"מדוע באתי ואין ואיש קראתי ואין עונה?" | הזעקה מהדהדת
הרב שבתי ויינטראוב
כמי שמביא במשך שנים רבות את שיחותיו – זעקותיו של הרבי בנושאי ארץ ישראל, נוכחים אנו לראות פעם אחר פעם כיצד דברי הרבי נכונים לכל שעה ולכל עת וקולעים אל השערה, אולם לא בכל יום מזדמן להשוות בין שיחותיו הנוקבות של הרבי לבין הפרוטוקולים של המנהיגים כאן בישראל.
להציץ לתוך פרוטוקולים סודיים ביותר, כאשר עם ישראל ניצב בשעה גורלית לקיומו ולבחון אותם מול אותם שיחות קודש מדהימות וגילויים על דברי הרבי, שבשעתם וגם כיום רבים מדברי הרבי לא הובנו כראוי, אולם תוך כדי קריאת הפרוטוקולים הסודיים, רואים בעליל כיצד יושב מנהיג הדור מחדרו בברוקלין ומבין יותר טוב מכולם מה טוב לעם ישראל ויודע לתת את העצות הנכונות, מול האפסיות, שמתגלים בעת קריאת הפרוטוקולים, של המנהיגים, שהיו מוכנים להמר על גורלו של עם שלם בגלל השיקולים של 'מה יאמרו הגויים', ולצערנו אותה שיטה נמשכת גם בימים אלו ממש.
לשם כך הבאנו חלקים מהותיים מהפרוטוקולים על המחלוקות שהיו באותם ימים הרי גורל, מול ההחלטות והדברים הברורים של הרבי.
האם להנחית מכת מנע לפני פרוץ המלחמה?
אחת המחלוקות המשתקפות מהדו"ח היה בין גולדה מאיר ראש הממשלה ושר הביטחון משה דיין לבין הרמטכ"ל דדו אלעזר האם להנחית מכת מנע לפני פרוץ המלחמה. בעוד שהרמטכ"ל תמך בהחלטה, הרי גולדה מאיר ודיין סרבו בתוקף. משה דיין: "מבחינה מהותית לא נוכל להרשות לעצמנו לעשות זאת הפעם..על סמך הידיעות שיש עתה לא נוכל להכות מכת מנע.. אפילו חמש דקות קודם אי אפשר..."
הרמטכ"ל דדו: "מכת מנע היא כמובן יתרון עצום היא תחסוך הרבה חיים". גולדה מאיר: "הלב נמשך אבל עוד נראה.. נורא מושך לבצע מכת מנע אבל זה לא 1967 (מלחמת ששת הימים) הפעם העולם מתגלה במלוא נבזותו לא יאמינו לנו". כידוע, מי ששילם את המחיר היה דווקא דוד אלעזר, שנמצא אשם ב'ועדת אגרנט', וניקתה מכל אשמה את הדרג הפוליטי.
מטוס פאנטום של חיל האוויר חולף מעל טור שריון צה"לי במהלך המלחמה (צילום: אתר חיל האוויר)
הפסקת האש תביא לצרות
כדי להבין את הרקע יש להקדים שכבר שלש שנים קודם לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, הזהיר הרבי מהסכם הפסקת האש שישראל גיבשה עם מצרים, ואמר שזה יביא להתחמשות הערבים לקראת מלחמה ולשפיכות דמים. גם אז תלה זאת הרבי מכך שמפחדים לומר לגוי את האמת. השיחה מפרשת מטות מסעי תש"ל שלש שנים לפני פרוץ המלחמה.
שימו לב לדברים המצמררים של הרבי:
"ובנוסף לכל זה, הרי הדבר פשוט וברור, שכל "הפסקת-האש" הזו, היא הסחת דעת, כיון שבזמן הזה, נאצר רוצה לבנות ולהכניס נשק לתעלת סואץ. כעת, הנשק שנקנה והתקבל מהצרפתים והרוסים עומד בלוב, וממתין למשלוח. ממתינים רק לרגע שבו ישראל תפסיק להפציץ, ואז יוכלו לשלוח את כל הנשק, ולהתחיל לבנות שם."
"אך האם ישראל באמת אינה יודעת שכל "הפסקת-האש", היא בלתי הגיונית לחלוטין וכל כולה משחק של המצרים?! ישראל הרי בוודאי יודעת ומבינה את זה. אלא הבעיה היא, שישראל פוחדת לומר זאת ל"ידידים הטובים" - ארצות הברית. ולמרות שגם בארצות הברית מבינים כמה שזה בלתי הגיוני, ולמרות שבישראל יודעים שכך חושבים בארה"ב, בכל זאת פוחדים לומר להם זאת. והסיבה לכך שפוחדים לומר לגויים את האמת התקיפה, היא מכיוון, שחסרה האמונה בהקב"ה - בורא העולם. שאף-על-פי שהקב"ה הראה בגלוי ש"ראה אין בהם עוד כח" בכך שישראל ניצחה באופן מופלא, הן במלחמת ששת-הימים, והן במלחמת השחרור, בכל זאת, עדיין לא מאמינים בקב"ה".
(פרשת מטות מסעי תש"ל)
הרבי פורץ בבכי: מדוע באתי ואין איש...
בפרשת עקב הרבי מזכיר את ההפטרה ופורץ בבכי רמז לבאות, כאשר עיני המנהיגים מוכים בסנוורים והציבור לא מבין בכלל מה קורה לפני ולפנים. הרבי מאותת ורומז שמלחמה עקובה מדם עומדת לפרוץ בגלל החולשה הישראלית, בעיקר מפני ההפרות המצריות של הפסקת האש והשתיקה הישראלית. שלש שנים אחרי, התוצאות היו איומות.
".. אך במקום להפציץ ולהרוס מיד את כל הביצורים הללו, שלחו מחאה לוושינגטון, כשבה-בשעה מצרים ממשיכה להכניס עוד נשק, ולא מפסיקים להתבצר, ואם ימשיכו בביצורים האלו רחמנא-ליצלן, אפילו מטוסי פנטום לא יוכלו להרוס את הביצורים האלה!!!
ונאצר טוען, הרי אתם ידעתם על הפרת הסכם הפסקת-האש מצידנו במשך ששה ימים, ושתקתם - מדוע התחלתם פתאום לצעוק?! - ואין מה לענות לו על זה.
השיריון הישראלי ספג אבדות קשות בימים הראשונים למלחמה, והתקפת הנגד נכשלה: חייל מצרי משגר טילי סאגר נגד שיריון
"וכשבאים אנשי צבא ושואלים: אם הכרזתם על הפסקת-אש, שברור לכל שניצלוה לביצור ולקידום טילים - לשם מה היו כל הקרבנות שנפלו, הדם הרב שנשפך, וההוצאות הכספיות העצומות? עונים להם: שהיות ורוצים שלום, צריך להיות תחילה הסכם הפסקת-אש כצעד ראשון לקראת השלום.
"ידוע ומפורסם, שבמלחמת העולם השניה (וכן במלחמות שלפניה) ביקש הצד המנוצח שקודם שיתחילו במשא-ומתן על השלום - יעשו הפסקת-אש, וכל אנשי הצבא התנגדו לזה - בהסבירם, שינצלו את הפסקת האש לביצור, ואדרבה: הפסקת-אש היא זו שתמעט את הסיכויים לשלום!
(וסיים הרבי בבכיות נוראות): המלמד שלי היה שמח כשהיה מוצא פסוק שקשור למאורעות. היום בקוראי את ההפטרה ראיתי שיש בה רמז למצב הקשה בו אנו נתונים עתה, ששם נאמר: "מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, הקצור קצרה ידי מפדות"?!" (ש"פ עקב תש"ל)
בגלל שיקולי המדינאים מאבדים קורבנות מישראל
כבר בשיחת ג' תמוז תשמ"ב (מוגה) דיבר הרבי בכאב על כך שהמדינאים לא שמעו לקול אנשי הביטחון במלחמת יום הכיפורים:
"אין זו הפעם הראשונה שעושים טעות כזו - להעדיף את חוות-דעתם של המדינאים לעומת חוות-דעתם של אנשי הצבא המומחים לעניני בטחון, זוהי טעות שחזרה ונשנתה כמה פעמים: בחתימת החוזה האומלל של קעמפ-דייוויד, במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ששת הימים, ובמלחמת סיני - שבכל פעם העדיפו את חוות-דעתם של ה"מדינאים", למרות שזו היתה בניגוד מוחלט לחוות-דעתם של אנשי הצבא המבוססת על טעמים בטחוניים, כפי שהם אמרו בפירוש (ואמרו זאת גם במבצע שלום הגליל) שהדבר יביא לקרבנות נוספים רחמנא ליצלן!
בשביל שיקולים פוליטיים של 'מדינאים' - מאבדים קרבנות מבני-ישראל (שכל אחד מהם הוא "עולם מלא"), ללא כל תועלת! בקשר למלחמת יום הכיפורים הודתה ראש הממשלה דאז שאם היו שומעים לדעתם של אנשי הבטחון והיו מכריזים 'גיוס' בזמן המתאים, היו חוסכים (בדרך הטבע) מאות קרבנות של בני-ישראל! - כפי שהיא עצמה פירסמה זאת בכתב ובדפוס, "למען ישמעו וייראו"!
והנה, מאות קרבנות אלו היו בטוחים שעל-כל-פנים מכאן ולהבא לא יחזרו שוב על טעות זו - ואף-על-פי-כן, חזרו שוב על אותה הטעות בחתימת ההסכמים בקעמפ-דייוויד: אבל אף-על-פי-כן הפחד שלהם מפני הגויים הוא גדול כל-כך - עד שהם מתנהגים באופן שהגויים עצמם לא חשבו לתבוע זאת מהם!
הסיבה האמיתית לתופעה של פחד מהגוים היא - הפחד והשפלות בפני ה'גוי'שקייט' שבקרבו, שזוהי נפשו הבהמית, "א-ל זר אשר בקרבך", שאין לך גלות גדולה מזו כאשר אדם מפחד מפני ה'גוי'שקייט' אשר בקרבו, וככל שיהיה מעמדו ותפקידו האישי באופן מכובד - הרי הוא נמצא בגלות עמוקה ביותר!"
לא מגייסים מילואים...
אחדות דעים היה בין גולדה מאיר למשה דיין לא לגייס מילואים משיקולים מדיניים של מה יאמרו הגויים. הרמטכ"ל דדו בעד גיוס המילואים ערב המלחמה כדי להרתיע את הצד של האוייב. הרמטכ"ל דדו: "בעצם ייתכן שזה ישפיע כי הערבים יבינו שהם איבדו את יתרון ההפתעה. יאמרו שגייסנו על מנת לפתוח במלחמה. מוטב שיגידו שאנו פתחנו וננצח. במילא יגידו זאת".
משה דיין: אני חושש שכל אמצעי התקשורת יגידו שאנו הולכים לתקוף ועושים גיוס מלא לפני שנורתה אפילו יריה אחת". כמובן שלא גייסו מילואים והמלחמה פרצה בהפתעה בלי יכולת להגן.
חוזרים על אותם טעויות שאירעו במלחמת יום כיפור...
הרבי בשיחת קודש באותם הימים עומד על נקודה זו, ההיסוסים לגייס את המילואים מהפחד מה יאמרו.
"בעצם היום הקדוש עשו אסיפה. מומחי הבטחון העידו ואמרו בפירוש שאם רוצים למנוע את המלחמה ולחסוך בקרבנות, הדרך היחידה היא שיגייסו את הכוחות מיד ואף יפרסמו ויודיעו שמגייסים - בלי להתחשב באלו שהם "הירא ורך הלבב". המסקנה מהאסיפה היתה: לא רק שלא יגייסו, אלא אף יודיעו ויפרסמו שלא מגייסים, כדי שיהיה להם שם טוב בקרב אומות-העולם.
ובשעת מעשה טענו המומחים: הרי זה יעלה לנו בקרבנות רבים, כיון שלא תיתכן מלחמה ללא קרבנות - אך גם טענה זו לא הועילה. יודעים מי הצביע בעד אי-גיוס, ובאסיפה זו עצמה גבו עדות מאנשי-הצבא שאמרו, שמפני מצב הבטחון מוכרחים לגייס, באם רוצים לחסוך קרבנות!
בפועל עשו ההיפך מפסק-דין שבשולחן ערוך, הפוסק שבמצב שכזה מוכרחים לציית לאנשי הבטחון [והחובה לציית להם היא רק כשהם מדברים מצד הענין של הבטחון, ולא כפי שאמרו בסיום האסיפה שבאם פלונית בת פלונית תגיד שמצד טעמים מדיניים אין לגייס, הוא יסכים איתה, משום שאז יוצא הוא מגדר 'איש בטחון' ונעשה 'מדינאי' - ואז אין לו שום זכות להביע דעה בעניני פיקוח-נפש הקשורים בבטחון], אלא עשו כפסק המדינאים, ומלחמה זו גבתה קרבנות, רחמנא-ליצלן, יותר ממה שהיו בכל המלחמות קודם לכן! (יב' תמוז תשל"ט)
מוגי הלב שמנעו את הגיוס במלחמת יום כיפור פוגשים באותם אלמנות ויתומים...
בשיחה נוספת ומדהימה מתייחס הרבי לאותם אלו שמנעו את גיוס המילואים במלחמת יום הכיפורים.
"מדינאים אלה שהיו נפולים ברוחם בפני הגלות לא איפשרו לקבל את עצת אנשי הצבא שיש לערוך גיוס כללי מיד - דבר שאם היו עושים אותו היו חוסכים הרבה קרבנות, כי ההרתעה שבעצם הגיוס היתה מפחידה את השונאים כך שלא היו יוצאים למלחמה כלל.
דבר זה כבר גלוי וידוע לעין כל, ששיקולם של המדינאים היה רק מחמת הפחד של "אל תתגרו באומות", ולכן הם פחדו לנקוט בפעולה שיכולה להתפרש כמעשה התקפתי, והדבר הביא, בנוסף על הפצועים, למאות קרבנות, אשר האלמנות והיתומים של קרבנות אלה עדיין מסתובבים בארץ הקודש, ומוגי לב אלה שמנעו את הגיוס פוגשים באותם אלמנות ויתומים! (י"ט כסלו תשמ"ג)
מונעים את כיבוש דמשק
הפרוטוקולים:
משה דיין: אני מציע לבקש לאשר הפצצות בתוך דמשק.
גולדה מאיר: בתוך העיר?
משה דיין: בתוך העיר ובסביבה. לשבור את הסורים. הם יורים עלינו פרוגים כבר יומיים צריך לצאת מהמצב שאנו נמצאים בו. המטרה היא לגמור את החזית הזו.
הרמטכ"ל דדו תומך בהפצצת דמשק: "סוריה במצב רעוע התקפת דמשק חיונית בשביל שבירת סוריה.
הרמטכ"ל הוסיף שהוא מעוניין לפגוע גם בארמון הנשיאות בדמשק: "אבל קודם כל דמשק. הדרמטיזציה של תפנית. תפנית משיגים בלחצים. אם זה מפקדה, ארמון הנשיאות, אסד".
השיחות של הרבי לכבוש את דמשק באותם הימים היו נשמעות מופרכות, אבל הרבי עמד על כך. לאור חשיפת הפרוטוקולים הדברים נשמעים אחרת לגמרי.
מימין: הרמטכ"ל דוד אלעזר ושר הביטחון משה דיין (ארכיון דן הדני, אוצר הספריה הלאומית)
הרבי זעק: לכבוש את דמשק!
". . טוענים כעת, שיש צרות עם דמשק. הרי דובר בשמחת-תורה שהיו צריכים להתקדם את אותם 15 או 20 הקילומטרים הנותרים ולכבוש את דמשק, שאז לא היה כל עיכוב לפעולה זו. ואם היו עושים כך אז, לא היו היום כל הצרות, ואף היו מוציאים משם את כל השבויים. אז גם לא היו זקוקים לטרחה רבה כדי להתקדם את אותם קילומטרים, כיון שלא היתה שום התנגדות מהצד השני.
"הממשלה רק לא היתה צריכה לתת לצה"ל פקודה לעצור. הסיבה שנתנו את הפקודה לעצור היא, כיון שטענו שארצות-הברית תהיה "ברוגז" באם יעשו זאת. הגוי הרי בין-כה "ברוגז", ואף רצה שיכבשו את דמשק משום שאז היו נחסכים ממנו כל הצרות וכל הקשיים שבאים משם. היו כובשים את דמשק ואמנם אחרי-כן מחזירים אותה, אבל בפועל דמשק היתה נשארת ממלכה שפלה.
"שהסיבה לכל זה היא משום שנופלים לפני הגוי, ופוחדים שמא לא ימצאו-חן בעיניו, שמפחדנות והשפלה זו באים כל הצרות.
(שיחת שבת-פרשת אמור, י"ט אייר, תשל"ד)
הרבי דרש, ההנהגה התחמקה
"את דמשק היו יכולים לכבוש כבר באותו יום בו החלה ההתקפה. הסורים הרי ברחו, לא היו מגינים ולא היה צבא שעמד נגדם. אילו היו עושים כך - אזי גם עיר הבירה לא היתה להם, ואז סוריה היתה מסכימה מיד להסכם שלום - כיון שלקחו להם את עיר בירתם, ואז גם ערב-הסעודית לא היתה יכולה להיכנס למלחמה וירדן לא היתה צריכה להיכנס. כך היו נפטרים מחזית נוספת, היו משחררים מחזית זו 40,000 חיילים, טנקים וכלי-נשק רבים.
"אפילו בוושינגטון חיכו שישראל תכבוש את דמשק - מאחר והם רוצים לחיות במנוחה ובלי בלבולים, ולכן רוצים הם לעזור לישראל. ברם, אינם רוצים שיהיה נקרא שהם לוחמים, לכן הם מעונינים לומר כלפי חוץ שלא לכבוש, אך כדי לעזור לישראל הם מעונינים להיפטר מחזית נוספת. הם רוצים שישראל תעמידם בפני עובדה מוגמרת, ואז יוכלו לטעון לכולם שאין להם חלק בזה, והראיה, שהם אמרו כך וישראל עשתה להיפך. אך האמת היא, שהם מעונינים שישראל לא תשמע בקולם אלא תנהג להיפך.
ולעומת זאת, כשהיתה ישיבת ממשלה, בה דנו כיצד לנהוג בענין מסוים, התשובה היתה: נשמע מה וושינגטון אומרת. ניסו לעשות מזה סוד, אך לא עלה בידם, ואף בבירות הערביות כבר יודעים מכך, מאחר שמרגליהם שבארץ ישראל דאגו שישאלו בישיבת הממשלה מדוע לא נהגו כך, בכדי לשמוע את התשובה: כדי לא להרגיז את וושינגטון.
וכששאלתי למה לא כבשו את דמשק וענו לי "בגלל שיש שם צוקים וסלעים כאלה שקשה לכבשם" - לולי הייתי שומע זאת ממנו בעצמו, לא הייתי מאמין! וכששומעים תירוץ שכזה - מבינים שהקושיא היתה חזקה ביותר.
הצעירים (=החיילים הלוחמים) רוצים להתקדם הלאה - הרי אין להם מה לעשות שם. הכניסו אלפי חיילים לתוך השטח ההוא, ואינם מתקדמים הלאה, לא לכאן ולא לשם. טבעי הדבר שחייל במלחמה רוצה, או לגמור את המערכה או ללכת הביתה - אך שם, מחזיקים צבא גדול באפס מעשה, ובכדי להסיח את דעתם מכך שבעצם הם לא עושים מאומה - מביאים להם זמרים מניו-יורק ומלונדון."
הרבי דרש בתוך המלחמה ממשה דיין שיפציצו את דמשק
סיפור מדהים ששמעתי מכלי ראשון לפני מספר שנים, וכעת עם פרסום הפרוטוקולים, הדברים גם מאוששים. שבימי הראשונים למלחמה, התקשרו מהמזכירות של הרבי, למר יוסף צ'חנובר, שהיה מבכירי מערכת הביטחון של ישראל, שיעמוד בקשר עם משה דיין שהיה שר הביטחון, ויאמר לו שדעתו של הרבי היא לכבוש את דמשק באופן מיידי. צ'חנובר התלבט רבות האם 'להטריד' את משה דיין בימים הרי גורל אלו, אבל מיד הבין שאין לשחק עם ההוראות של הרבי וביצע את השליחות. הוא מסר לדיין שישב ב'בור' בקריה בתל אביב את הדברים של הרבי במילואם. משה דיין הרצין והשיב לצ'חנובר. הרבי מלויבאוויטש צודק אני חושב כמוהו, אבל לצערי אין עם מי לדבר.... מחשיפת הפרוטוקולים אכן רואים שדיין חשב גם להפציץ את דמשק כדעת הרמטכ"ל אך לא היה אישור לדבר מצד ראש הממשלה שהתנגדה למהלך יחד עם השרים הנוספים.
עוררתי אז על כיבוש דמשק אך מסיבות "מוזרות" הדבר לא נעשה..
במכתב נדיר שכתב הרבי לרב יעקובוביץ רבה של בריטניה בנושא דעתו על הפצצת דמשק במלחמת יום הכיפורים (המכתב מאלול תשמ"א) "התפתחות נוספת שאירעה לאחרונה הוכיחה את ההשקפה שביטאתי במהלך מלחמת יום כיפור. עוררתי אז, על יסוד ההלכה שצריך לרדוף את האוייב "עד רדתה" היינו לכבוש את דמשק - לא כדי להחזיק בה, אלא כדי להבטיח שהיא "לעולם" לא תהווה עוד איום. אז כבר ידעו הכל שיועצים סובייטים היו נוכחים שם, עם מפקדות, וכו'. שעות ספורות בלבד של כיבוש היו מספיקות כדי להשיג את המטרה. אבל מסיבות "מוזרות", הדבר לא נעשה. התוצאות של הכישלון מוכחות.."
בזאת חנוכה תשמ"א (לקוטי שיחות כרך כד עמ' 452) סיכם הרבי את דעתו בנושא כיבוש דמשק בעת מלחמת יום-הכיפורים: "בקשתי והפצרתי נפשית בסיום "מלחמת יום הכיפורים" לסיים ולהשלים הנצחון דצה"ל או על-ידי כיבוש לשעות אחדות של דמשק – באה לאחרי שבאו לידי ידיעות ברורות על דבר המצב הפרוע בחזית ההיא ועל דבר הטעמים של המחייבים והשוללים את זה – ומיוסדת אך ורק על-פי ההלכה (עד רדתה אפילו בשבת, אומרת תורה הבא להרגך השכם כו' ועוד)".
לאחרונה חשף במפורט אחד מחברי הקונסוליה דאז, מר אריה מורגנשטרן (ממרכז שלם בירושלים), את אשר שמע מהרבי כאשר ביקר בשמחת תורה אצל הרבי בעת ההקפות:
"...ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, בליל שמחת תורה תשל"ד – שלדידנו היה "יום טוב שני של גלויות" – הגענו מנחם לוין ואני אל בית מדרשו של הרבי בקראון הייטס לאחר סיום תפילת הערבית ולפני פתיחת ההיכל להקפות... עמדנו שנינו לצידו ובמשך למעלה משעה בטרם ההקפות שוחח אתנו הרבי בזמן שהציבור כולו ניצב דומם ומשתהה לנוכח 'עיכוב התפילה'. קהל החסידים שהיה מרותק למראה יוצא הדופן של הרבי המשוחח עם שני נציגים ישראלים, הבין בוודאי כי השיחה עוסקת במלחמה המתנהלת זה עתה.
"אווירה של חרדת קודש אפפה את אותה שיחה. הרבי דיבר אתנו על משמעות המלחמה ובעיקר על חשיבות התקופה מבחינת תהליך הגאולה. מאחר שהייתי נתון בהתרגשות עצומה אינני זוכר אם הרבי השתמש במושג 'מלחמת גוג ומגוג', אבל זו היתה רוח הדברים.
"הרב שאל וחזר והקשה בתקיפות רבה מדוע נעצרה המערכה הצבאית ברמת הגולן. ומדוע כוחות צה"ל שכבר הדפו את הצבא הסורי, נמנעו מלהתקדם ולכבוש את דמשק. באותה שעה, יש לציין, נחלצו כוחות צה"ל ממצב המגננה ששקעו בו בראשית המלחמה, עברו למתקפה והגיעו כבר עד כדי כשלושים קילומטרים מן הבירה הסורית. מבחינה מעשית אפשר היה אפוא להמשיך את תנופת ההתקפה, לכבוש את דמשק ולהכריע בכך את גורל המלחמה.
"ניסינו לתרץ באוזני הרבי את המהלך ולתלותו בחשש שמא תממש רוסיה את אזהרותיה ותתערב במלחמה לצדה של דמשק, אם תתקדם ישראל לעבר הבירה הסורית. מנגד, אמרנו, כי נראה שישראל מבקשת לרכז כוחות גדולים דווקא בחזית הדרום כדי להדוף בצורה משמעותית ומכרעת את הצבא המצרי אל מעבר לתעלה.
"הרבי דחה את טענותינו אחת לאחת. הוא טען שהכניסה לשטח מצרים היא טעות אסטרטגית, שכן היא כבר לא תוכל לשנות את מאזן הכוחות לטובת ישראל. הוא קבע כי הבעיה החמורה ביותר של מדינת ישראל היא דווקא המלחמה עם סוריה, וכי עד שזו לא תוכרע באופן מוחלט, לא תגיע אל סיומה מלחמתם של הערבים נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. משום שדמשק היא עיר היסטורית עתיקת יומין, אמר, היא מסמלת את יציבות העולם המוסלמי, ולכן גם את האיום על עם ישראל. פגיעה בסמל כזה תערער עד היסוד את חוסנו הפנימי של העולם הערבי כולו.
"את אמירותיו הפוליטיות תיבל הרבי בציטטות מהמדרשים ומספרות הקבלה על כך שדמשק היא כקוץ בבשרה של ירושלים. הוא חזר כמה פעמים על דברי התלמוד הידועים על קיסרי, שאותה השווה לדמשק של היום, ועל ירושלים: 'קיסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם, חרבו שתיהן – אל תאמין. ישבו שתיהן – אל תאמין. חרבה קיסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קיסרי – תאמין' (בבלי מגילה ו,א).
"התקשיתי לעקוב אחר שטף המקורות והציטטות, אבל הרבי חזר כמה וכמה פעמים על המדרש הידוע כי 'עתידה ירושלים להיות מתרחבת מכל צדדיה, ושערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק' (שיר השירים רבה ז,י)...
"בתום השיחה ביקש מאתנו הרבי לשוב הביתה מיד לאחר ההקפות, לטלפן לארץ ולהעביר בשמו מסר דחוף, אקוטי ממש, לראשי המדינה: עליהם להורות על כיבוש דמשק, בלי שום חשש מאיש. תחת הרושם הקשה של השיחה הבטחנו לרבי שנמלא את השליחות שהטיל עלינו. מנחם לוין הבטיח להביא את הדברים לידיעתה של ראש-הממשלה גולדה מאיר. ואילו אני הבטחתי להתקשר עם ראשי המפד"ל ולמסור להם את דבריו על כל פרטיהם.
נס מלחמת יום הכיפורים יותר גדול ממלחמת ששת הימים
כבר בפרשת תולדות תשל"ד התייחס הרבי לניסים הגדולים של מלחמת יום הכיפורים, שלמרות כל הכישלונות של ההנהגה יצאנו בניסים גלויים מהמלחמה.
"אבל האמת היא, שבמלחמה זו, היה נס גדול, למעלה מדרך הטבע לגמרי, גדול עוד יותר מהניסים שהתרחשו במלחמת ששת הימים.
כאשר חצו הערבים את תעלת סואץ ושברו את "קו בר-לב", לא היה להם שום מעצור בדרכם. והיו יכולים להגיע ללא שום בעיה לתל אביב ולירושלים (והיה-לא-תהיה מה שהיה יכול להתרחש אז). כמו-כן היה בחזית עם סוריה.
למעלה; "הגבולות בטוחים הגשרים פתוחים": תעמולת מפלגת השלטון 'המערך' בראשות גולדה מאיר, חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה. למטה: חיילים מצרים מטפסים על הסוללה של צה"ל בצידה המזרחי של תעלת סואץ, בדרכם אל קו בר-לב והמעוזים (מתוך שחזור מצרי)
"ואף-על-פי-כן, 12 קילומטרים לאחר "קו בר-לב" הם נעצרו, ונשארו לעמוד במקומם.
וההוכחה הגדולה על נס גדול שקרה כאן: בזמן מלחמת העולם השניה, בנו הצרפתים קו מאוד חזק שהיה קרוי - קו ה"מאז'ינו" (שהקו בסיני חשוב כאפס כלפי קו זה) והנאצים ימח-שמם הגיעו עם כל כח השריון שלהם ופרצו את הקו (בדיוק כפי שהיה כעת), וכך כבשו את צרפת תוך יום אחד!
נוסף לזה שבצרפת, היו צריכים הנאצים לעבור דרך הערים, ובכל עיר עמד צבא. וכאן, המלחמה היתה במדבר, נגד מספר קטן ביותר של חיילים, ולמרות זאת (ולמרות שידעו מה קרה בצרפת והיו יכולים לעשות כמו שעשו הנאצים ימח-שמם) נשארו לעמוד במקומם.
האמריקנים ידעו מה קורה בארץ, וכבר חשבו שיותר לא יהיו להם דאגות מצד ישראל (רחמנא-ליצלן), דאגתם היחידה היתה, שהרוסים לא יהיו הבעלי-בתים היחידים שם.
זהו נס גמור. נס שאינו מלובש בטבע כלל וכלל!!!
העלמת האמת - הכחשת הנס...
ולמרות כל זאת, מעלימים מעם ישראל את האמת ולא מספרים להם שהניצחון היה נס גמור, אפילו שכולם יודעים מזה, מכיון שהחיילים ראו את זה בעיניהם ואחר כך סיפרו את זה לכולם.
והסיבה שמעלימים את זה היא, כיון שנס זה סותר ל"כוחי ועוצם ידי".
מילא אותם אלו שאינם מאמינים לעת-עתה בתורת משה, אבל אותם אלו שכן אמורים להגן על תורת משה, מדוע הם אינם מספרים שהיה כאן נס גדול?!
התשובה לזה מופיעה (כמו בכל ענין) בתורה הקדושה: בתנ"ך מסופר, שהנביא ישעיהו הגיע לאחז מלך ישראל ואמר לו שירושלים נמצאת בסכנה, והוא יכול לעשות נס. אמר לו אחז: נס? - לא, איני רוצה בניסים!"
1
0
מאפשרים לכם לקבל
