מערכת COL
|
יום א' כסלו ה׳תשס״ו
02.12.2005
רעיון לחזרה בבתי-כנסת: פרשת תולדות
COL מפרסם גם השבוע דרשה מוכנה לפרשת-השבוע לשבת תולדות עבור השלוחים וה'תמימים' ההולכים לבתי-כנסת לחזרת דא"ח. בשל בעיות תכניות, אנחנו מפרסמים את הדרשה מאוחר מהרגיל ועם השלוחים וה'תמימים' בכל רחבי העולם, סליחה. הדרשה במלואה - ב'כתבה המלאה'
בפרשתנו מספרת התורה באריכות (יחסית) אודות חפירת הבארות של יצחק. יצחק עסק רבות בחפירת בארות של מים, וכפי שהתורה מפרטת בפרשה. נשאלת השאלה: מה בעצם תוכן הענין? אנו יודעים שהתורה אינה מספרת סתם סיפורים, ובוודאי כאשר מדובר על האבות הקדושים, שכל דבר שעשו היתה בו כוונה מכוונת וקדושה; גם ביחס לאבות עצמם, התורה לא מספרת כל דבר שהם עשו, כמובן – מה שאנו יודעים על חיי האבות מתוך סיפורי התורה הם פרטים מסויימים מאוד. מובן, איפוא, שכאשר התורה רואה לנכון לציין את העובדה שיצחק עסק בחפירת בארות, הרי דבר זה מלמד על כך שיש בענין זה חשיבות יתירה, וגם לנו יש מסר חשוב מענין זה. ואכן, במפרשים עמדו על כך וביארו בצורות שונות את הרעיון המסתתר מאחורי חפירת הבארות של יצחק. נעמוד כאן על שתי נקודות:
א.
כשם שבחפירת בארות באים לגלות את המים שהיו קיימים בעומק האדמה מאז ומקדם – כך בעבודת ה', עסק יצחק ב'חפירה' בתוך ענינים שנראים כמקום יבש וצחיח, לגלות ולמצוא כיצד ב'מעמקי' הנפש, מעבר למעבה הארצי והמגושם, מסתתרים ענינים של אלקות, טוב וקדושה. ולכן אהב יצחק דוקא את עשו – "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו":
לגבי יעקב לא היה צורך ב'חפירה' של יצחק, כיון שביעקב היה אור הקדושה ניכר וגלוי מעצמו; ולכן אהב יצחק דוקא את עשו, שבו היו ניצוצות הקדושה הנעלים שבתוכו בהעלם ובהסתר, ולשם גילויים צריך היה להתאמץ ו'לחפור' במעבה הגשמיות, במעמקים. וזהו הפירוש "ציד בפיו" – שבעשו היו ניצוצות גבוהים מאוד, ויצחק רצה יצחק להוציא ולגלות את הניצוצות הנעלים הללו.
וזהו גם תוכן המשך הפרשה, המספרת על כך שיצחק רצה לברך את עשו, כי חשב על ידי ברכה זו להמשיך עליו אור עליון ולגלות על ידי כך את ה"מים חיים" המסתתרים בתוכו. חפירת הבארות של יצחק, באה ללמד אותנו כי כשמסתכלים על כל דבר – אין להסתכל עליו בשטחיות, בזלזול, מתוך מחשבה: "איזה תועלת כבר יש בדבר הזה? סך הכל רגב אדמה בוצית" – לא, אין זה כך. יתכן שבחיצוניות, במבט שטחי, נראה לנו שמדובר בדבר ארצי ומגושם, שפל ונחות – אולם צריך להתאזר בסבלנות, ו'לחפור' בעומק הדבר. ככל שנתאמץ יותר בחפירה יסודית, כך נגלה שבעומק הדבר, מתחת לאדמה ה'מלוכלכת' – מסתתרים 'מים חיים', זכים ומתוקים. צריך רק לדעת לחפור! ב.
ועוד אפשר ללמוד מיצחק – את חשיבות המים בעבודת ה' היום-יומית:
אדמו"ר הזקן מסביר ב'לקוטי תורה' (תבוא מג, סע"ב ואילך), כי תחילת יומו של יהודי – ההכנה לתפילת שחרית – מורכבת משלושה דברים שנועדו "להסיר כל המונעים בתפילה". והם: נתינת צדקה, טבילה במקוה טהרה, ו"עסק ולימוד דברי מוסר".
שלושת דברים אלו נלמדים הם משלושת האבות – שהרי "מעשה אבות סימן לבנים": הצדקה נלמדת מאברהם, שעליו נאמר "לעשות צדקה ומשפט", וידוע שענינו בעבודת ה' היה בגמילות חסדים; הלימוד של דברי מוסר נלמד הוא מיעקב, שעליו נאמר "ויעקב איש תם יושב אהלים", יעקב היה יושב ולומד תורה באהלי שם ועבר, וידוע שענינו בעבודת ה' היה בלימוד התורה; ואילו הטבילה במקוה נלמדת היא מיצחק, שעסק בחפירה של בארות מים. והדבר עולה בקנה אחד עם מדתו של יצחק שהיא מדת הגבורה, כי ענינה של הטבילה הוא להתגבר כנגד הטומאה ולסלק אותה מן האדם.
כאשר האדם נותן צדקה, לומד דברי מוסר ומטהר את עצמו בטבילה במים – הוא מקבל מכחם של שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב, ונעשה ראוי ומוכן לתפילת שחרית, וכך גם להמשך היום שלאחריה, שיהיה הכל מוצלח וטוב.
(מעובד לפי "לקוטי שיחות" חלק טו שיחה א' לפ' תולדות; "רשימות" חוברת כ)
א.
כשם שבחפירת בארות באים לגלות את המים שהיו קיימים בעומק האדמה מאז ומקדם – כך בעבודת ה', עסק יצחק ב'חפירה' בתוך ענינים שנראים כמקום יבש וצחיח, לגלות ולמצוא כיצד ב'מעמקי' הנפש, מעבר למעבה הארצי והמגושם, מסתתרים ענינים של אלקות, טוב וקדושה. ולכן אהב יצחק דוקא את עשו – "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו":
לגבי יעקב לא היה צורך ב'חפירה' של יצחק, כיון שביעקב היה אור הקדושה ניכר וגלוי מעצמו; ולכן אהב יצחק דוקא את עשו, שבו היו ניצוצות הקדושה הנעלים שבתוכו בהעלם ובהסתר, ולשם גילויים צריך היה להתאמץ ו'לחפור' במעבה הגשמיות, במעמקים. וזהו הפירוש "ציד בפיו" – שבעשו היו ניצוצות גבוהים מאוד, ויצחק רצה יצחק להוציא ולגלות את הניצוצות הנעלים הללו.
וזהו גם תוכן המשך הפרשה, המספרת על כך שיצחק רצה לברך את עשו, כי חשב על ידי ברכה זו להמשיך עליו אור עליון ולגלות על ידי כך את ה"מים חיים" המסתתרים בתוכו. חפירת הבארות של יצחק, באה ללמד אותנו כי כשמסתכלים על כל דבר – אין להסתכל עליו בשטחיות, בזלזול, מתוך מחשבה: "איזה תועלת כבר יש בדבר הזה? סך הכל רגב אדמה בוצית" – לא, אין זה כך. יתכן שבחיצוניות, במבט שטחי, נראה לנו שמדובר בדבר ארצי ומגושם, שפל ונחות – אולם צריך להתאזר בסבלנות, ו'לחפור' בעומק הדבר. ככל שנתאמץ יותר בחפירה יסודית, כך נגלה שבעומק הדבר, מתחת לאדמה ה'מלוכלכת' – מסתתרים 'מים חיים', זכים ומתוקים. צריך רק לדעת לחפור! ב.
ועוד אפשר ללמוד מיצחק – את חשיבות המים בעבודת ה' היום-יומית:
אדמו"ר הזקן מסביר ב'לקוטי תורה' (תבוא מג, סע"ב ואילך), כי תחילת יומו של יהודי – ההכנה לתפילת שחרית – מורכבת משלושה דברים שנועדו "להסיר כל המונעים בתפילה". והם: נתינת צדקה, טבילה במקוה טהרה, ו"עסק ולימוד דברי מוסר".
שלושת דברים אלו נלמדים הם משלושת האבות – שהרי "מעשה אבות סימן לבנים": הצדקה נלמדת מאברהם, שעליו נאמר "לעשות צדקה ומשפט", וידוע שענינו בעבודת ה' היה בגמילות חסדים; הלימוד של דברי מוסר נלמד הוא מיעקב, שעליו נאמר "ויעקב איש תם יושב אהלים", יעקב היה יושב ולומד תורה באהלי שם ועבר, וידוע שענינו בעבודת ה' היה בלימוד התורה; ואילו הטבילה במקוה נלמדת היא מיצחק, שעסק בחפירה של בארות מים. והדבר עולה בקנה אחד עם מדתו של יצחק שהיא מדת הגבורה, כי ענינה של הטבילה הוא להתגבר כנגד הטומאה ולסלק אותה מן האדם.
כאשר האדם נותן צדקה, לומד דברי מוסר ומטהר את עצמו בטבילה במים – הוא מקבל מכחם של שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב, ונעשה ראוי ומוכן לתפילת שחרית, וכך גם להמשך היום שלאחריה, שיהיה הכל מוצלח וטוב.
(מעובד לפי "לקוטי שיחות" חלק טו שיחה א' לפ' תולדות; "רשימות" חוברת כ)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
