בטור הקודם התחלנו לעסוק בסוגיית ה'ריצוי'.

אתם בטח זוכרים את אבי ורותי. אבי הוא אחד כזה שנעים בחברתו ונוח להסתדר איתו. טוב הלב שלו נחשב לדבר נדיר. גם בנישואין ההנהגה של אבי מיוחדת ורגישה. כל דבר שרותי רוצה, הוא שם בראש מעייניו. זורם איתה ומתחשב בדעתה. היו דברים שהפריעו לו, אבל הוא העניק לה תמיד את התחושה שהכל בסדר.

אבי הוא אדם מרצה, כפי שאמרנו. הוא לא מביא את עצמו למערכות יחסים איתן הוא בא במגע. הוא עסוק בלממש את הרצונות והצרכים של אחרים ואת הצרכים שלו הוא זונח...

כאשר הצרכים הרגשיים של מי מבני הזוג אינם ממומשים, קשה מאוד לפתח רגש של קירבה אמיתי.

נוסף על כך, עם הזמן, האדם המרצה, יכול לצבור רגשות שליליים שבבא העת עלולים להתפרץ ממנו והמערכת כולה עלולה לשלם על כך מחיר יקר...

•

מהי הסיבה לכך שאדם מגיע למצב שהוא מרצה? מדוע אדם בוחר להשים את עצמו במקום שבו הוא ככלי שרת לאחרים?

הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות. אני רוצה לדון בשתיים מהן.

הסיבה הראשונה יכולה להיות תפיסה שכך נכון להתנהל כדי לשמור על הזוגיות. אם אביא את עצמי עם כל הרגשות והרצונות שלי - כאב, תסכול, אכזבה וכו' - זה עלול להזיק למערכת הזוגית. לכן, אני בוחר בלרצות את הבן הזוג שלי, כי זאת הדרך שלי לשמר את הזוגיות.

זוהי סוג של אמונה, שבזוגיות לא תתכן מציאות שבה שני בני הזוג יהיו מסופקים, זה בבחינת 'או אני או את'. בקליניקה שלי, אמרה לי פעם אישה – אם מישהו נהנה בזוגיות, בהכרח שהשני סובל. זאת האמונה שלה.

במקרה שזה יושב רק על תפיסה, זה פשוט יחסית לשינוי. עבודה על הקוגניציה והטמעת תפיסה חדשה, תשנה את התמונה. אם אני מבין שלהביא את עצמי לתוך הקשר בצורה נכונה, לא סותר זוגיות מאושרת, ואף יתרה מכך, זה מה שיהפוך את הזוגיות שלנו, לטובה יותר - זה גופא, יגרום לי להביא את עצמי לתוך הקשר...

•

אבל, פעמים רבות זה יושב על רובד רגשי עמוק יותר. בדרך כלל, זה יושב על דימוי עצמי נמוך. לאדם המרצה אין עמוד שידרה. הערך העצמי שלו נקבע ונמדד על-פי גורמים חיצוניים. הוא לא מסוגל להזין את עצמו או לעמוד בזכות עצמו. הערך העצמי שלו מוזן אך ורק מהחברה. זאת הסיבה לכך שהוא עסוק בלעשות טוב לאחרים - זה הדלק שלו.

חשוב לו מאוד 'מה יגידו?', ואם ח"ו הוא יפגע במישהו, הוא יחשוש, מה הוא יחשוב? וכיוצ"ב. ואגב, בחלק ניכר מהסיטואציות, זה פרי דמיונו האישי, ואין לחששות הללו אחיזה במציאות. נכון, כולנו, במידה כזו או אחרת, מושפעים מהחברה, לכולנו יש מצבים שבהם אנו מרצים –עניין של מינון – כמה אני מושפע מהחברה, מול כמה אני מושפע ומוזן מעצמי... 

לאדם המרצה, האישורים מהסביבה הם קריטיים, הם חמצן עבורו, ולכן הוא יעשה הכל כדי להשיג אותם.

•

נחזור לאבי ורותי. יתכן והדימוי העצמי של אבי הוא זה שמנהל אותו. יתכן והוא לא מסוגל להביא את עצמו למגרש הנישואין, כי יש לו תחושת נחיתות בתוך הקשר או נחיתות כללית. מה גורם לו להרגיש נחות ופחות משמעותי - יכולות להיות לכך סיבות מגוונות. אבל ברור, שלחיות בתחושה כזו ברמה היומיומית, לא קל. התחושה שאין לי את המסוגלות ואת הזכות להביא את עצמי למגרש הזוגי, ובכך לממש רצונות וצרכים, מונעת מהקשר לפרוח ולהתקדם. בני הזוג צריכים לראות איך ניתן לשנות את הדינמיקה, כדי שלכל אחד מהם תהיה יכולת ביטוי במערכת...

אם כן ראינו שהנהגה באופן של ריצוי יכולה לנבוע מאמונה מוטעית. אם נשנה את התפיסה המוטעית, האדם יצליח להביא את עצמו לתוך הקשר, אבל פעמים רבות זה יושב על קושי רגשי, על הדימוי העצמי הנמוך, ואז נדרש טיפול שורש כדי שהאדם המרצה יתחיל להביא את עצמו לתוך הקשר...

סוגיית הדימוי העצמי רחבה מיני ים – ישנם רמות שונות בדימוי העצמי, כמו"כ הביטוי לדימוי העצמי הנמוך יכול ללבוש צורות שונות ומגוונות, ובנוסף, כיצד ניתן לבנות את הדימוי והערך העצמי, ועוד חזון למועד.

בהצלחה!

הכותב הרב מנחם סעיד הוא מטפל זוגי, יועץ ומלווה שידוכים, מדריך חתנים, יועץ בקדושה, פסיכותרפיסט ומרצה.

[email protected]   

0528622770