מערכת COL
|
יום י"ד תשרי ה׳תשס״ו
17.10.2005
יומן יום הכיפורים מסע לאלכסנדריה / אריק ליפסקר
יום שלישי אור לערב יום הכיפורים, השעה כבר 4:00 לפנות בוקר, זה עתה סיימתי לערוך את הכפרות תוך סיום ההכנות הקדחתניות לקראת הנסיעה הצפויה אי"ה לאלכסנדריה שבמצרים עם שחר. הכל קרה מהר. רק אתמול בערב הוצע לי להצטרף לקבוצה שתעשה את דרכה לאלכסנדריה. מדובר במסורת של שיתוף פעולה בין הרב נפתלי ליפסקר, מנהל אגף הסניפים במרכז צעירי חב"ד בראשות הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב ואגף הפילנתרופיה בג'וינט בראשות מר עמי ברגמן, במסגרתו, מדי שנה, יוצאת קבוצה לשהות ולהתפלל עם הקהילה היהודית באלכסנדריה ביום הכיפורים, קהילה יהודית המונה מספר יהודים קשישים. הנפקת הויזות למצרים אורכת לפחות עשרה ימים, ולכן נראה היה כי מפאת הזמן הקצר תיאלץ הקהילה לוותר על אורחיה ולראשונה יתקיימו בה התפילות ללא מניין. המשך היומן המרתק ב'כתבה מלאה' * לצפייה בגלריית תמונות לחצו כאן
ביום ראשון גילה קונסול ישראל באלכסנדריה מר אליהו אנטבי כי השנה לא יגיעו שלוחים לקהילה ומיד החליט כי ישתדל להביאם בכל מחיר. כך החל בסדרת שתדלנות מול קונסול מצרים בישראל, שהודיע לבחורים כי ינפיק עבורם ויזה מיידית. נבחנו הדרכים בהם יגיעו התמימים, לאחר שהטיסה היחידה למצרים כבר יצאה ביום חמישי. שאלות רבות סביב אבטחת המסע והדאגה לשלום התמימים צצו ועלו. לאחר אישורים וביטולים רבים, נראה היה כי לא ניתן יהיה לנסוע היות ומחברת ארקיע נמסר כי אין מקומות בטיסה לאילת ומשום כך לא תספיק המשלחת להגיע ליעדה. בערב ביקש מר ברגמן, שדקות בודדות קודם לכן נחת בארץ לבדוק בכל זאת אופציה לטיסה פרטית, כשהוא לוקח על עצמו להסדיר את עניין המימון. כך יצא המבצע לדרך.
יום רביעי ערב יום כיפור: חברי המשלחת הנם התמימים: שלום דובער הכהן אהרונוב, לוי יצחק וילנקין, שמואל אופן, משה ומנחם מענדל פלס, שלמה חיים רבקין ואני. לפי הסיכומים, מיד עם נחיתתנו, פגשנו את השוטרים שליוונו עד לחזרתנו ארצה. נציג הקהילה הודיע כי ממתינים לנו בבית העלמין היהודי לאמירת קדיש. משם נסענו לרחוב נבי דניאל הצפוף והומה האדם בו ממוקמים בית הכנסת, משרדי הקהילה, בד"צ, ספריה לספרי יהדות עתיקים, ומקווה טהרה. הקמפוס כולו נמצא תחת השגחה מתמדת של שוטרים ושומרים פרטיים ששכרה הקהילה.
בשעה 12:30 נפגשנו עם הקונסול מר אנטבי. בפגישה הוא הודה על חלקנו במבצע, נתן תדריך בטחוני וכן מדריך מקוצר להתמצאות בקהילה וקורות-חייה. מתברר כי למרות שמדובר בקהילה קטנה, בס"ה שלושה גברים דיירי קבע, מתנהלת שם מלחמת עולם סביב משרת ראש הקהילה... "אני לא מאמין שאתם פה" אומר מר אנטבי,וממשיך: "נדמה היה כי הכל חינם, אך המטרה הקדושה שמולנו וההכרה כי מולנו עומדים צעירי חב"ד בישראל עמם יצרנו את הקשר בשנה שעברה ובהצלחה רבה, גרמה להאמין שסוף טוב יהיה לעניין, והנה 32 שנה למלחמת יום הכיפורים ואני יושב אתכם פה במצרים". דבריו זכו לתשואות רמות מצד כל הנוכחים.
לאחר טבילה במקווה המקומי שנשטף ומולא התיישבנו לסעודה מפסקת במהלכה ניגנו ניגוני התעוררות ונאמרו דברי תורה. אבינו מלכנו...
ליל יום כיפור: ההיכל נפתח לתפילת 'כל נדרי'. עיני נפערו בתדהמה בראותי את ארון הקודש נפתח כשבתוכו שוכנים לא פחות משלושים (!) ספרי תורה. בראשי מתרוצץ הסיפור על היהודי ששתה כמות יי"ש בערב יום כיפור למען פדיון אחיו השבויים וכשצעק לפני כל נדרי 'אתה הראית לדעת', אמר הרב למתפללי בית הכנסת כי היהודי בעבודתו, אכן כבר עומד בשמחת תורה. המראה הזה של יהודים שלא למדו ולא שנו, תינוקות שנשבו, צועדים לתפילת כל נדרי כשהם כרוכים בספרי התורה כמעט וגורם לי לפצוח ב'ניגון הקפות'... קשה לתאר את התפילה בהיכל בית הכנסת. לאחר מספר שנים בהן עברתי לפני התיבה, אני מרגיש כי לא ככל הפעמים עתה. נוסח התפילה משתנה מקטע לקטע ומפיוט לפיוט. נעימות ספרד יחד עם ניגוני חב"ד ושירים עממיים מתמזגים ויוצרים נוסח ייחודי, נוסח אלכסנדריה.... גם הקונסול ואורחים נוספים בתורם קמים ושרים עם כל הקהל את הפזמון המיוחד אותו הביאו הם מבית אבא.
יום חמישי, יום הכיפורים: לאכזבתי מתברר כי מספר היהודים אותם הכרנו אתמול הוא מספרם האמיתי של יהודי העיר. בית הכנסת נשאר כמעט ריק מאדם יחסית לגדלו, (למעלה מ-900 מקומות!) ומעבר לקול שליח הציבור קשה היה לשמוע קול נוסף בבית הכנסת. הפיוטים קולחים ושליח הציבור קורא: "רחמנא זכור לאברהם קימא", כשהקהל עונה: "בדיל ויעבור" וכדו'. לאחר כמה ניסיונות כושלים, מרים מר יפת את ידו, וקורא 'ענו כולם'. בדיל ויעבור.
אי אפשר היה שלא להיזכר בסיפור הגמרא על קהילת אלכסנדריה שמרוב גודלה לא יכלו כל המתפללים לשמוע את קול החזן ולא ידעו אימתי יענו אמן עד שהרים השמש דגל בידו וידעו כל העם לענות אמן. כיום הקהילה קטנה, אולי גם בית הכנסת, אבל את הדגל עדיין צריך להרים... קהילת אלכסנדריה דביקה במנהגה המצריך שמש על מנת לעקוב אחרי קצב התפילה...
בסופה של תפילת הנעילה עולה ר' נפתלי טויטו, יהודי תושב קדימה שבארץ ישראל המכהן כגבאי ושמש הקהילה בימי החגים לתרגם בפני הקהל המקומי את משמעותה של קבלת עול מלכות שמים בשעת אמירת פסוקי 'שמע ישראל'.
הפשטות והתמימות בהן נזעקו הפסוקים עם סיום דבריו בטח היו מעוררים הרהורי תשובה בלבם של פשוטי עמי הארץ וגסי הרוח...
מוצאי יום הכיפורים: הקהל כולו פונה לסעודת 'שבירת הצום' בה שרנו שירי שמחה ונשמה. התרגשותם של היהודים לא ידעה גבולות. הת' לוי וילנקין נעמד לשאת דברים בשם האורחים, כשמר אנטבי מתרגם את דבריו. מיד אחריו קמו לברך שלושה מבני הקהילה בצורה ספונטנית כשתוכן דבריהם אחד הוא: "תודה שבאתם, בואו שוב".
מר אנטבי בוחר לפתוח בסיפור התלאות שעברה המשלחת עד בואם. הוא מזכיר את עובדת היותם חסידיו של כ"ק אדמו"ר זי"ע שאינם נרתעים ממשימות קשות ככל שיהיו. "הם באו לפה, ולמרות שהחזן אשכנזי השתדל להתפלל בנוסח מזרחי, ככה עושה ליובאוויטש שלום בעולם!".
יום שישי י"א תשרי, "בשם השם": עם זריחת החמה החלו כמה מהתמימים לבנות את הסוכה עבור יהודי הקהילה. כיום התקבלה הידיעה כי קבוצת יהודים מצרפת עתידה להגיע במהלך החג לביקור של יומיים, מה שמחזק עוד יותר את הצורך בסוכה גדולה ויפה בחצר בית הכנסת.
ליל שבת קודש: לאחר מאמצים כבירים החל מליל אמש, הושג מניין לתפילות השבת. נעשה חשבון כי אנו השלוחים שבעה במניין, עם ר' נפתלי ומר יפת שניאות להישאר עמנו בשבת קודם חזרתו לקהיר אנו כבר מונים תשעה יהודים. לפי הקבלה מהבעש"ט כי כאשר מתאספים תשעה יהודים הרי העשירי יבוא גם הוא, חיכינו והוא בא.
יהודי מהקהילה בשם בנימין גאון, אינו יודע דבר וחצי דבר בענייני יהדות. לאחר סעודת שבירת הצום, הוא ניגש להודות על כך שהוא מקבל אוירה של תפילה וחג למרות שאינו מבין כלום, ואז אמרתי לו: מחר תוכל לקבל גם אוירה של שבת קודש. אם תבוא יהיה לנו מניין. ראש הקהל ד"ר מקס כבר הבטיח את השתתפותו בתפילות יום השבת. ככה ידענו כי יש לנו מניין.
סעודת ליל שבת הפכה חיש מהר להתוועדות הודות לבקבוק יי"ש שהצליח ר' נפתלי למצוא בשוק במיוחד בשבת. כידוע מצרים היא מדינה מוסלמית בה אסורה שתיית היי"ש, מה שמקשה על מציאת בקבוקים אלו למכירה.
יום השבת קודש: יש לציין כי תפילות השבת שנערכו בבית הכנסת הן היסטוריה לגבי השנים האחרונות בהן ככל הנראה לא נערכו תפילות מסוג זה בהיכל בית הכנסת. משהגיע העת להוציא את ספר התורה, נשאל ראש הקהל היכן החומשים מאופסנים. לתדהמתנו לא רק שהוא לא ידע היכן הם, הוא לא הצליח להבין מה צורך יש בהם ומה עושים איתם...
לאחר התפילה הגיע הזמן להפרד מד"ר מקס. כשהוא נרגש כולו ניגש ראש הקהל לאחד אחד מהבחורים ולוחץ את ידיהם בחום. אחד מהתמימים איחל לו כי שנה הבאה נחגוג יחדיו בירושלים הבנויה, ד"ר מקס השיב: "הנני זקן בן תשעים ושלוש שנה ואינני יודע אם יעמדו לי כוחותי להגיע עד לירושלים הבנויה, רק חשוב לי כי תדעו שאת קהילת אלכסנדריה הנחרבת בניתם כבר השנה, בואו שוב" משך רגעים ארוכים עמדתי נדהם מתשובתו הנחרצת של היהודי הזקן. יהודי שהעמיד אותי על פשט נוסף בבניין העיר. אולי אם כך נביט גם אנו, נמהר את בניין ירושלים עיר הקודש והמקדש? נקודה למחשבה....
יום רביעי ערב יום כיפור: חברי המשלחת הנם התמימים: שלום דובער הכהן אהרונוב, לוי יצחק וילנקין, שמואל אופן, משה ומנחם מענדל פלס, שלמה חיים רבקין ואני. לפי הסיכומים, מיד עם נחיתתנו, פגשנו את השוטרים שליוונו עד לחזרתנו ארצה. נציג הקהילה הודיע כי ממתינים לנו בבית העלמין היהודי לאמירת קדיש. משם נסענו לרחוב נבי דניאל הצפוף והומה האדם בו ממוקמים בית הכנסת, משרדי הקהילה, בד"צ, ספריה לספרי יהדות עתיקים, ומקווה טהרה. הקמפוס כולו נמצא תחת השגחה מתמדת של שוטרים ושומרים פרטיים ששכרה הקהילה.
בשעה 12:30 נפגשנו עם הקונסול מר אנטבי. בפגישה הוא הודה על חלקנו במבצע, נתן תדריך בטחוני וכן מדריך מקוצר להתמצאות בקהילה וקורות-חייה. מתברר כי למרות שמדובר בקהילה קטנה, בס"ה שלושה גברים דיירי קבע, מתנהלת שם מלחמת עולם סביב משרת ראש הקהילה... "אני לא מאמין שאתם פה" אומר מר אנטבי,וממשיך: "נדמה היה כי הכל חינם, אך המטרה הקדושה שמולנו וההכרה כי מולנו עומדים צעירי חב"ד בישראל עמם יצרנו את הקשר בשנה שעברה ובהצלחה רבה, גרמה להאמין שסוף טוב יהיה לעניין, והנה 32 שנה למלחמת יום הכיפורים ואני יושב אתכם פה במצרים". דבריו זכו לתשואות רמות מצד כל הנוכחים.
לאחר טבילה במקווה המקומי שנשטף ומולא התיישבנו לסעודה מפסקת במהלכה ניגנו ניגוני התעוררות ונאמרו דברי תורה. אבינו מלכנו...
ליל יום כיפור: ההיכל נפתח לתפילת 'כל נדרי'. עיני נפערו בתדהמה בראותי את ארון הקודש נפתח כשבתוכו שוכנים לא פחות משלושים (!) ספרי תורה. בראשי מתרוצץ הסיפור על היהודי ששתה כמות יי"ש בערב יום כיפור למען פדיון אחיו השבויים וכשצעק לפני כל נדרי 'אתה הראית לדעת', אמר הרב למתפללי בית הכנסת כי היהודי בעבודתו, אכן כבר עומד בשמחת תורה. המראה הזה של יהודים שלא למדו ולא שנו, תינוקות שנשבו, צועדים לתפילת כל נדרי כשהם כרוכים בספרי התורה כמעט וגורם לי לפצוח ב'ניגון הקפות'... קשה לתאר את התפילה בהיכל בית הכנסת. לאחר מספר שנים בהן עברתי לפני התיבה, אני מרגיש כי לא ככל הפעמים עתה. נוסח התפילה משתנה מקטע לקטע ומפיוט לפיוט. נעימות ספרד יחד עם ניגוני חב"ד ושירים עממיים מתמזגים ויוצרים נוסח ייחודי, נוסח אלכסנדריה.... גם הקונסול ואורחים נוספים בתורם קמים ושרים עם כל הקהל את הפזמון המיוחד אותו הביאו הם מבית אבא.
יום חמישי, יום הכיפורים: לאכזבתי מתברר כי מספר היהודים אותם הכרנו אתמול הוא מספרם האמיתי של יהודי העיר. בית הכנסת נשאר כמעט ריק מאדם יחסית לגדלו, (למעלה מ-900 מקומות!) ומעבר לקול שליח הציבור קשה היה לשמוע קול נוסף בבית הכנסת. הפיוטים קולחים ושליח הציבור קורא: "רחמנא זכור לאברהם קימא", כשהקהל עונה: "בדיל ויעבור" וכדו'. לאחר כמה ניסיונות כושלים, מרים מר יפת את ידו, וקורא 'ענו כולם'. בדיל ויעבור.
אי אפשר היה שלא להיזכר בסיפור הגמרא על קהילת אלכסנדריה שמרוב גודלה לא יכלו כל המתפללים לשמוע את קול החזן ולא ידעו אימתי יענו אמן עד שהרים השמש דגל בידו וידעו כל העם לענות אמן. כיום הקהילה קטנה, אולי גם בית הכנסת, אבל את הדגל עדיין צריך להרים... קהילת אלכסנדריה דביקה במנהגה המצריך שמש על מנת לעקוב אחרי קצב התפילה...
בסופה של תפילת הנעילה עולה ר' נפתלי טויטו, יהודי תושב קדימה שבארץ ישראל המכהן כגבאי ושמש הקהילה בימי החגים לתרגם בפני הקהל המקומי את משמעותה של קבלת עול מלכות שמים בשעת אמירת פסוקי 'שמע ישראל'.
הפשטות והתמימות בהן נזעקו הפסוקים עם סיום דבריו בטח היו מעוררים הרהורי תשובה בלבם של פשוטי עמי הארץ וגסי הרוח...
מוצאי יום הכיפורים: הקהל כולו פונה לסעודת 'שבירת הצום' בה שרנו שירי שמחה ונשמה. התרגשותם של היהודים לא ידעה גבולות. הת' לוי וילנקין נעמד לשאת דברים בשם האורחים, כשמר אנטבי מתרגם את דבריו. מיד אחריו קמו לברך שלושה מבני הקהילה בצורה ספונטנית כשתוכן דבריהם אחד הוא: "תודה שבאתם, בואו שוב".
מר אנטבי בוחר לפתוח בסיפור התלאות שעברה המשלחת עד בואם. הוא מזכיר את עובדת היותם חסידיו של כ"ק אדמו"ר זי"ע שאינם נרתעים ממשימות קשות ככל שיהיו. "הם באו לפה, ולמרות שהחזן אשכנזי השתדל להתפלל בנוסח מזרחי, ככה עושה ליובאוויטש שלום בעולם!".
יום שישי י"א תשרי, "בשם השם": עם זריחת החמה החלו כמה מהתמימים לבנות את הסוכה עבור יהודי הקהילה. כיום התקבלה הידיעה כי קבוצת יהודים מצרפת עתידה להגיע במהלך החג לביקור של יומיים, מה שמחזק עוד יותר את הצורך בסוכה גדולה ויפה בחצר בית הכנסת.
ליל שבת קודש: לאחר מאמצים כבירים החל מליל אמש, הושג מניין לתפילות השבת. נעשה חשבון כי אנו השלוחים שבעה במניין, עם ר' נפתלי ומר יפת שניאות להישאר עמנו בשבת קודם חזרתו לקהיר אנו כבר מונים תשעה יהודים. לפי הקבלה מהבעש"ט כי כאשר מתאספים תשעה יהודים הרי העשירי יבוא גם הוא, חיכינו והוא בא.
יהודי מהקהילה בשם בנימין גאון, אינו יודע דבר וחצי דבר בענייני יהדות. לאחר סעודת שבירת הצום, הוא ניגש להודות על כך שהוא מקבל אוירה של תפילה וחג למרות שאינו מבין כלום, ואז אמרתי לו: מחר תוכל לקבל גם אוירה של שבת קודש. אם תבוא יהיה לנו מניין. ראש הקהל ד"ר מקס כבר הבטיח את השתתפותו בתפילות יום השבת. ככה ידענו כי יש לנו מניין.
סעודת ליל שבת הפכה חיש מהר להתוועדות הודות לבקבוק יי"ש שהצליח ר' נפתלי למצוא בשוק במיוחד בשבת. כידוע מצרים היא מדינה מוסלמית בה אסורה שתיית היי"ש, מה שמקשה על מציאת בקבוקים אלו למכירה.
יום השבת קודש: יש לציין כי תפילות השבת שנערכו בבית הכנסת הן היסטוריה לגבי השנים האחרונות בהן ככל הנראה לא נערכו תפילות מסוג זה בהיכל בית הכנסת. משהגיע העת להוציא את ספר התורה, נשאל ראש הקהל היכן החומשים מאופסנים. לתדהמתנו לא רק שהוא לא ידע היכן הם, הוא לא הצליח להבין מה צורך יש בהם ומה עושים איתם...
לאחר התפילה הגיע הזמן להפרד מד"ר מקס. כשהוא נרגש כולו ניגש ראש הקהל לאחד אחד מהבחורים ולוחץ את ידיהם בחום. אחד מהתמימים איחל לו כי שנה הבאה נחגוג יחדיו בירושלים הבנויה, ד"ר מקס השיב: "הנני זקן בן תשעים ושלוש שנה ואינני יודע אם יעמדו לי כוחותי להגיע עד לירושלים הבנויה, רק חשוב לי כי תדעו שאת קהילת אלכסנדריה הנחרבת בניתם כבר השנה, בואו שוב" משך רגעים ארוכים עמדתי נדהם מתשובתו הנחרצת של היהודי הזקן. יהודי שהעמיד אותי על פשט נוסף בבניין העיר. אולי אם כך נביט גם אנו, נמהר את בניין ירושלים עיר הקודש והמקדש? נקודה למחשבה....
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
1 תגובות
2.
כאילו זה בושה להתלבש כמו בחור חסידי?
י"ז תשרי ה׳תשס״ו
ממה אתם מתבישים?
למה לא שמים כובע וחליפה?
אתם בשליחות הרבי.
תייצגו גם בלבוש
למה לא שמים כובע וחליפה?
אתם בשליחות הרבי.
תייצגו גם בלבוש
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
