מערכת COL
|
יום כ"א חשוון ה׳תשס״ו
23.11.2005
רעיון לחזרה בבתי כנסת – פרשת חיי שרה
COL מפרסם גם השבוע דרשה מוכנה לפרשת השבוע לשבת חיי שרה עבור השלוחים והתמימים ההולכים לבתי כנסת לחזרת דא"ח. הדרשה ב'כתבה מלאה'
א.
התורה מאריכה בפרשת ה'שידוך' והנישואין של יצחק – שהתבצעו הלכה למעשה בידי אליעזר עבד אברהם - באופן יוצא מן הכלל, וכפי שאמרו חז"ל בקשר לפרשה זו: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים".
אולם בתוך "עבדי אבות" גופא – האריכה התורה במיוחד דוקא בנישואין של יצחק – ואפשר להסביר זאת בכך שיש שייכות מיוחדת של יצחק לענין הנישואין, הבאה לידי ביטוי בכמה פרטים:
א) בטור איתא (או"ח סוף סי' תיז. וראה גם זח"ג רנז, רע"ב), "שהמועדים נתקנו כנגד האבות: פסח כנגד אברהם .. שבועות כנגד יצחק, שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק". והרי חג השבועות הוא זמן מתן תורה, שאז היה היחוד והנישואין של כנסת ישראל עם הקב"ה, כדברי חז"ל (תענית כו, ב): "ביום חתונתו – זה מתן תורה".
ב) עוד אמרו חז"ל (מדרש שה"ש זוטא בסופו. וראה זח"ג ד, ב. תענית כו, ב), שיום בנין בית המקדש והשראת השכינה בו הוא היום שבו התחברו הקב"ה ובני ישראל כחתן וכלה, שבית המקדש הוא כמו ה'חופה' שמחברת את הקב"ה וישראל יחד. וגם זה שייך ליצחק, שהוא נעקד במקום המקדש וקיבל מקדושתו עד שנעשה "עולה תמימה".
ג) ידוע, שמדתו של יצחק היא מדת הגבורה. והרי כדי לפעול את הנישואין צריך להיות תנועה של 'גבורה' והגבלה, "שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו" (רמב"ם הל' אישות רפ"י), והיינו, שהאשה שהיתה עד כה מותרת לכל נעשית אסורה באיסור אשת איש ומיוחדת רק לבעלה.
ולפי זה – שייכותו המיוחדת של יצחק עם ענין הנישואין – אפשר להסביר את נוסח הברכה הידוע (שבת קלז, ב. רמב"ם הל' מילה פ"ג ה"ב), שמברכים בשעת ברית מילה, שבו מברכים שיגדל הנער "לתורה לחופה ולמעשים טובים" – ששלושת ענינים אלו מקבילים הם לשלושת אבות האומה:
לתורה – כנגד יעקב, שעליו נאמר (תולדות כה, כז) "ויעקב איש תם יושב אהלים";
לחופה – כנגד יצחק, ששייך לענין הנישואין, כאמור;
ולמעשים טובים – כנגד אברהם, שעסקו היה בגמילות חסדים ומעשים טובים עם הבריות, וכמו שכתוב בו (וירא יח, יט): "לעשות צדקה ומשפט".
ב.
מזה שהתורה מאריכה כל כך דוקא בפרשה ששייכת לחתונה, יש גם הוראה חשובה לעבודת ה':
"עבדי אבות" הוא הענין של קבלת עול מלכות שמים, הקבלה שהאדם מקבל על עצמו להיות עבד של הקב"ה. ואילו "תורתן של בנים" הוא הענין של לימוד התורה וקיום המצוות בפועל.
וכיון שקבלת עול מלכות שמים היא היסוד של כל עבודת ה' שלאחר מכן, לכן כאשר מדגישים את היסוד ומאריכים בו היטב, "פרשה של אליעזר כפולה בתורה" – הרי שכל ההמשך שלאחר מכן נעשה בקלות ובמהירות (שלכן די ברמז בלבד, "הרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה"), כיון שהיסוד נעשה באופן נכון.
וקשר מיוחד יש לזה עם נישואין וחתונה – שלכן ענין זה של "יפה שיחתן של עבדי אבות" נאמר דוקא בפרשה זו העוסקת בשידוך וחתונה:
כאשר מייסדים את הבית בצורה נכונה, היסוד של הקמת בית בישראל נעשה על יסודי התורה והמצוה, באופן של קבלת עול מלכות שמים ומתוך עבדות לקב"ה, ועושים זאת מתוך 'אריכות' ובהשקעה מרובה – הרי שכל הבית עומד על בסיס איתן, ויהיה בנין עדי עד בדור ישרים יבורך, ללא קשיים מיוחדים וללא צורך ב'אריכות' מיותרת בהמשך החיים.
[מעובד לפי: 'אגרות קודש' ח"ה ע' פה ואילך; 'תורת מנחם' ח"ה ע' 212 ואילך; לקו"ש ח"א ע' 36 ואילך]
התורה מאריכה בפרשת ה'שידוך' והנישואין של יצחק – שהתבצעו הלכה למעשה בידי אליעזר עבד אברהם - באופן יוצא מן הכלל, וכפי שאמרו חז"ל בקשר לפרשה זו: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים".
אולם בתוך "עבדי אבות" גופא – האריכה התורה במיוחד דוקא בנישואין של יצחק – ואפשר להסביר זאת בכך שיש שייכות מיוחדת של יצחק לענין הנישואין, הבאה לידי ביטוי בכמה פרטים:
א) בטור איתא (או"ח סוף סי' תיז. וראה גם זח"ג רנז, רע"ב), "שהמועדים נתקנו כנגד האבות: פסח כנגד אברהם .. שבועות כנגד יצחק, שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק". והרי חג השבועות הוא זמן מתן תורה, שאז היה היחוד והנישואין של כנסת ישראל עם הקב"ה, כדברי חז"ל (תענית כו, ב): "ביום חתונתו – זה מתן תורה".
ב) עוד אמרו חז"ל (מדרש שה"ש זוטא בסופו. וראה זח"ג ד, ב. תענית כו, ב), שיום בנין בית המקדש והשראת השכינה בו הוא היום שבו התחברו הקב"ה ובני ישראל כחתן וכלה, שבית המקדש הוא כמו ה'חופה' שמחברת את הקב"ה וישראל יחד. וגם זה שייך ליצחק, שהוא נעקד במקום המקדש וקיבל מקדושתו עד שנעשה "עולה תמימה".
ג) ידוע, שמדתו של יצחק היא מדת הגבורה. והרי כדי לפעול את הנישואין צריך להיות תנועה של 'גבורה' והגבלה, "שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו" (רמב"ם הל' אישות רפ"י), והיינו, שהאשה שהיתה עד כה מותרת לכל נעשית אסורה באיסור אשת איש ומיוחדת רק לבעלה.
ולפי זה – שייכותו המיוחדת של יצחק עם ענין הנישואין – אפשר להסביר את נוסח הברכה הידוע (שבת קלז, ב. רמב"ם הל' מילה פ"ג ה"ב), שמברכים בשעת ברית מילה, שבו מברכים שיגדל הנער "לתורה לחופה ולמעשים טובים" – ששלושת ענינים אלו מקבילים הם לשלושת אבות האומה:
לתורה – כנגד יעקב, שעליו נאמר (תולדות כה, כז) "ויעקב איש תם יושב אהלים";
לחופה – כנגד יצחק, ששייך לענין הנישואין, כאמור;
ולמעשים טובים – כנגד אברהם, שעסקו היה בגמילות חסדים ומעשים טובים עם הבריות, וכמו שכתוב בו (וירא יח, יט): "לעשות צדקה ומשפט".
ב.
מזה שהתורה מאריכה כל כך דוקא בפרשה ששייכת לחתונה, יש גם הוראה חשובה לעבודת ה':
"עבדי אבות" הוא הענין של קבלת עול מלכות שמים, הקבלה שהאדם מקבל על עצמו להיות עבד של הקב"ה. ואילו "תורתן של בנים" הוא הענין של לימוד התורה וקיום המצוות בפועל.
וכיון שקבלת עול מלכות שמים היא היסוד של כל עבודת ה' שלאחר מכן, לכן כאשר מדגישים את היסוד ומאריכים בו היטב, "פרשה של אליעזר כפולה בתורה" – הרי שכל ההמשך שלאחר מכן נעשה בקלות ובמהירות (שלכן די ברמז בלבד, "הרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה"), כיון שהיסוד נעשה באופן נכון.
וקשר מיוחד יש לזה עם נישואין וחתונה – שלכן ענין זה של "יפה שיחתן של עבדי אבות" נאמר דוקא בפרשה זו העוסקת בשידוך וחתונה:
כאשר מייסדים את הבית בצורה נכונה, היסוד של הקמת בית בישראל נעשה על יסודי התורה והמצוה, באופן של קבלת עול מלכות שמים ומתוך עבדות לקב"ה, ועושים זאת מתוך 'אריכות' ובהשקעה מרובה – הרי שכל הבית עומד על בסיס איתן, ויהיה בנין עדי עד בדור ישרים יבורך, ללא קשיים מיוחדים וללא צורך ב'אריכות' מיותרת בהמשך החיים.
[מעובד לפי: 'אגרות קודש' ח"ה ע' פה ואילך; 'תורת מנחם' ח"ה ע' 212 ואילך; לקו"ש ח"א ע' 36 ואילך]
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
1 תגובות
1.
מה יהיה?
כ"א חשוון ה׳תשס״ו
יישר כח על המדור אבל מדוע עדיין הלוחות עגולות הרי זה היפך דעת תורה והיפך דעת הרבי...
ויפה שעה אחת קודם
ויפה שעה אחת קודם
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
