גברת רחל פינסון שתחי׳ שליחת חב״ד בתוניס מאז 1960 נכנסה אל הרבי לפגישה אישית הנקראת ׳יחידות׳. 

המצב הבטחוני של היהודים היה אז בכי רע, הייתה תקופה של פחד ועם זה היא נכנסה אל הרבי, וכשהרבי שאל אותה על תוניס ׳ליבי דפק בחזקה׳ היא תיארה, אבל מצד שני ׳כשהייתי אצל הרבי הרגשתי כה רגועה׳ ובאידיש: אזה מין רוהיגקייט.

אני מנסה לנסות לחוות את הפרדוקס הזה רגע, מצד אחד היא באה עם תחושה קשה והשיח על תוניס עשוי להעלות את ההרגשה הלא נעימה ומצד שני למעשה השהות במחיצתו של הרבי בחדרו, נסכה בה הרגשה רגועה. אז מה עליה לומר לרבי כשהוא שואל אותה על המצב בתוניס כששתי התחושות הסותרות הללו ממלאות אותה? מה הייתי אומר אילו הייתי שם? לא יודע.

אבל הנה מה שהיא אמרה, מבריק בעיניי:
׳אני מבקשת שאת תחושת הרוגע שאני חשה פה, אוכל לנצור עימי׳. שזה בעצם לומר הכל יחד, שאוכל להרגיש בתוניס את הרוגע שאני מרגישה פה אצלך בחדר.
והרבי שתמיד מכפיל ומשלש כל דבר אמר לה מיד: ׳לא רק עבורך - העבירי את התחושה הזאת גם לזולתך׳.

איני יודע אם היא קלטה באותו רגע איזו ברכה היא קבלה, הרי הרבי לא סתם זורק מילים, הוא באמת התכוון לברכה שהוא נתן לה. אבל בהמשך חייה היא בהחלט שמה לב שאנשים שפוגשים אותה אומרים לה: ״אוי מאדאם פינסון, כשמדברים איתך מיד מצב הרוח משתפר, את כמו קרן אור עבורנו. ואני מיד אומרת: זה לא משלי, זה הרבי נתן לי כזו מתנה. באמרו, לא רק עבורך, העבירי את התחושה הזאת גם לאחרים״. 

**

זכיתי להכנס הבוקר ׳חמישי׳ אל הרבי, אל האוהל של הרבי. הייתה שעה של אשמרות הבוקר ורוב הזמן לבדי הייתי שם. לא באתי מתוניס, אבל כמו יהודי טוב גם לי היו דברים כבדים על הלב, באתי עם משקל ואט ואט שמתי לב שהמשקל נמס ותחושה של מרגוע ממלאת את ליבי, וכשיצאתי ולמדתי עם חבר מאמר של הרבי על המלך בשדה, הבנתי שכנראה זו ההרגשה כשהמלך בשדה, זה הפירוש הפשוט של ׳ומראה פנים שוחקות לכולם׳.

המאמר שלמדתי הוא על המילים ׳אני לדודי ודודי לי׳ מתשמ״ו, זהו מאמר קצר שעל פניו נראה כמו אוסף של אימרות חסידיות קצרות, אבל מבט מעט רחב, מערכתי ואולי גם מעמיק שניתן להשיג על ידי לימוד המאמר כמה פעמים (כולל האזנה להקלטת השמע מהרבי בעצמו) תאפשר להבין שיש פה פרספקטיבה מרתקת על חודש אלול.

הרבי מציין שם שלש נקודות: 
א. שהמשל של המלך בשדה אצל אדמו״ר הזקן נדפס תחת ׳פרשת ראה׳ ולא כ׳דרוש לחודש אלול׳. 
ב. שהמאמר נדפס בעמוד לב.
ג. שאין בספר המאמרים הזה שמסודר לפי פרשות השבוע (לקוטי תורה\תורה אור) מאמר על ׳פרשת שופטים׳ למרות שיש מאדמו״ר הזקן מספיק דברי תורה על פסוקים מ׳שופטים׳.

והנה הפרספקטיבה לעניות דעתי:
א. ראה זו ראיה מאירה, כי בחודש אלול בהיות המלך בשדה, המבע שלו, מבע של אור הוא - ׳יאר ה׳ פניו אליך׳. 
ב. עמוד לב, ובכן זהו לב ולא במקרה, כי האירוע של חודש אלול או אירוע לבבי. בריח התיכון של ׳המלך בשדה׳ הוא חיבור של לב אל לב. ליבו של המלך אל ליבו של העם. הקב״ה כביכול מדבר אלינו בחודש אלול בשפת הלב - מילים של המאמר, לא שלי.
ג. שופטים מתוקף תפקידם עוסקים בפירוד ולא באיחוד, בהפרדה ולא בחיבור, בדין ולא בחסד. ובכן אין בספר המאמרים המדובר מאמר מוסדר לפרשת שופטים כי זה פחות מתחבר עם הקונספט החסידי של חודש אלול, אור פנים שוחקות ולב של מלך בשדה.

**

כמו מה שגברת פינסון הרגישה שם בחדר של הרבי, כמו שאני הרגשתי הבוקר באוהל של הרבי, כמו שכולנו רשאים ויכולים להרגיש כל יום בחודש זה.

ושיהיה לנו בהצלחה,
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי