ראש-ישיבה מספר על תלמידו

הרב מאיר-צבי גרוזמן, מראשי ישיבת 'תומכי-תמימים' המרכזית בכפר-חב"ד, מתקשה לדבר על הרב לסקר ע"ה. "קשה לי לבטא ולספר עליו", מקדים הרב גרוזמן, "כל אורחות-חייו היו מיוחדים".

הרב גרוזמן מתחיל לספר על הכירותו עם הרב לסקר, בעודו תלמיד מן המניין בישיבה, לפני כמה עשרות שנים: "הוא היה תלמיד נפלא", מספר הרב גרוזמן, "נוסף לזה שהיה לומד נגלה בהתמדה, היה לו חוש פנימי בחסידות. חוש מיוחד. אני זוכר שתמיד ראיתי אותו כבחור כנה ואמיתי.

"לא קרה מצב שהוא לא נרתם לעזרה בשביל השני. כשהיו צריכים לעזור לחבר בישיבה, היה לו ממש מסירות-נפש מיוחדת לעזור לו ללא-הגבלה. הוא הרגיש וחי את השני, כאילו זה היה ממש הוא ועל עצמו, הוא כלל לא היה חושב. כידוע, בשנים האחרונות היה הרב לסקר, חי בסבל נוראי ולמרות הכל, הוא היה חסיד גיבור. החיוך תמיד היה על פניו. אין לי ספק שכל אדם אחר היה נכנס לדיכאון מייסורים אלו".

לא וויתר על השיעורים היומיים

"בזמנים הכי קשים וכאובים שלו" מעיד הרב גרוזמן, "הוא למד נגלה וחסידות. עוד נקודה שהייתה אצל הרב לסקר, זה ההדגשה הקפדנית על השיעורים היומיים שעליהם הוא לא היה מוכן לוותר בשום אופן. גם כשהיה במצבים לא-קלים, תמיד השלים את השיעורים. הוא חי אותם. כך קרה כשפעם אחת התעורר, לאחר מספר ימים ללא-הכרה, הוא בדק את השיעור היומי וגילה שעברו מספר ימים והשלים את הכל"...

הרב גרוזמן מסיים עם אפיזודה מפליאה שמלמדת על דמותו של הרב לסקר: "פעם אחת כשהייתי אצלו בבית-הרפואה, כשהוא היה ללא-הכרה, ראיתי את גופו רועד ופיו ממלמל. התקרבתי אליו באיטיות וראיתי בעיני איך שהוא אומר את 'פסוקי דזמרא'"...

"דמות ששילבה ענווה ופשטות"

הרב בנימין כהן, 'משיב' בישיבת 'תומכי-תמימים' המרכזית בכפר-חב"ד מספר: "מספר פעמים בשבוע, הייתי נוסע לרמלה והרב לסקר ע"ה, היה נוסע עימי. בכל פעם שהייתי רוצה להכניסו לשיכון חב"ד בלוד, שם היה מתגורר, הוא תמיד התנגד. 'על תטרח בשבילי', היה חוזר ואומר לי כל פעם מחדש ומסרב בתוקף שאקחו ללוד.

"אני זכיתי להכירו מקרוב ולראות דמות מיוחדת של ענווה ופשטות בלתי-שגרתית. הוא היה עניו שלא חס על כבודו. היה בו משהו מיוחד", מסכם הרב כהן את השיחה.