשך "הסיפור בהמשכים" הזה,

מה שכן, ברור הדבר שהרבי תובע את השכר הזה עבורנו, עבור כל אחד ואחת מאיתנו, ויהי רצון שנזכה לראות את זה במוחש, בטוב הנראה הנגלה, בעניינים גשמיים, בבריאות הגוף, מנוחת הגוף, שקט שלווה וביטחון בחיים הגשמיים שלנו,

והעיקר, ביאת משיח צדקנו, הרגע לו כולנו מייחלים: "וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד", ומלכנו בראשינו!

(מקורות: רשימת היומן עמוד שמו. תורת מנחם תשיז א עמוד 130)