הרב משה אסמאן הוא מלך של ממש באוקראינה. לשכתו ממוקמת במרכז קייב, מעל בית הכנסת המרכזי שהוא עומד בראשו, ודגלי אוקראינה מונפים עליו. הבניין כולו מהודר ומעוצב, ועל פי רוח המקום גם מוקף במצלמות נסתרות ובעיקר באנשי אבטחה שנמנים על יחידות הקומנדו (סיירות בלע"ז) של הצבא האוקראיני. המלכות של אסמאן באה לביטוי בכל מה שקורה בסביבה, כולל הפרוצדורה הסבוכה בפניה עומד כל מי שמבקש להתקבל בלשכתו. מזכירים ועוזרים רבים מנהלים את ענייניו המסועפים באוקראינה ובעולם כולו.

השבוע הוא היה בארץ, וניהל לו"ז עמוס. שכלל בין השאר פגישה עם יו"ר הסוכנות ביילסקי, שר הבריאות נוה וסבב ביקורים ברסלביים שערך הרב הראשי החב"דניק, למשל אצל הגר''א ברלנד, ואצל מי שמוגדר "זקן חסידי ברסלב", רבי מיכל דורפמן, ובמקביל גם ביקור ארוך בבית הגאב''ד הגרי"ט וייס. יש לו נוכחות בולטת, מה שלא מונע את שובל השאלות, איך מצליח הרב אסמאן – בסך הכל אברך (39) לבסס כח והשפעה פוליטית כה רבה, בעוד מתנגדיו (ויש כאלה רבים) עשו כל שביכולתם להצר את צעדיו.

אבל לפני שנעבור לרב אסמאן עצמו, שעובר יחד עמנו את ה"אלה מסעי" של חייו, המרתקים יש לומר, ניגש אל ההווה, ואל כמה המחשות של כחו הבלתי מוגבל של הרב הצעיר – האברך, שבשיחת טלפון אחת הופך עולם ומלואו, והמסדר כולו עובר לדום.

אברכים ליד כבש המטוס

דוגמאות אחדות חוו כמעט שתי רבבות הבאים לאומן ערב ראש השנה תשס"ו. עוד לפני ר"ה כונסו כל מנהלי שדה התעופה 'בורסיפול', הפרה הקדושה של אוקראינה ושער הכניסה –והיציאה- שלה. ההנחיות שניתנו היו פשוטות בתכלית, אם כי הדהימו מעט את ראשי שדה התעופה של מלכים מקומיים קטנים: יד חופשית לחסידי ברסלב. כשכמובן שלשלוחי חב"ד- אנשיו של הרב אסמאן, יד חופשית זו היא נכס צאן ברזל.

רכבי הקהילה שפועלת תחת שרביט המנצחים של הרב אסמאן הגיעו עד לכבשי המטוס, וקציני הביטחון של 'אל על' שהבחינו במזוקנים המשוטטים ליד המטוסים ברכבים פרטיים הביטו בהם בעיניים קמות. הם יודעים מה זה אוקראינה, ועד כמה השריפים המקומיים אינם נותנים לאיש להתקרב. גם ההשערה של שוחד מסיבי לא היה בכוחה להסביר תפנית של 180 מעלות בהתנהלות הטרמינל הראשי של אוקראינה.

אבל הרכבים היו רק ההתחלה. בנימין מחלב מחברת הנסיעות ''מעיינות החיים'' היה גם הוא מופתע. בעיקר כאשר נוכח כי דרכוני הטסים לאומן מוחתמים בידי שני פקידים של משרד הפנים האוקראיני כבר במטוס, ומשתתפי "הרכבת האווירית" כלל לא מוכנסים לדרך החתחתים שנקראת גם טרמינל 'בורסיפול' בקייב, אלא מופנים לאוהלי ענק שם הם עוברים פרוצדורה מקוצרת ביותר של "נוהל אסמאן". זה הרגע שבו ידעו כבר הכל את הסוד הידוע לראשי ברסלב: הרב אסמאן הוא המלך. מלך אוקראינה היהודי.

שיחה עם הנשיא על 150 שב"חים...

לבאים לאומן ניתנו עוד הזדמנויות לעמוד על היכולות הבלתי מוגבלות, של מי שמשמש כרב הראשי של אוקראינה, אבל מצודתו פרוסה בכל דרגי השלטון. כחו בא לביטוי למשל כאשר 150 אברכים הגיעו ביום שישי האחרון לפני ראש השנה ללא ויזה. הממונים בטרמינאל הורו להם לסוב על עקביהם, כשהם מגובים הפעם באנשי משרד הפנים הזועמים על החוצפה. ואז נכנס לתמונה מי אם לא.

כאן התנהל דו שיח בדרג בכיר, "המלך" טילפן לנשיא. יושצ'נקו תמה: "אם האנשים האלה היו מגיעים לישראל ללא ויזות הם היו נכנסים?".
שאלה שאלתית - גם נשיאותית. אבל שיחה ידידותית קצרה תרמה לכך שהנשיא, שכל העת מגלה ידידות מופגנת ליהודים בכלל ולרב שלו בפרט, שינה את טעמו, ולפקידים הנדהמים של טרמינאל 'בורסיפול' ירדה הוראה לאשר את כניסת 150 השב"חים ללא ויזות... כמה מהם נזכרו נוגים בקורות ימים עברו, כאשר גיחה כזו ללא ויזות היתה עשויה להסתיים במפגש עם כיתת יורים.

אלה מעשים שבכל יום. פקידי ממשלה ומושלי מחוזות מונחים מלמעלה למלא את משאלותיו של הרב, ולומדים גם לנהוג בו כבוד, בניגוד ל"מנהג אוקראינה".

עגונה מצרפת

מעמדו הבכיר של הרב אסמאן נראה לעין, בכל מהלך הראיון הארוך שקיימנו אותו. השיחה הופסקה שוב ושוב על ידי עוזרו הפעלתן הרב חיים רייכר. ''זה לא סובל דיחוי'', מתנצל הרב אסמאן בארשת מבויישת משהו (שאופיינית לו). הסלולארי שלו מטרטר. על הקו רבנים מרכזיים, שני אנשי ממשל מאוקראינה וחבר העמים, אישיות בחב"'ד וגם אישיות ברסלבית שאל ענייניה הוא פלש בענק, ומצא עצמו עושה סדר מרכזי בכל התנהלויות ברסלב, שצירם העיקרי הוא אומן שבשטח השיפוט שלו. ראש בית דין לענייני עגונות מ"עיר חשובה בצרפת" מעלה בעיה של עגונה יהודיה שבעלה ברח לקייב, והתברג בצמרת השלטון המקומי. הרב אסמאן חושב, מקמט את מצחו ומפטיר אל הפומית חצי לוחש: ''אדבר מחרתיים, אולי מחר, עם הנשיא, יש לו השפעה עליו".


איך מגיע רב – אברך להשפעה כה מסיבית בארץ ענק, שהיתה דורות רבים סמל לאנטישמיות שורשית, מת"ח-ת"ט של חמלניצקי עד השואה, כשבאמצע מככבות "המאות השחורות" של פטליורה, יחידות הקוזקים ההורגות ביהודים ועוד?.
הרב אסמאן עצמו מגולל בראיון מקיף ל''שעה טובה'' את קורות חייו, "עד הלום". הוא מספר את סיפורו האישי המרתק לעצמו, מתאר את הדרך שבה העפיל עד לצמרת ומשיב על שאלות. אבל קודם הסיפור, מראשיתו.

המחתרת החסידית בלנינגרד

בראשית יש לומר כי הקשר הרוסי-אוקראיני של הרב אסמאן אינו טרי כפי שהוא נראה. הוא נולד (66) בלנינגרד - רוסיה לאביו ואמו, חסידי ליובאוויטש ופעילי המחתרת החסידית, ששימשו שליחים של הרבי. לימוד תורה ותפילה נאסרו עליהם תחת סעיף ..התקהלות בלתי חוקית... הלימוד הפך למבצע קשה, ובעיקר היה קשה למצוא מלמד שיאות להסתכן ללמד את הצעירים: ''שכנים שלי, יהודים זקנים, עוד ישבו בכלא והוגלו לסיביר לשנים ארוכות בעוון לימוד תורה עם ילדים, והפחד היה טבוע בהם''. מה גם שהזקנים לא האמינו בנקל בצעירים בשל החשד כי הם משתפי פעולה של השלטון. את מעט האידישקייט ספגו הילדים בלימוד דליל במרתף ביתו של רב העיר, ר' אברהם גדליה. רק עם הגיעו לבחרות החל משה בלימוד תורה מסיבי יותר.

גם אם לימוד לא היה הצד החזק של הנערים החסידיים ברוסיה, הרי שהלב היהודי בער וכל מצווה קיימת היתה אהובה. אסמאן מתנשף עמוקות כשהוא נזכר במבצע הברחות תפילין: ''היה עלינו כבחורים צעירים, לנסות ולהבריח ממקומות שונים ברחבי ברית המועצות ספרי קודש וזוגות תפילין, אותם היו מביאים אנשי הרבי לרוסיה בדרכים לא דרכים, ולעזור להם להגיע ליעד''. הפחד היה משתק. לא אחת נתפס על ידי הבולשת הנודעת לשמצה, נחקר ושוחרר באזהרה. מה שנסך נוחם היה העובדה שהרבי היה בקשר מכתבים הדוק עם זקני העיר ודרכם העביר לנו מסרים.

פעם, הוא נזכר, התקיימה במוסקבה תערוכת ספרים בינלאומית בה השתתפו כמאה וחמישים מדינות. הרבי העביר מסר לאנשיו ואלה יצאו לתערוכה לראות אם יתאפשר לקנות ספרים, על מנת להבריחם לעיירות. "הייתי אז", מספר ר' משה, "נער צעיר, אבל רוח עזה פיעמה בי, נסעתי עם ידיד למוסקבה – לתערוכה.
הבטתי בדוכנים ומוחי סירב להאמין. בדוכן הישראלי ניצבו עשרות ספרים מסודרים בסדר מופתי. רובם ספרי קודש חדשים. הבטתי מהופנט ולא יכולתי לעכל. אנחנו, יהודי ברית המועצות, היינו לומדים מספרים ישנים נגועים בעש. ספרים מעין אלו, יפים וחדשים היו מעבר לדמיון. לפתע התעוררתי מבועת. מזווית העין הבחנתי באנשי ק.ג.ב. בולשים ומביטים בי בחשד. רק אז הבחנתי כי הדוכנים של ישראל וארה"ב שורצים באנשי בולשת. לא קשה היה לזהותם. חסונים, גבוהים, לבושי שחורים ומבטם רע ואטום".

שתי גמרות ויחידת סוכני חרש

"נמלטתי מהמקום", הוא משחזר, "עשיתי עצמי כמתעניין בספרות כללית. אחרי שעה קלה התקרבתי אל ספרות ארה"ב. במדור יהדות החלפתי מילים עם הנציג שלא היה אלא משת"פ של אנשי הרבי. "קח ותימלט", הוא לחש. לקחתי שתי גמרות, החבאתי אותן במהירות תחת חיקי ונפרדתי ממנו לשלום, כשאני מגניב מבטים לכל עבר, לוודא כי איש לא עוקב אחרי. למרבה המזל כל הרדיוס סביבי היה נקי. פסעתי נמרצות אל עבר היציאה מן האולם, כשלפתע קריאה מקפיאת דם נשלחה לעברי. "עצור" קרא הקול, ואני הבנתי כי נפלתי בפח. כפסע היה ביני ובין מאסר בלתי מוגבל בזמן.
עשיתי את עצמי כלא שומע והמשכתי, כשאני מחליק את הגמרות אל תחת ספה ישנה שהייתה במקרה במקום. לא חלפו שניות ואנשי הבולשת לכדו אותי. מיד נכבלתי באזיקים. "איפה הספרים?", הם צרחו. ואני נופפתי בידי "בתמהון", ''לא יודע על מה אתם מדברים''. המפקד השתולל מזעם וביקש למצוא בכל מחיר את הספרים. ליבי פרפר מפחד, חששתי

מהלא נודע, אבל בחסדי ה' הם לא מצאו את הספרים. נחקרתי ושוחררתי לביתי "תחת אזהרה"".
משה גדל והוריו כבר הרשו לו לבקר בבית הכנסת: ''הרוסים רצו אז להצטייר בדעת הקהל העולמית כמי שמנהלים מדינה חופשית. מכיון שכך אישרה הממשלה את הישארותו של ביכנ"ס בודד כמעט בכל עיר, במיוחד בערים הגדולות. מי שפקדו אותו היו בדרך כלל רק מעט זקנים. מיותר לציין כי ביהכנ"ס שרץ במלשינים ואנשי ק.ג.ב.. לעיתים היו גם אי מי מרבני הקהילות ששיתפו עימם פעולה, והרבי הורה להתרחק מהם. מכיוון שבתי הכנסת היו תחת פיקוח הק.ג.ב. ההורים לא היו מתירים לילדיהם ללכת לביהכנ"ס, אבל ''סבתא חיה הייתה תמיד לוחשת לי: משה לך, אל תפחד, הקב''ה איתך''". ומשה הלך. עד מהרה הפך ממתפלל צעיר למורה דרכם של הזקנים, שחלקם כבר שכחו מושגים בסיסיים ביהדות.

בגיל 20 ביקשו הוריו של משה להשיאו עם בתו של רבה של חרקוב, ר' שמואל הבר, אלא שזקני העיר חששו. הם ידעו כי עונשם על החופה המחתרתית יהיה גדול מנשוא. מכתב נשלח לברוקלין אל הרבי מליובאויטש, שהשיב: "לשאול את רשותו של רב העיר לנינגרד הרב רפאל נמיוטין". על החתום: הדוד מנדל. הרבי לא חתם "שניאורסון" ביודעו כי כל המכתבים עוברים צנזורה. רב העיר נעתר ומועד החתונה נקבע לכסליו תשמ"ו. בימים אלה לפני 20 שנה.

כנר עיוור בחתונה – רכב ק.ג.ב. בחוץ!

את יום חתונתו לא ישכח ר' משה לעולם. בבית בן שני חדרים צרים עמלו בני העיר יומיים לכבוד החתונה. בבית זה בישלו ואפילו שחטו, כמובן שחיטה כשירה, לרגל החתונה. שהחלה כבר בשעה שתים בצהרים. כצפוי, מכונית שחורה של הבולשת עמדה בפתח הבית לבחון את היוצאים והנכנסים. לא היה טעם להעלים את דבר הארוע כי קרואים, בעיקר זקנים, הגיעו אל הבית הדל שהיה מלא בלמעלה ממאה איש שהשתתפו בחופה. כאשר כנר עיוור הנעים את הערב, כיון שאסור היה לתזמורת לנגן בלי רשות. זקני העיר החב"דיים ניגנו את ניגון ה"ארבע בבות", ולב המשתתפים רטט, כשהם מפליגים בדמיון למחוזות אחרים בעברם.
ר' משה נזכר במילים ''אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'' וליבו רוטט מהתרגשות: ''זה היה כמו חלום. דבר שמצפים לו אבל לא מאמינים שנראה אותו אי פעם מתקיים''.
עוד לפני כן, בשנת 82, הגיש ר' משה בקשה לעליה ארצה, וכעבור שבועות מספר סורב מ''סיבות מדיניות''. במאמר אנטישמי שפרסם העיתון הרשמי, 'פראוודה' - בטאון המפלגה הקומוניסטית, הזהיר הכותב מפני היהודים ש"מאיימים על האומה כולה", תוך שהוא מונה רשימה של מפיצי יהדות שהממסד לא יכול להם, ביניהם הופיע השם משה אסמאן.
''הרגשתי את טבעת החנק מתהדקת סביבי והבנתי, כי עלי להימלט ויהי מה''. הרצון לראות ולהגיע לארץ ישראל היה בלתי ניתן לתיאור. הרבי עודד את העלייה בכל מאודו, תוך שהוא שומר על גרעין של זקנים שימשיכו בהפצת היהדות.

"אהה, חב"ד, שניאורסון... מי יכול עליכם?"...

"אחרי החתונה, בשנת 87, הגשתי שוב בקשת עליה ובדרך ניסית קיבלתי אישור, לי, לאשתי ולאמי. עלינו ארצה דרך וינא, שם פגש בנו שליח הסוכנות. כשראה אותי עטור זקן עמד משתומם: ''מה, עוד קיימים שם אנשים כאלה?'' כולו היה תמיהה גדולה. השבתי כי אני חסיד חב"ד, ואז אורו פניו. "אהה, חב"ד, שניאורסון... מי יכול עליכם?"...
משדה התעופה עשה ר' משה את דרכו הישר אל הכותל המערבי. בתום נסיעה בת שעה בלבד, זמן אפס במושגי רוסיה, מצא עצמו עם כל מזוודותיו ומטלטליו מול הכותל, מתייפח כתינוק. חלום שהתגשם. היהודים המזוקנים שהתפללו כהרגלם חיזקו בו את התחושה כי הוא מהלך בתוך חלום.

עם מטלטליו עזב ר' משה היישר לישיבה של ארגון 'שמיר' בשכונת גאולה, ישיבה לעולי רוסיה צעירים. שם ניסה להשלים בשקידה את מה שהחסיר ב – 21 השנים שעברו עליו עד עתה. אבל עדיין המשיך לחיות בתוך החלום: ''תקופה ארוכה הייתי הולך ברחוב מוקסם, וכמעט לקראת כל יהודי עטור זקן שפגשתי, מצאתי את עצמי קד לפניו ומברך אותו ב"שלום עליכם''. כעבור זמן מה הבנתי מהמבטים המשועשעים משהו כי אני חריג במעשי ועברתי ל''גוט שאבעס''... כחודש לאחמ"כ זכיתי כבר לפגוש את הרבי פנים אל פנים. סיפרתי לו טלגרפית את קורותי. הרבי הביט בי במבטו האבהי ואמר בחיוך מלבב: ''אנחנו נהיה כולנו חברים בתנועה חסידית מחיל אל חיל'', ובו במקום שלח אותי לפרויקט דיור שהקימה אז חב''ד בשכונת רמות בירושלים.

תפילה בתיאטרון

ארבע שנים אחרי, בשנת 91, החל ר' משה את עסקנותו הציבורית שבאה לעולם אחרי נפילת השלטון הקומוניסטי ב – 90 – כזכור תש"ן.
זה החל בפרויקט ילדי צ'רנוביל באוקראינה, רוסיה ובלרוס, אליו צורף בשל היותו דובר עברית, רוסית, יידיש ואנגלית (עברית למד עוד ברוסיה).
והנה הוא מוצא את עצמו שב ל"שם". ''לא ברצון עשיתי את הדרך חזרה'', הוא אומר, "המשקעים שהיו לי מהעבר "שם", הקשו עלי, אבל אני הרי חייל. נקראתי אל הדגל והגעתי''. "מאוחר יותר, בשנת 95, נשלח לקייב בירת אוקראינה, בכדי לעזור לרב העיר, הרב דוב קרסיק. ביהכנ"ס אז בקייב היה קטן, מוזנח וממש מצחין. זה היה כך, את ביהכנ"ס המרכזי של העיר שנבנה לפני יותר ממאה שנים, עוד ב - 1898 והקומוניסטים סגרו כבר בשנת 1926, לא רצו השלטונות להחזיר בשום פנים. כי בהיכל הענק היה אז תיאטרון בובות והממשלה סירבה לפנות את האולם, מה גם שבקייב היה אז מניין היה מצומצם מאוד, ורק בשבתות''.

הרב אסמאן החל לארגן מנין מידי שבת בשבתו תוך שהוא אוסף אליו את כל הזקנים. חודש ימים אחרי בואו כבר נמנו כשישים איש בחדר מאולתר שהפך לבית הכנסת. בד בבד ניהל מאבק משפטי בלתי מתפשר על בית הכנסת. קשריו של הרב הצעיר החלו נרקמים לאיטם, ומותירים חותם על אנשי ממשל שהביטו מחרישים ומשתאים. היה בו משהו ברב הצעיר, כריזמה מחשמלת שעד מהרה הפנתה אליו יהודים רבים, שראו בו רב, ובעיקר "סמכות יהודית".

בשנת 97 שוחרר בנין בית הכנסת באופן חלקי והיהודים הורשו להתפלל בו. המנין של הרב אסמאן עבר אל הקומה התחתונה של ביהכנ"ס, שלא היה אלא חדר צר ועלוב שהטיח בקירותיו מתקלף. בעוד המנין מסיים את תפילת השבת, עשו המוני גויים את דרכם בגרם המדרגות אל התיאטרון שבקומה השניה שהיה הומה בשבתות. המנין החל להתפתח והגיע לכמאה איש, החדר לא הכיל את האנשים וחלק מהמתפללים עברו לתפילה במדרגות.

בית ההלוויות השכיר את המקררים ל...אפסון בננות...

"עברנו רדיפות, לדוגמה: חמש פעמים, אם לא יותר'', אומר הרב אסמאן, "קניתי ממנהל התיאטרון את קו הטלפון, וזה בכל פעם "שיחק איתי" מחדש, ניתק וחיבר שוב. מצב הקהילה היה חמור יותר, בכל התחומים. למשל התוודעתי לעובדה מדהימה: יהודים זקנים ערירים שנפטרו ולא היה מי שיתעניין בהם, נרקבו במקררי הענק של העירייה -שמטעמי חסכון כלל לא פעלו והתוצאות בהתאם...- ולאחמ"כ היו נשרפים. זה היה מזעזע אבל אופייני. לא מכבר פורסמה באוקראינה פרשיה שהביאה לזעזוע בקהילה הבינלאומית כולה. המדובר היה בבית הלוויות מקומי שהשכיר את מקררי הענק שלו ל...אפסון בננות".
"מצרך החודש" היה איפה הקמה דחופה של ''חברה קדישא'' פעילה. "ראשית, ביקשתי ממנהל בית העלמין הכללי של קייב, לייחד חלקה ליהודים, שעד אז, מחוסר ידע ואמצעים, היו נקברים בחלקות של הנוצרים, וע"פ תקן הלוייה נוצרית מקובל.
מנהל בית הקברות הבין מיד כי טמון פה כסף והסחיטה החלה. בתחילה קיבלנו את הדרישות, ואז רמת הסחיטה עלתה. כשהגיעו מים עד נפש החלטנו על הקמת בית קברות יהודי חלופי. בעזרת קשרים לא מעטים, הצלחתי בס"ד להפשיר שטח לבית עלמין בפרברי קייב. זה היה מבצע לא פשוט. כי הפשרת אדמות היא באוקראינה מהמבצעים הקשים ביותר. בשל החוקים הנוקשים באזור, הרבה כסף נדרש למוסס את החוק, אבל זה עבד''.

מסעות בבוץ

החלקה היתה רחוקה מאוד וללא דרכי גישה. "קרוב לחצי שנה ערכנו את ההלוויות כשאנחנו חוצים אדמה בוצית בסוס ועגלה, כי הקרקע לא היתה עבירה למכוניות. רק אחרי חצי שנה נסלל כביש אל המקום ובית החיים גודר. באותה תקופה גם קיבל בית המשפט האוקראיני החלטה הקובעת כי מבנה ביהכנ"ס יוחזר לקהילה היהודית והתיאטרון התפנה".

פטיש חמש קילו

המבנה היה מוזנח ומלוכלך, אבל לא היה מי שיתן יד לשיפוץ. "קניתי פטיש 5 קילו והתחלתי לשבור קירות רעועים. המתפללים הביטו בי המומים והזעזוע הניב תוצאות. עוד באותו ערב נמצא הסכום הדרוש. החילונו בבניה מואצת, וכמו שאתה רואה, היום זה ביכנ"ס מפואר". חנוכתו המחודשת של ביהכנ"ס זכתה לסיקור רחב בכלי התקשורת באוקראינה, והוא נחנך בנוכחות ראש העיר ובברכת הנשיא –לשעבר- קוטשמה. החשיפה עשתה את שלה וקשריו של אסמאן החלו נפרשים על פני כל הפוליטיקה האוקראינית. הוא הפך למחוזר ע"י פוליטיקאים רבים שביקשו להפגין את סלידתם מן הקיצוניות והאנטישמיות הגואה.

קשריו של אסמאן נטוו, אבל עדיין בשקט, ללא פרסום. ואז זה בא. הנשיא קוטשמה הודיע על פרישה אחרי שתי קדנציות, עם לא מעט שחיתויות, ואוקראינה סערה וגעשה כאשר יו''ר האופוזיציה ויקטור יושצ'נקו, אדם בעל השפעה על ההמונים, יצא למערכה נגד שחיתות הממשל, שכוחו היה בכך שהוא פרו רוסי. עד מהרה הסתדר העולם כולו מאחורי שני המתמודדים, רוסיה מאחורי וינוקוביץ, יורשו של קוטשמה, וארה"ב וגוש היורו מאחורי יושצ'נקו (שאשתו אמריקאית), שהבטיח לבוחריו למגר את השחיתות ולשלב את אוקראינה באיחוד האירופי.

"הקול היהודי"

מערכת הבחירות היתה קשה, ובעיצומה חלה יושצ'נקו בסדרה של מחלות מסתוריות, שמי שידע את דרכי פעולתו של הק.ג.ב. הבין במה דברים אמורים. יושצ'נקו ניצל בקושי ממוות, אבל עקבות המחלות המסתוריות נותרו בפניו, בצורת צלקות שכיערו את פניו הנאים. אנשיו של ויקטור יושצ'נקו שחששו מזיופי ענק, קראו בקריאה בינלאומית למשקיפים מאירופה לעקוב אחר הנעשה. עשרות אלפים מתומכיו של יו''ר האופוזיציה יושצ'נקו יצאו אל הרחובות, להביע את תמיכתם בו. כשסמל המאבק היה סרטים כתומים, שלימים הועתקו למקומותינו אבל זה כבר סיפור אחר. וכמו תמיד, הקול היהודי, הלא לגמרי קטן באוקראינה, היה מחוזר מתמיד.

הבחירות החלו, ומיד לאחר סגירת הקלפיות הוכרז על נצחונו של ינוקוביץ, אלא שיושצ'נקו טען לזיופי ענק. העניין התגלגל לפתחו של בית המשפט ואז נחשף התיעוד בוידיאו. כך למשל נצפו שוטרים וחיילים מכים אזרחים תומכי יושצ'נקו עד זוב דם בכניסה לקלפי, ומונעים את הצבעתם. כמו כן נצפתה יו"רית קלפי שולה ערמות ענק של פתקי יושצ'נקו, ומקריאה בקול אל מול עיני המצלמה - ינוקוביץ. מיותר לציין כי חברי ועדת הקלפי כלל לא טרחו למחות.
אוקראינה הפכה למרקחה וחשש של מלחמת אחים עמד בפתח. המונים יצאו אל הרחובות של קייב, אל מול בניין הפרלמנט כשסרטים כתומים לזרועותיהם, וביקשו לפרוץ לתוכו ולהביא להדחתו של ינוקוביץ, כשרק יושצ'נקו הצליח למתן אותם במעט.

"יושצ'נקו חיבק אותי ונשק ללחיי: אני אוהב אותך ואת רבין משה''

יותר משבועיים ימים, ארכה הפגנת ההמונים במהלך כל היממה מול בניין הפרלמנט, כשקור מקפיא ושלג שלא נפסק מלווה אותה. ואז הוא הופיע בגדול. הרב אסמאן שינע למקום מיכלי ענק של מזון שהוכנו מבעוד מועד, ובני קהילתו פתחו אוהל – "שאטר" ענק ובו מוקד של אוכל ושתייה לכל דורש. האוקראינים המפגינים בקור העז הגיעו בהמוניהם כדי לזכות בצלחת מרק, והמצלמות לא הפסיקו לתקתק ולתעד את המחזה הסוריאליסטי. יהודים מזוקנים עם מצקות בתוך המון אוקראיני נזעם. "יושצ'נקו ביקר אף הוא ב"שאטר" והיה נרגש עד דמעות ממחוות התמיכה, הוא ראה אותי עם מצקת ביד מוקף בהמוני כתומים, חיבק אותי ונשק ללחיי: אני אוהב אותך ואת רבין משה'', משחזר ר' יעקב זילברמן, ישראלי המשמש כעוזרו של הרב אסמאן בקייב.

ואז יצאה החוצה פרשת ההרעלה. הכל עסקו בפניו המעוותים של יושצ'נקו, והתעורר שוב החשש לחייו (טבע הרעלות מסוג זה שהם מחלחלות לזמן ארוך). יועצי יושצ'נקו, ובהם כנראה גם אוהדים מעבר לים, שהכירו את המערכת מקרוב, הזהירו אותו שלא להיבדק בבית חולים ממשלתי. רופא נכבד מגרמניה בדק אותו, ואז התבררה האמת המרה – יושצ'נקו הורעל. לא קשה היה לנחש יד מי הייתה במעל. שחזור מהיר של קורותיו האחרונות הזכירו לו את פגישתו עם ראש המוסד של אוקראינה שהאכיל אותו באוכל טעים...

בתוך המהומה מבטל בית המשפט את תוצאות הבחירות ומכריז על בחירות מחודשות.
יושצ'נקו מבקר בבית הכנסת ומבטיח שם, בנוכחות עשירי הקהילה ואנשי מפתח בממשל ממוצא יהודי, כי ילחם באנטישמיות בכל כוחו ולא יאפשר כי יהודי כלשהו יירדף. השם האוקראיני כל כך, שמישהו בסביבה עשוי להתחלחל מעצם השמעתו על רקע זכרונות העבר, איפה, אינו עדות לדעות בעליו. יושצ'נקו התגלה כידיד גדול ליהודים.

"יושצ'נקו הציג צנצנת אפר מאושוויץ"

הרב אסמאן: "יושצ'נקו הדהים את היהודים, כאשר הניף צנצנת גדושה שהחזיק בידו, ואמר: "זו צנצנת מלאה מאפר הנשרפים באושוויץ - אבי היה שבוי מלחמה בידי הנאצים, ואני נשבע לעשות הכל בכדי שדברים מעין אלו לא יחזרו לעולם''.
סבב הבחירות השני החל ויושצ'נקו ניצל את התנופה וזכה בקולות הבוחרים. אוקראינה עזבה סופית את הגוש הרוסי ועברה למחנה המערב, ובין המרוויחים המרכזיים כמובן אסמאן, שהתברר כי הימר על הסוס הנכון. קרנו של הרב הצעיר מקייב עלתה פלאים באוקראינה כולה, והנשיא השולט ללא מיצרים, יושצ'נקו, הפך לידידו הטוב, הוא ועוד בכירים רבים בצמרת הממשל החדשה.
הנער היהודי שלמד בסתר תורה ברוסיה, במרתף ביתו של הרב המקומי, מצא עצמו אחד מבעלי ההשפעה הבולטים, ואיש מוערך בצמרת השלטון של אוקראינה, שבימי שלוט הקומוניסטים היתה חלק נפרד מ"ברית המועצות", ולמעשה אסם התבואות של רוסיה רבתי.

הנשיא אמר לי: נבחרתי בזכות התפילה בכותל

*ללא ספק שדרוג מעניין, ואנחנו שואלים את הרב אסמן את השאלה המתבקשת: איך השיג את המפנה המכריע במצבו, והאם לא נטל סיכון כאשר התערב במערכה פוליטית שיכולה היתה להיגמר גם אחרת, ובכך היה מסכן את היהודים?
מאז ומתמיד אמרתי והתרעתי, כי לרב באוקראינה כולה אסור בשום אופן להביע עמדות פוליטיות. גם אני לא הבעתי מעולם דעה פוליטית. הרבה אנשים רואים בי כמהמר על יושצ'נקו, אבל זה לא מדויק. כי כלל לא הימרתי. ולא רק שלא הימרתי, גם לא נקטתי עמדה בפוליטיקה הפנימית האוקראינית. שלוש שנים רצופות מאז שנפתח בית הכנסת בתפארתו הזמנתי לכל אירוע את כל צמרת הממשל לטקסים יהודיים. אבל מה לעשות, וינוקוביץ ואנשי מפלגתו לא גילו עניין ואילו יושצ'נקו הגיע בכל שנה, הביע הזדהות, הדליק נרות חנוכה וגילה חיבה כלפי יהודים. הוא גם ביקר בישראל, וכאן הגיע לכותל המערבי. אחרי שזכה אמר לי כי הוא מרגיש שהנצחון בא תודות לתפילה בכותל... אז מה יותר טבעי מקשר אמיץ שלנו אתו?
אחת התוצאות: לפני כשנה הוכתר הרב אסמאן לרבה הראשי של אוקראינה, על ידי הקונגרס היהודי באוקראינה המאגד בתוכו קהילות רבות. לרגל המינוי צלצל אליו הנשיא הנוכחי ובירך אותו בחמימות.

*קשריך עם יושצ'נקו הם נושא ידוע באוקראינה, זו יכולה להיות עמדת זינוק מצויינת לקריירה פוליטית.
ח"ו. אין לי בזה כל עניין. כל הקשרים שטוויתי ואני טווה הם אך ורק למען צורכי הכלל. הם רואים בי סמכות רבנית עליונה, ומשתדלים לקבל משאלות שלי. ואני רואה בכך כלי להשפעה בדרגים הנכונים ובמצבים הנכונים.

"שר התחבורה, החבר בקהילה, נתן הוראה"

דוגמא לשתדלנות שצלחה תודות לקשרים של הקהילה היהודית בקייב: "מנהל הקהילה", ר' יעקב זילברמן, מספר על משהו שכמו הרבה דברים באוקראינה הוא ברסלבי: ''זה היה לפני יותר משנה. הרב שמואל גולשבסקי המשב''ק של הרב אליעזר שלמה שיק מיבניאל נעלם למשך שלושה ימים באוקראינה, אחרי שהקשר עימו נותק. הרב גולשבסקי עשה דרכו ברכב ששכר בהולנד אחרי שביקר באנטוורפן, שם ערכו עבורו גבאי הצדקה של העיר מגבית אחרי שקיבל צו עזיבה מביתו בגין מצב כלכלי קשה ששקע בו. אחרי שארגנו עבורו חברי הקהילה את הסכום הדרוש לו לעמוד על רגליו, נפנה הרב גולשבסקי לנסיעה אל קברו של ר' נחמן מברסלב, ''לומר תודה''. בדרכו חזרה באחד מכבישי אוקראינה סטה הרכב מן הנתיב, גלש על הקרח והתרסק אל תעלה בצידי הכביש. הרב גולשבסקי נהרג במקום ושלושה ימים ארכו החיפושים אחרי גופתו, שלבסוף נמצאה בצד הדרך, כאשר כל כספו שהיה עליו נשדד וגופתו נלקחה למכון פתולוגי מקומי.

הפחד מהלא נודע היה נורא. הפרוצדורה להטסת גופה מאוקראינה ארוכה מאוד, במיוחד כשהפספורט שהיה עליו נגנב גם הוא, כך שלגופה אין זהות. חשש נוסף היה שהאוקראינים יתעקשו לנתח את הגופה. הרב אסמאן התרוצץ בצמרת המשטרה, ויצר קשר על אתר עם מפקד המחוז המרוחק 6 שעות נסיעה מקייב. זה קיבל הוראה מגבוה לא לנגוע בגופה, ולהביא אותה בארון לקייב. הבירוקרטיה נעקפה במהירות והארון עשה דרכו לקייב. המשפחה חיכתה, הגופה הייתה כבר אחרי ימים רבים, והצורך להביאה לארץ היה בולט למדי. שר התחבורה היהודי, שנימנה על בני קהילתו של הרב אסמאן (מופיע בתמונה נואם) הורה להטיס את הגופה ויהי מה, ללא פספורט או פרט מזהה אחר. מי שלא יודע מהי אוקראינה, שבנושאים כאלה היא מדינת העולם השלישי, לא מפנים את גודל המבצע המורכב הזה''.

במוצאי ר''ה התקבלה בברסלב הבשורה המרה, כי המשפיע הרב נחמן בורשטיין לקה בליבו ואושפז בבית החולים בקייב. תפילות נערכו באומן וב"ברסלב כולה" לרפואתו. האשפוז נעשה בבית חולים פרטי ועלה הון עתק לכל יום. אבל לא הייתה ברירה. אנשי הקהילה טיפלו בו ללא לאות. בסופו של דבר, אחרי שבועיים של אשפוז נוצר צורך רפואי מיידי בהטסתו ארצה במטוס פרטי, עם צוות רפואי מגרמניה. נדרשה ערבות של 30 אלף דולר כשב''הדסה עין כרם'', לשם היה אמור להיות מועבר, הבהירו על פי הניירות הרפואיים כי שעות מעטות יהיו קריטיות. הרב אסמאן הודיע לרשויות כי הערבות עליו, והמטוס המריא בדרכו לישראל. חייו של ר' נחמן ניצלו.

טלפון לנשיא וה"בנדיטים" נעצרו תוך 3 שעות

אסמאן: ישנה אנטישמיות, אבל היא לא מורגשת. לפני חצי שנה בערך הוכו שניים מתלמידי על ידי חבורת "בנדיטים" שיכורים, שפצעו אותם ושברו עליהם בקבוקי זכוכית. הבחורים אושפזו אבל משטרת קייב כהרגלה לא נקפה אצבע. הם רק אמרו לנו כי הם "מחפשים את האשמים". נוכחתי לדעת כי אין בהם טיפת רצון להירתם לענין, וגם לא טיפת כח לפרשיה נוספת, צלצלתי לנשיא וסיפרתי לו מה עבר עלינו. שלש שעות אח"כ ה"בנדיטים" היו כלואים...

*איך אתה מסביר את הקשר ההדוק שלך עם אדם מסוגו של ואדים רבינוביץ, שארה"ב מבקשת את הסגרתו בחשד לביטחון האומה, והוא מעוכב כניסה לכל מדינות העולם?
שאלה זו מצליחה להרגיז את אסמאן: "אלה דיבורים של אנשים רעים וצרי עין, שלא אחת ניסו לטפול עלי האשמות חסרות שחר, תוך שהם מטיחים בואדים האשמות קשות". הרב אסמאן ממשיך להיות נסער: "שיתביישו להם, מה הם רוצים מואדים? זהו בעל תשובה גמור, אדם שתורם מהונו למעלה משני מליון דולר צדקה. אדם שבגיל 47 עשה ברית מילה והתעקש שזה לא יהיה עם הרדמה. הצרחות שלו בעת הברית הרעידו את בית הכנסת כולו. את זה בעלי הלשון לא זוכרים. הם זוכרים רק את מה שהם רוצים לזכור. זה אדם שעוזר ועזר לכל דבר שבקדושה".

המזוזה של ואדים רבינוביץ

את ואדים, האיש החזק, שמוצג בפי העיתונאים כמי שהוא כמעט כל יכול באוקראינה, הכיר הרב אסמאן בטיסת 'איירוסוויט' אקראית מישראל לקייב בשנת 96. אסמאן קשר עימו שיחה, וואדים שמגיע ממוצא יהודי ולפי השמועה לא היה יהודי על אף שמו הכל כך אידישאי – רבינוביץ, כי הוא בן רק לאב יהודי, אם כי עתה מספר אסמאן כי רבינוביץ נימול - החל לגלות התעניינות ביהדות. ואז הראה לאסמאן מזוזה שקנה במחיר לא מבוטל. אסמאן, שכחב"דניק הוא קרוב לנושא פתח את הנרתיק וגילה נייר מודפס. שבוע לאחמ''כ הוא הגיע לביתו של רבינוביץ' וקבע בביתו מזוזה. הקשר בין השניים התהדק ורבינוביץ בעל ההשפעה, שהוא אימת העולם המערבי, ו"השמועות הזדוניות" קשרו אותו לפרשיות מפולפלות של סחר בנשק, כולל לפי ההאשמה לאיראן, הפך לחסידו של אסמאן, ויו"ר וועד הנאמנים המתקצבים את פעילותה של הקהילה שבראשותו. וכסף, כידוע, אינו הבעיה העיקרית בחייו של רבינוביץ.

למה ברסלב?

השנה האחרונה הציגה קשר מעניין, שלא לומר מוזר. אסמאן החב"די נכנס בכל כחו הלא מבוטל באוקראינה, לתוך המלחמה הברסלבית הפנימית בין "הועד העולמי", שעד לשנה האחרונה שלט באומן, לבין מי שהיו עד אז האופוזיציה. כניסתו של הרב אסמאן למערכה שינתה את כללי המשחק ועשתה את מלחמת הועד היוצא לאבודה מראש. אנשי הועד שמעו בתדהמה כי על אף קשריהם עם גורמי השלטון באיזור אומן, מטוס מלא ציוד ואספקה שהטיסו לקראת ראש השנה לא הורשה לפרוק את מטענו, ולא היה ספק ידו של מי במעשה. תומכי הועד היוצא העלו השערות שונות ומשונות על מניעיו של הרב אסמאן להכנס למחלוקת לא לו, ואנחנו שואלים אותו:

*אתה הרי חב"דניק אז למה נכנסת למחלוקת הפנימית בברסלב, האין כאן מקרה קלאסי של מתעבר על ריב לא לו? מה המניע שלך, ומה בכלל לחסיד ליובאוויטש ולכאב ראש הזה?
אסמאן: אמרת חב"ד ליובאוויטש. זה כבר לא כאב ראש כי כחסיד חב"ד איכפת לי, ואני מעוניין לעזור לכל יהודי באשר הוא. אלא שבשנים האחרונות המחלוקות ומאבקי השליטה הבלתי פוסקים בציון של ר' נחמן, שהוא מוקד אליו מגיעים מכל העולם, הגיעו למימדים מבהילים. אתה לא יודע באיזה חילול השם מדובר. העיתונות האוקראינית 'חגגה' על הפרשה והביזיון ליהודים היה נורא. רבנים בברסלב, ובראשם יו"ר הועד העולמי רבי מיכל דורפמן ביקשו ממני באופן אישי להתערב בנושא עצורים באומן. עד לפני שנה-שנתיים זה היה דבר שבשגרה, ודברים גרועים יותר פתרתי. בין השאר ניסיתי ליישב את ההדורים שם, ובמקביל עזרתי כבר לפני שלש שנים למסד במקום את "ישיבת ר' נחמן מברסלב". אחרי שפנו אלי בעניין השליטה בציון נפגשתי עם מרבית רבני ברסלב, הרב ברלנד ראש ישיבת שובו בנים, הרב שיק, רבי מיכל דורפמן עצמו ועם "משפיעים" רבים. כולם האיצו בי להירתם לעניין ראש השנה כדי שהבזיונות לא יחזרו על עצמם.

"התקשורת האוקראינית חגגה והיה חילול השם"

*והתערבת למען הדחת הועד היוצא?
"התערבתי להשכנת שלום. אבל עד מהרה למדתי שהעניין לא היה פשוט כלל ועיקר. בעיקר אחרי שהתברר לי כי ה''ועד העולמי'' קרס בעקבות פרישתו של רבי יעקב מאיר שכטר, והשאיר אחריו ואקום ואנדרלמוסיה נוראה, שחיזקה את החשש שבראש השנה, עת מגיעים לאומן רבבות יהודים, ייווצר חילול השם נורא. נכנסתי לעניין".
התוצאה של כניסתו של הרב אסמאן לעניין היו דרמאטיות. הועד הישן ששלט ללא מיצרים איבד את אחיזתו, ואת מקומו תפסו יריביו המרים שעד אז ניהלו מלחמה שנראתה אבודה מראש. ''מרכז ברסלב'' שהוקם השנה הוא השולט בציון ובמתחם כולו, והוא נשען בעיקר על מקור כח אחד. כן, ניחשתם נכון, הרב אסמאן, החב"דניק שהפך דמות המפתח בברסלב.

אחת התוצאות של המפנה באומן: לא מזמן הועמד מבנה הציון למכירה פומבית. ומי שקרובים לנושא אומרים שיש שם סדר חדש. כאשר כוחם של הבריונים המקומיים שמיררו את חיי הבאים לציון התכווץ מעט.
מי שהיו עד עתה השליטים אולי נושאים עין למהפך פוליטי, שאולי שוב ישנה מוסדות עולם. בינתיים זה נראה רחוק. אבל שאלו את שמעון פרס מה זה "רחוק".

תודה מגדולי ברסלב

הברסלבים ברובם הגדול מכירים לו תודה על הסדר שעשה ליד הציון. בביקורו השבוע בארץ התקבל באהדה מופגנת בבתי "גדולי ברסלב" (באין אדמו"ר בברסלב קיים המושג "גדולי ברסלב"), הרבנים הודו נרגשות לאסמאן על פועלו, ובסיום הביקור זומן לו מפגש ידידותי בבית גאב''ד העדה החרדית הגרי"ט וייס, שגם ממנו שמע הרב מאוקראינה דברי תודה, על מה שהוא מחולל בארץ שהיתה שממה יהודית עד בואו, ועתה יש בה נוכחות יהודית בולטת, כשכוחו של הרב הצעיר נודע ברבים ומעודד רבים לחזור למקורות. בעיקר כאשר ליד המקורות נראות גם דמויותיהם של שרי התחבורה והתקשורת ו...ואדים רבינוביץ.