שלום ידידיי.

 רציתי לחלוק איתכם כמה מחשבות והרהורים על המצב הנוכחי. 

דבר ראשון, אפתח בכך שכמובן כולנו בתפילה. גם בתפילה, גם בתורה וגם בצדקה למען הנעדרים והפצועים, להצלחת חיילי צבא ההגנה לישראל, להצלחת שוטרי ישראל וכוחות הבטחון ולהצלחת כל עם ישראל בכל מקום שהם ובפרט בארץ הקודש. כולנו, כל עם ישראל בארץ ובתפוצות מאוחדים בתפילה ובמעשים טובים, מאוחדים באהבת ישראל כאיש אחד ובלב אחד להצלחת עם ישראל.

כאמור, רציתי לחלוק איתכם כמה מחשבות בעניין הזה. שאל אותי היום יהודי חשוב, מפורסם ומכובד איך אני מסביר את האירוע שהיה. בשאלתו מייד ציין שבעצם בוודאי אין לי תשובה על זה, איך הקב"ה נתן לכזה אסון נורא לקרות. כמובן עניתי לו שבוודאי שאין לי תשובה. בוודאי שאני לא אמור להסביר את מי שברא את העולם ומנהל אותו. לא אמור ולא מתיימר להיות המסביר של הקב"ה המנהיג את העולם. 

יחד עם זה שאני לא מתיימר להסביר את בורא עולם, אומר שתי מחשבות:

נקודה ראשונה: המדרש אומר שעם ישראל משול לכבשה העומדת בין שבעים זאבים. במדרש תנחומא מתואר: "אַדְרִיָּאנוֹס אָמַר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, גְּדוֹלָה הַכִּבְשָׂה הָעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים. אָמַר לוֹ: גָּדוֹל הוּא הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָהּ וְשׁוֹמְרָהּ וְשׁוֹבְרָן לְפָנֶיהָ". איך עם ישראל קיים למרות כל הטורפים המצפים לטורפו? קיומו נעוץ בכך שיש רועה השומר עליו. הקב"ה שומר על בני ישראל. 

דבר אחד אנו למדים ממדרש זה: תמיד הקיום שלנו הוא קיום נסי. מההיסטוריה היהודית - כעת ובעבר הקרוב והרחוק - אנו למדים שהקיום שלנו הוא קיום מעל הטבע, קיום ניסי. יש לנו שומר - הקב"ה. "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל".
אך לעיתים קורה דבר נורא. דבר כפי שקרה בשבת האחרונה, בשמחת תורה. מצב שאנו קוראים לו 'הסתר פנים'. המצב הרגיל הוא "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" וכעת קרה ההיפך מהארת פנים זו. למעשה אירוע שכזה הוא סילוק של אותה ההשגחה המיוחדת שמעל הטבע. 

רק לאחר ההבנה הבסיסית הזו, ניתן להבין לשם מה אנו מייחלים, מתפללים ומצפים בשעה קשה זו - להחזיר את אותה ההשגחה המיוחדת, ההשגחה הניסית המיוחדת לעם ישראל, השגחה שמעל הטבע. זאת  אנו עושים על ידי תורה תפילה וצדקה.

נקודה נוספת:

בהתבוננות במצב הנוכחי, באיזו נקודה נדרש לתת את הדגש?

כמובן, קטונתי להצביע בעצמי על נקודות שכאלו. אין ברצוני ואני לא מתיימר לתת עצות. אז לא אביע מהרהוריי, אלא אציע את מאמר רז"ל המופיע בכמה מדרשים: "גדול השלום ושנואה המחלוקת". בהמשך לכך מביא המדרש דבר חשוב ומעניין. 

הפסוק בהושע [פרק ד'] אומר: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ". את הפסוק הזה מבאר רבי אלעזר הקפר כך: אם יש חיבור בין האנשים, אזי אפרים (ממלכת ישראל) 'הנח לו'. וגם אם יש אצלם 'עצבים' – עבודה זרה -  הנח לו. בעצם אומר הקב"ה לנביא, אותם שיש להם אחדות אני עוזב מלענשם. גם אם יש להם עבודה זרה, העוון החמור ביותר, ביכולתי לסבול זאת, אך לא לסבול חוסר אחדות.

ובהתאמה, בהמשך ספר הושע [פרק יו"ד] כתוב "חָלַק לִבָּם - עַתָּה יֶאְשָׁמוּ". אם חלילה יש מצב של היפך השלום והיפך האחדות, 'חלק ליבם' – 'עתה יאשמו' – יקבלו את עונשם.

אם כן, דבר ברור רואים מהמדרש הזה: הדבר שיכול להציל ולשמור את עם ישראל,  להחזיר את השמירה העליונה לעם  - הוא החיבור בין האנשים, חיבור ואחדות בין כולם.

בעצם, על נקודה זו רבים מעוררים עכשיו.

 אך מה שלדעתי כעת צריך להדגיש ביתר שאת מבעבר הוא שהחיבור צריך להיות שונה במהותו.

חיבור בין אישה לבעלה, הורים וילדיהם ושכנים לשכניהם ביצענו כולנו בערב יום כיפור. אחדות כזאת היא אחדות טבעית. אחדות מתוך אחידות. כעת נדרש חיבור גם בין אנשים שייתכן שהם לא בדיוק חושבים כמונו. כעת הגיע הזמן לחיבור בין אנשים שהם לא השכנים שלנו ואנו לא מכירים אותם - אך אנו כן מדברים עליהם היות והם מתנהגים בצורה אחרת ממה שאנו מתנהגים. 

ישנם זרמים בעם שלנו. ימין ושמאל, דתיים ושאינם. ישנה תכונה טבעית בכלל בני האנוש לבוא ולחפש חסרונות בשונה ממני והמתנגד לדרכי. ובמצב המצער הנוכחי – אף לבוא ולחפש אשמה במצב אצל הזרם הנגדי. לבוא ולומר שעקב וקבוצה מסויימת ביצעה כך וכך או אמרה כך וכך נקלענו למצב איום זה. 

כאמור, מצב זה הוא מצב טבעי. אך מאיתנו נדרש להילחם בו. נדרש מאיתנו להשיב את ההשגחה האלוקית והארת פניו אלינו על ידי חיבור יותר חזק, על ידי צורה הרבה יותר נחרצת של אחדות. גם עם אנשים החושבים הפוך ממני במאה ושמונים מעלות. 

לשם דוגמא בלבד - גם אנשים כאלו שקראנו להם 'אנטי דת' והאשמנו אותם באנטישמיות לגווניה – גם על אנשים כאלו נדבר באהבת ישראל. זוהי צו השעה. נאיר פנינו לכל עם ה' – וה' יאיר את פניו אלינו. 

ייתן ה' שנצליח להחזיר את ההשגחה העליונה ואהבת ה' אלינו. כאשר אנחנו נתנהג לשני באהבת ישראל, הנה "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב". הקב"ה לא יסתכל בחסרונותינו. ברור כמובן הדבר שהקב"ה מכיר את כל מגרעותינו, אך הוא יבחר בכך ש'לא הביט'. אין הוא מביט בהם. זאת יקרה באם אנו לא נסתכל בחסרונתיהם של אחרים, וגם אם הם עושים דברים שלחלוטין לא מתאימים לנו. ואזי, כאשר "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל" - הנה ממשיך הפסוק ואומר - "ה' אֱלֹקיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". 

שהקב"ה ישמור על כל עם ישראל ועל כל החיילים, שכולם יחזרו לביתם לחיים טובים ארוכים ולשלום. שנשמע רק בשורות טובות ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו.