בשנת תשי"א, יהדות העולם שבורה, רצוצה ומיואשת. אחרי שנות קומוניזם והשואה האיומה, אנשים לא רוצים לשמוע על אלוקים, לא מעוניינים בזהות יהודית ובורחים מכל שמץ של דת. האמונה שלנו נשארה באושוויץ, הם אמרו. ואז מבין ההריסות, נעמד הרבי. עדיין צעיר בגילו, הוא מניף את דגל המנהיגות ומסמן לו במפת הגלובוס נקודות מסתוריות.

מישהו יכל לדמיין אז שבכינוס השלוחים תשס"ו ישתתפו שלושת אלפים שלוחים? מאות אלפי ילדים יתחנכו במוסדות חינוך? שמידי שנה יוקם ישיבה או מכון סמיכה לרבנות? שהכוללים יהיו מלאים במאות אברכים שמוכנים לצאת בשליחות? שבתי-חב"ד יצטרכו לבנות בניינים נוספים כדי לתת מענה לרבבות שמתדפקים על פתחיהם? שזמר ראגיי, אלוף באגרוף וראש-עיר (זמני) יכולים להיות שומרי מצוות? שלא לדבר על רבנים, פוסקים, מרביצי תורה, מחנכים, חסידים, יראי-שמים ואנשי צדקה וחסד.

כשכל הקבוצות והארגונים התכנסו לתוך עצמם, חב"ד הייתה זו שפנתה החוצה. כשכולם התעלמו, חב"ד הושיטה יד נדיבה וחיבקה את המתבוללים והמנוכרים. היום, כשרואים חזונו של הרבי נהפך לנחלת הכלל, אנו מתחילים להבין עד כמה הוא היטב לראות למרחוק. החל מאור הבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה, הרבי חינך ולימד, המריץ ועידד, בירך ותמך, יזם והפעיל, פיתח וחיזק. הרבי יצר כללים וחוקים משלו. העולם היהודי היה נשאר מאחור לולא מפעל השליחות של הרבי.

"מה שלא יקרה ליהדות העולם ככולל, אין ספק שהעולם של ליובאוויטש ימשיך לשגשג", העיתון נאשונל ג'ואיש פוסט כתב לפני עשר שנים באינדיאנה. "עד שמועצת הפדרציות היהודיות תגיע סוף סוף עם תוכנית לעקור את האבידות והדילול בקהילה היהודית, היא יכולה במקום זאת לפנות לליובאוויטש ולאמץ את הרוח של תוכניתם, ואחר-כך לשבת אחורה בנחת ולראות את תחייתה של יהדות התפוצות".

אנו, במערכת COL, גאים לסקר שוב את כינוס השלוחים העולמי. בעינינו, זוהי העצרת הכללית של המנהיגות היהודית העולמית. לאורך השנה, אנו כותבים בגאווה על הצלחותיהם, מדווחים בהתרגשות על השמחות במשפחותיהם, וצועדים איתם בזמנים הקשים כמו הטובים. הם הגיבורים שלנו וזוהי זכות נשגבה לסקר את התכנסותם השנתית, כאן, בחצר בית חיינו. אנו מבקשים מהרבי שילווה אותנו, גם הפעם, בעבודה חשובה זו.

בשם מערכת COL ואנשי הצוות.