מה יהיה הדין במקרה שחבר השופטים קובע פה אחד שאדם אשם, שהוא רוצח?

בדיני העולם הוא יקבל את העונש המירבי. אבל באופן מפתיע, התורה קובעת שבמקרה זה הוא יהיה פטור מעונש.

כך כתב הרמב״ם בהלכות סנהדרין: "סנהדרין שפתחו כולם בדיני נפשות תחלה ואמרו כולן חייב, הרי זה פטור". 

חז"ל במסכת סנהדרין הם שקבעו את מה שכתב הרמב"ם "סנהדרין שראו כולן לחובה פוטרין אותו".

למה? איפה ההיגיון?

במשא ארוך ומעמיק בנושא בשבת פרשת כי תשא תשמ״ה ביאר זאת הרבי תוך שירד הרבי לנבכי נשמתו של רוצח, מצא בו את הטוב ולמד הוראה מדהימה לכל אחד ואחת.

כך אומר הרבי: "ומזה יובן שכל אחד ואחד מישראל, יהיה מי שיהי', אפילו אם הוא במצב הכי ירוד – הרי מצד פנימיותו ומציאותו האמיתית טוב הוא. ולכן, בוודאי שבכל מעמד ומצב יכולים למצוא לו זכות.

ומכיון שכן, הרי כאשר "אמרו כולן חייב", היינו, שלא נמצא אפילו אחד שילמד עליו זכות – בהכרח לומר שהם לא ראו את העצם והפנימיות של יהודי זה, שכן, מצד העצם והפנימיות – יש בו טוב. ובמילא, אינם יכולים לדונו, שכן הם לא באמת פגשו אותו עד הסוף, ולכן "הרי זה פטור”.

*

אחי ורעי, אם כך הדבר כלפי רוצח ל"ע, על אחת כמה וכמה שזו צריכה להיות ההתייחסות כלפי כל יהודי ויהודי, ובפרט כלפי בנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו. עלינו לא רק לחפש את הטוב שבכל אחד ואחת, אלא בעיקר לגשת מתוך ידיעה ברורה שאנו לא רואים את הכל, כי בכל אחד יש טוב גם אם הוא טמון ומוסתר. עד כדי כך שאפילו סנהדרין שקיבלו את הכוח לדון בדיני נפשות לא יכולים לפסוק בשעה שלא מצאו את הטוב הטמון בעומד לפניהם.

"ומזה למדים הוראה בנוגע לעבודה דהפצת התורה והיהדות" סיכם הרבי את הנושא, ״כאשר פוגשים ברחוב יהודי שלא ניכר בו שום מעלה, ואדרבה כו', יש לדעת שכל זה אינו אלא בחיצוניות בלבד, אבל מצד פנימיותו ועצם מהותו – 'ישראל הוא'! ואם רואה רק ש'חטא', ואינו רואה ש'ישראל הוא' –הרי זו הוכחה שאינו רואה את מציאותו האמיתית, ובמילא, הפסק דין שלו על פלוני ש'חטא' – אינו דין!”

נכנסנו השבוע לחודש הרחמים והסליחות, חודש אלול. השבת נקרא בתורה את פרשת שופטים. זה הזמן להתבונן בדברים ולשפוט את הזולת וכן, גם את עצמנו לפי גישתו של הרבי - להבין שטמון טוב בכולנו, ואם אינך רואה את הטוב הטמון, הרי שאינך ראוי לדון אותו.

כמה פשוט? ככה פשוט!

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי