בפרשתנו יש שני פסוקים המדברים על בריאת שמים וארץ: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" (א, א), ו"אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים" (ב, ד).

יש הבדל בין הפסוקים בסדר הדברים: בפסוק הראשון נאמר "את השמים ואת הארץ", קודם השמים ואחר כך הארץ; ואילו בפסוק השני נאמר "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים" – קודם ארץ ואחר כך שמים.

שני פסוקים אלו היוו יסוד למחלוקת התנאים:

"בית שמאי אומרים, שמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, שנאמר: בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ובית הלל אומרים, ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר: ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים" (חגיגה יב, א).

ונשאלת השאלה:

איזו מין מחלוקת היא זו – מי נברא קודם? הרי מדובר בענין מציאותי, שהשמים נבראו לפני הארץ או להיפך – והאמנם דעה אחת 'ממציאה' דבר שלא היה? המציאות יש רק אחת – ואיך יתכן שבתורה ישנם שני דעות על המציאות?!...

ב.

אלא, מבואר בחסידות ('תורה אור' ו'תורת חיים' ר"פ ויגש. סה"מ תרכ"ט ע' יח ואילך. ועוד):

אין כאן מחלוקת במציאות מי נברא קודם, השמים או הארץ; לפי שתי השיטות: בפועל נבראו השמים תחילה ואחר כך הארץ, אמנם מבחינת מחשבת וכוונת הבורא – הארץ קדמה. היינו: סדר הבריאה בפועל היה מלמעלה למטה, שהקב"ה התחיל מבריאת השמים ואחר כך ברא את הארץ – אבל עיקר המכוון בבריאה היא בריאת הארץ, וכפי שרואים בפועל שהקב"ה נתן את התורה בארץ דוקא, וכמאמר: "סוף מעשה במחשבה תחלה". הארץ אמנם נבראה אחרונה, אבל היא המטרה והתכלית של הכל – בה מקיימים את התורה והמצוות שרצה הקב"ה.

אבל עדיין קשה:

אם לפי שתי השיטות עיקר המכוון הוא בארץ, דבר המוכרח מכך שהתורה ניתנה בארץ; ולאידך, שתיהן משתוות בכך שבפועל התחלת הבריאה היתה בשמים – במה היא המחלוקת? הרי כולם מסכימים על אותו הדבר – שהשמים נבראו תחילה, והמטרה היא בארץ!

נוכל להבין זאת לפי שאלה נוספת: אם באמת עיקר המכוון בבריאה היא הארץ – מהו תפקידם של השמים? אם הקב"ה צריך את העולם בשביל התורה והמצוות שמקיימים בארץ – היה יכול לברוא רק את הארץ, ואין צורך בשמים בכלל! ועוד יותר: למה השמים נבראו עוד לפני בריאת הארץ?

ג.

ההסבר הוא, שאכן, בנקודה זו היא מחלוקת בית שמאי ובית הלל – מהו תפקידם של השמים ומהו מעמדם ביחס לארץ:
בית שמאי מפרשים, שהטעם שהשמים נבראו תחלה, היא משום שהמטרה והתכלית היא באמת ב'שמים', ברוחניות; וכל זה שהתורה ניתנה לארץ, בגשמיות – היא כדי להפוך גם את הארץ לשמים. כי בכח התורה והמצוות שמקיימים בארץ הגשמית – היא נהפכת לרוחניות, מתעלית ונעשית גם היא במדרגת 'שמים'.

וזהו הפירוש בדבריהם "שמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ", כי כמו בכל אמצעי ומטרה מסמנים לפני כן את המטרה ואז מתחילים עם האמצעי המוביל אל המטרה. כן בבריאת העולם, מתחלה נקבעו והוגדרו מהותם של השמים, הרוחניות, ורק לאחר מכן נקבעה מהותה של הארץ בהתאם אל השמים, היינו: בצורה כזו שתוכל אחר כך להיות גם היא ל'שמים', שזו המטרה האלוקית בבריאתה. וזוהי גם הסיבה שבפועל השמים נבראו תחלה ומהם נבראה הארץ, כי על ידי שהארץ נבראה מהשמים, יש באפשרות לחזור ולהפוך אותה ל'שמים'.

אמנם בית הלל מפרשים, שהמטרה הסופית היא ב'ארץ', בקיום המצוות בגשמיות – ודוקא בהיותה כ'ארץ'' גשמית, ולא שתחזור ותהפך לרוחניות. כך היא המטרה האלוקית, בקיומו של עולם גשמי דוקא שיתנהג על פי התורה. אלא שכדי שאכן הארץ הגשמית תהיה כפי הרצוי, על פי התורה – בהכרח להגיע לכחם של השמים, הרוחניות, שדוקא בכח הרוחניות יכולה הגשמיות להיות כדבעי. – וכמו בהנהגת האדם כפשוטה: כדי לקיים מצוות בגשמיות, מההכרח לפני כן להעשיר את הידיעות הרוחניות – ללמוד את הלכות המצוה, כדי שיהיה אפשר לקיים אותה כתקנה; וכן שיהיה רגש רוחני מתאים שיביא לקיום המצוה בפועל.

ולכן, בפועל נבראו השמים לפני הארץ, כדי שהארץ תהיה יונקת ומושפעת מתוך ה'שמים'. אבל מבחינת מהותם של השמים והארץ, הרי "ארץ נבראת תחלה", בתחלה 'שורטטו' כביכול הגדרותיה של הארץ – שבה היא תכלית המטרה, "ואחר כך שמים": רק לאחר שהיתה ידועה מהותה של הארץ, ברא הקב"ה את השמים בהתאם למהות זו, בצורה כזו שה'שמים', הרוחניות, תוכל להשפיע על הגשמיות כמות שהיא בגדריה. ונמצא, כי הארץ היא הסיבה, הנקודה המרכזית – והשמים הם המסובב, ההסתעפות.

ובמלים קצרות: לפי בית שמאי הארץ נבראה בשביל השמים, והיא מותאמת לפי השמים; ואילו לפי בית הלל – בדיוק להיפך: השמים נבראו בשביל הארץ, והם מותאמים לפי הארץ.

(התוועדויות תשמ"ח ח"ב ע' 654 ואילך)