ארבע אמהות יהודיות ממוצא פולני ישבו לקפה וכרגיל התגאו בילדיהם. אמא א׳ אמרה: הבן שלי הוא עורך דין מאוד עסוק ובכל זאת אני כל כך יקרה לו שהוא מוצא זמן לטלפן אלי בכל שבוע.

אמא ב׳ אמרה: הבן שלי הוא רופא מאוד עמוס ובכל זאת מרוב אהבתו אלי לא רק שהוא מטלפן כל שבוע, הוא גם שולח לי פרחים בכל יום שני.

אמא ג׳ אמרה: הבן שלי הוא איש עסקים מאוד מצליח, ולמרות כל זאת אני כל כך מרכזית בחייו שהוא לא רק מטלפן, ולא רק שולח פרחים אלא אף מגיע לבקר אותי כל שבוע.

אמא ד׳ הביטה בהן בבוז ואמרה: שלך מטלפן, שלך שולח פרחים, ההוא אפילו מבקר, זה הכל כלום לעומת הבן שלי. הבן שלי מבקר פעמיים בשבוע אצל הפסיכולוגית, שעה בכל פעם, ועל מי נראה לכם שהוא מדבר שם?

טוב, אני ממש רואה עכשיו את החברים שלי שאומרים, כן כן, זו בדיחה ידועה. זו אכן בדיחה ידועה, אבל הפעם אבקש להתייחס אליה רגע ברצינות.

זה הרי נכון שדברים שקרו לנו בינקותנו ובילדותנו יש בהם כדי להשפיע על כל חיינו. לטוב ולמוטב. לא פעם משהו שמישהו אמר הוא בסיס נסתר להחלטות כאלה ואחרות שאנו עשינו ועושים בחיינו.

הבדיחה מדברת על אמא, אבל על ספת הפסיכולוג מדברים גם על אבא, אח או אחות, מורה או מדריך, ובכלל אירועים ודברים שקרו בעבר והשפיעו וכנראה עדיין משפיעים על מהלך חיינו.

*

ולמה בא אני אל מעלתכם ברגעים האחרונים של תשפ״ג עם טרחנות של פסיכולוגיה?

ובכן, בשבת שעברה עת קרא בעל הקורא בפרשת ניצבים את הפסוקים על הברית שהקב״ה כרת עם בני ישראל במדבר והגיע ל״ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום״, פתאום נזכרתי באמא ד׳ הנ״ל, נזכרתי גם בכל טרחנות הפסיכולוגיה, הבנתי פתאום עד כמה פשוטים הדברים יכולים להיות, אם רק נסכים להקשיב להם כך בפשטות.

אם מה שאמרו לי בילדותי משפיע עלי עד היום, זאת אומרת שזה משפיע גם על ילדיי, ולא רק על ילדיי, אלא על כל מי שאי פעם הושפע ממני לטוב ולמוטב, אני מקווה שבעיקר לטוב.

האם מי שדיבר איתי כשהייתי בן חמש הבין שהוא לא מדבר רק איתי לבדי כי אם גם את אשר לא עמד מולו אז? ואיזה מזל שדיברו איתי רק טוב.

האם כשאני מדבר עם אי מישהו היום אני מבין ומפנים שאני לא מדבר רק איתו שעומד פה מולי היום כי אם גם את אשר איננו פה עמנו היום? והשאלה היותר חשובה היא, אם אכן אבין ואפנים זאת, האם אדבר כמו שדיברתי או שאחפש מילים אחרות ומי יודע אולי אפילו אשתוק?

וכשאני מדבר עם עצמי, מחליט משהו לגביי חיי, האם אני מבין ומפנים שלכל החלטה שלי יש השפעה לא רק על חיי כי אם גם על המעגל שסביבי?

האם לפני שני עשורים כשנהגתי כך או אחרת, כשעיצבתי יחד עם רעייתי את המסגרת של חיינו, הן החומריים והן הרוחניים, כשיצרנו את המסגרת והמאזן של הגשם והרוח בחיינו, האם הבנו והפנמנו אז שזו ברית שאנו כורתים לא רק עם עצמנו כי אם גם עם ילדנו? לא רק את אשר ישנו פה כי אם גם את אשר איננו פה עדיין?

כתבתי פה פעם שכשאנשי המשטרה החשאית עצרו את הסבא שלי בכב׳ אלול תש״ט הם חשבו שהם מתעסקים עם שניאורסונסקי בן 36, אבל הוא כנראה הבין שהם מתעסקים עם אבא לילדים וראש משפחה, הוא כנראה גם עשה אחד ועוד אחד והבין שכל צעד שלו תהיה השפעה על הרבה מאוד אנשים ש׳איננו פה עמנו עומד היום׳. וזה בדיוק כך, כי בריא לי שהעובדה שיש כרגע כמה מאות צאצאים שלו ברחבי העולם שמתכוננים לראש השנה עקרונית באותה דרך שהוא התכונן, היא השפעה ישירה להבנה ההיא שלו. גם האלפים שמושפעים מצאצאיו ברחבי העולם, גם הם היו שם ברגעיו המאתגרים כשהיה נראה שרק הוא זה ש׳ישנו פה׳ ולמעשה היו הם כולם שם.

ובכן בעמדנו בימים של סוף שנה אחת ותחילתה של אחרת, בימים של חשבון נפש וחיים, בא אני אל מעלתכם ובעדינות מציע, שמא נעצור רגע ונקדיש יחד או לבד שלושים או אפילו שישים דקה לבחינה ומחשבה של מסגרות חיינו אבל הפעם תוך הפנמה והבנה, שכל החלטה וברית שאנו עושים, היא לעולם לא רק עם מי שפה עמנו, כי אם גם עם מי שאיננו פה עמנו.

חברים יקרים, קוראים וקוראות נאמנים, מלב אוהב ושמח מאחל אני לכם, כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, תוך בריאות נכונה, שמחה ומנוחת הנפש, פרנסה בכבוד, במנוחה ובהרחבה וכל זאת בטוב הנראה והנגלה.

שבת שלום ושנה טובה,

הרב זלמן וישצקי