ר' אברהם יושב כך כשש שעות, בסגנונו המיוחד מנסה הוא שוב ושוב להסביר ל"דור אשר לא ידע" – "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה...". הקהל מרותק, ור' אברהם דורש. ר' אברהם לא רק דורש משון דרשה, הוא גם דורש ותובע. תובע התקשרות פנימית, הוא מעדיף לקרוא לה "שייכות". "בשנת תש"ז התוועד הרבי בפאריז, אז הוא אמר "א ווארט פון זלמן משה חזר'ט מען אין בית הרב" – מה אמר ר' זלמן משה, ר' זלמן משה אמר שמי שאינו מסוגל להתקשר לרבי, אין זאת אלא שגם לרבי הקודם הוא לא היה מקושר. הרבי חזר זאת אז והתכוון להיום – מי שאינו מסוגל להתמודד עם המצב היום, מי שממציא שיטות חדשות ומחנך לדמיונות ובדותות – אין זאת אלא שמעולם לא היה לו רבי...".

"הניגון "לכתחילה אריבער" היה נקרא בפי חסידים (וכך נקרא הוא ב"רשימות") בשם ניגון "איינס צווי דריי פיר" – חושבים שהרבי לקח את המדידה וההגבלה – "איינס צווי דריי פיר" וקרא לה "לכתחילה אריבער"? – ההיפך הוא הנכון הרבי הלביש את ה"לכתחילה אריבער" בתוך ה"איינס צוויי דריי פיר". זו לא חכמה לחיות ב"לכתחילה אריבער" לאחוז בהתקשרות של "יחידה" ולהפוך את העולם בתיאוריה. הרבי דורש "איינס צווי דריי פיר", לעבוד בפועל ממש, להביא עוד יהודי לרבי, עוד מקורב לרבי בדרכי נועם ובדרכי שלום...".

הפארבריינגען נמשך ונמשך, ר' אברהם מתרגש ותובע בפרטיות מכל אחד. הוא קם ממקומו ומחלק לחיים. לקראת השעה שלוש לפנות בוקר התוודה ואמר: "כבר זמן רב שלא היה לי הזכות לשבת עם הילדים הצעירים של הרבי. הילדים הצעירים של הרבי... הילדים... של הרבי... ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לראות דור שאף שלא ראה ולא ידע, מחפש ומשתדל "כברא דהשתדל בתר אבוהי ואימיה". הילדים של הרבי..."

ר' אברהם לא יכול לשלוט בעצמו ומתייפח כתינוק – "הילדים של הרבי...".