מרק ווילסון מצ'רלוט, נורט קרוליינה סיפר: "לפני מספר חדשים ביליתי שבוע בניו יורק, שם עבדתי על פרוייקט מסויים. הנהג שהסיע אותי לשדה התעופה היה חסיד חב"ד וכשהבחין שאני חובש כיפה, הוא שאל אותי אם אני רוצה לבקר ב'אוהל' של הרבי. היות ונשאר די זמן עד הטיסה, ובמיוחד כשנזכרתי שהרבי הציל את חיי לפני 13 שנה, הסכמתי. כשהגענו לאוהל, כתבתי פ"נ לרבי, וכתבתי לרבי  בקשה מיוחדת: לפני שלש שנים עזבתי את הקהילה שלי בגרינבייל בנסיבות מצערות. רבים מבני הקהילה כעסו עלי ונידו אותי. אמנם במשך הזמן מחלו לי חלק מבני הקהילה, אך אחרים עדיין הרחיקו אותי. במיוחד ציערה אותי העובדה, שמשפחת גולדברג (שם בדוי) שהיו ביחסים קרובים איתנו נמנעו מלייצור אתנו כל קשר, ולא נענו לכל הפצרותינו להשלים איתם. לאור עובדות אלו, הוספתי בקשה בפ"נ שבני הקהילה ובמיוחד שמשפחת גולדברג תאיר לנו שוב פנים כבעבר. קראתי וקרעתי את הפ"נ על ה'אוהל'. השעה היתה 6 בערב.כשיצאתי מ'האוהל' התקשרתי לאשתי וסיפרתי לה שאני עומד להמריא בתוך זמן קצר. "נחש מי התקשר", היא שאלה, ומיהרה להשיב: "משפחת גולדברג. "קרה משהו מיוחד?", שאלתי אותה. "לא", היא השיבה. "הם רצו לדעת מה שלומנו". 'באיזה שעה הם התקשרו?", שאלתי, והיא השיבה: כמה דקות לאחר השעה 6 בערב"...