בצלאל שיף, יו"ר ארגון שמי"ר

באירופה שם גרו ההורים שלנו, היה מקובל לבלות בקיץ ב"דאצ'ה", מחוץ לעיר, בחיק הטבע. כך עשו משפחות יהודיות רבות. המשפחה נסעה ל"דאצ'ה", ובשבת הגיעו לשם הגברים. היהודים השתדלו לשכור "דאצ'ה" קרוב זה לזה כדי שבשבת היה מניין. הילדים יכלו ללמוד בלי פחד. הפארברענגענים ב"דאצ'ה" היו מאד חמים, שמחים וארוכים. רחוק מעיני המלשינים. כך עשו במוסקווה, בלנינגרד ובריגה.

אנחנו גרנו בסמרקנד ובטשקנט, ולא היה לנו את זה. לכן החלטנו לנסוע לים. המשפחה שלנו בחרה ביבפטוריה בגלל ששם זול יותר. ונוסף לכך, לפי המידע שאספנו, התברר שביבפטוריה אפשר לקבל סימוכין לאורח חיינו.

כאשר חיפשתי מזוזות בשביל טשקנט, סיפר לי הרב לוין (רבה של מוסקווה) שהמזוזות שלו הן לא מישראל אלא מיבפטוריה, וכותב אותן אדם דתי. מזוזות שאותן היו מביאים תיירים מישראל ואני קניתי בכמויות אצל הגבאי, יו"ר הקהילה קפלון, היו באיכות נמוכה. בסמרקנד חברתה של אימי, הדודה סוניה בורושנסקי, גם כן אמרה שמכירה את המשפחה הזאת ביבפטוריה.

והנה הגענו ליבפטוריה: אני ואמא, אחותי דבורה האדה עם בתה ו-בתיה, אשתו של בוריה (גרשון בער) שיף, עם הילדים. שכרנו דירה מוצלחת עם חצר גדולה ששעריה יצאו ישר לחוף הים. בהתחלה בעל הבית נתן לנו שלושה חדרים, ומאוחר יותר- כשהכיר אותנו – נתן גם את האולם, ונשארנו לבד במטבח.

למחרת היום הלכתי לחפש את היהודי הדתי המקומי. הוא כבר היה גר בכתובת אחרת, אך השכנים הסבירו היכן גרה המשפחה הזאת. הגעתי לביתו – מרפסת גדולה סגורה עם זכוכיות. פתחתי דלת ולפניי מרפסת גדולה מוארת בקרני השמש. ליד השלחן יושב יהודי בעל זקן לבן, לבוש בטלית קטן עשוי צמר, וכותב מזוזות בקולמוס אווז. אין בעיר מניין. את המזוזות הוא כותב בשביל הרב לוין. הרב שולח לו קלף והוא כותב. הוא הביא לי חלף (סכין שאיתה שוחטים עופות) ונתן לי לבדוק. לא, אינני יכול לעשות את זה. באותו יום הבאתי לו עופות לשחוט וחזרתי הביתה שמח. הנשים התיישבו להוציא את הנוצות. אחר כך שמו במים והוסיפו מלח. קניתי סיר גדול ומחבת. סכינים וכפות הבאנו איתנו.

התחילה המנוחה. השוק היה בקרבת מקום. שם היה מספיק דגים, ירקות ופירות.

הילדים שלנו דיברו רק ביידיש, שום שפה אחרת הם לא ידעו. בחלקת חוף הים הקטנה שלנו זה עשה רושם גדול. מהר מאד כל יבפטוריה ידעה שהגיעו ילדים שאיתם אפשר לשוחח רק ביידיש. היו מגיעות קבוצות לראות את הפלא הזה. היו מביאים מתנות: פירות, שוקולד וסוכריות. וכאשר הם היו רצים להוריהם לשאול האם זה כשר או לא, זה כבר היה מעל לכל הציפיות. בעל הדירה שלנו היה ראש הסובוטניקים. כשראה אותי מתפלל ואמא ממליחה בשר, התרגש מאד. היה מזמין אותי אליו בשבת לתפילה.

לקראת ט' באב ביקשתי מאמא רשות לנסוע לסימפרופול. עליתי על אוניה. היתה לי כתובת של בית כנסת. שם פגשתי חב"דניק ששמו רחמיל וחצי. הוא היה מאד מרוצה כשאמרתי שאני נכד של רחמיאל חודוס. מקום לינה היה לי מובטח.

את "איכה" קרא אח של חזן מפורסם פינצ'וק. לפני הקריאה הוא שלף מצלל כדי לכוון את הקול, והדבר נורא הרגיז את ר' רחמיל. אבל הוא קרא את מגילת איכה מצויין, ואפילו בכה. בבוקר אחרי התפילה הלכנו לבית הקברות. ר' רחמיל עשה סיבוב כדי להראות לי בית כנסת יפה במרכז העיר, שכניסתו סגורה על ידי קרשים. קומוניסטים מקומיים  לקחו את בית הכנסת וניסו לשכן בו מוסדות שונים: בית ה"פיונרים", (תנועת נוער לילדים המופעלת על ידי מפלגה קומוניסטית) אולם ספורט וכדומה. אבל תמיד הכל נשרף, והם עזבו את בית הכנסת בשקט.

הגעתי לבית הקברות וראינו שם הרבה נשים לבושות שחור עם מטפחות על ראשן. אלה יהודים קרימצ'קים, כמונו. הנאצים השמידו כמעט 90%. היה להם רב המכובד בכל העולם, ר' חיים חזקיהו מדיני בעל ה'שדה חמד'.

מחוץ לשער בית הקברות עמד "מוסקביץ" ישן. יצא ממנו גבר מגושם והלך במהירות לקראתנו. "שלום, שלום רב! בואו אני אקח אתכם טרמפ." " והנשים? – שאל ר' רחמיל. – תנו להן לבכות. פה שוכבת כל המשפחה שלנו. אני אספיק לחזור."

כל הדרך דיברנו על קהילת הקרימצ'קים. אני הארתי כמה הארות. "אתה צעיר מדי" – התפלא הנהג (שמו היה או פורים או פסח, אינני זוכר). הגענו לבית הכנסת ונפרדנו.

לאחר מספר חודשים קיבלתי מכתב מר' רחמיל. הוא איחל בריאות לי ולמשפחתי ומסר את בקשתו של הנהג האקראי. מסתבר שהוא סגן יושב ראש הקהילה. הם זקוקים שמישהו יערוך להם הגדה של פסח, עד כמה שאפשר קצרה יותר, אבל כזאת שיהיה בה כל מה שצריך להתפלל ב"סדר" ( כדי ש"סדר" ייחשב להם), מכיוון שכולם מתחילים מהר מאד לאכול את הסעודה. בהנהגת ר' יצחק זילבר ערכנו הגדה כזאת ושלחנו אותה לסימפרופול.

לאחר חודש קיבלנו חבילה גדולה מסימפרופול, ובה אגוזים וצימוקים, מכתב תודה והזמנה לבוא אליהם ולבחור לי כלה. הודתי להם על החבילה וביקשתי להעביר אלי מידע על קרימצ'קים. דרך אגב, ההגדה המקוצרת הזאת היתה שימושית מאד אצלנו בישראל. הרב לנדא מבני ברק כתב הסכמה עליה.

*                       *                       *                          

עכשיו על קרימצ'קים (יהודי קרים):

החזרתו של ספר הלכתי

אחד ההישגים הגדולים של ר' יוסף רובינסון היה מימון הדפסת ספר הלכות גדול "שדי חמד" שחובר על ידי ר' חיים חזקיהו מדיני.

ר' חיים חזקיהו מדיני היה רב ממוצא ספרדי שנולד בירושלים (כדי להבין את הקונטקסט ההיסטורי, הוא חי באותה תקופה כמו רבי מהר"ש).

היה בעל זיכרון פנומנלי. למרות כישוריו הרבים ר' חיים לא מצא פרנסה בארץ ישראל, ולכן היה לרב בקרים, בעיר קרהסובזר (היום ביילוגורסק). לפני שהרב הגיע, קיום המצוות אצל יהודי המקום היה ברמה נמוכה מאד. רב מדיני טיפל בחינוך היהודי. בזכות השפעתו יהודי קרהסובזר וקרים הקפידו הרבה יותר על שמירת אורח החיים היהודי.

לא עבר הרבה זמן והרב מדיני נהיה מפורסם בכל רחבי האימפריה הרוסית כאדם קדוש ותלמיד חכם גדול. בגלל הפופולריות הזאת רבים מעשירי יהודי רוסיה שלחו לו ספרים. והסיבה היתה פשוטה: רבנים לעתים קרובות שלחו ספרים חדשים שלהם ליהודים עשירים בתקווה לקבל בתמורה תרומה. רבים מהעשירים האלה לא היו מסוגלים להשתמש בספרים האלה, והעניקו  אותם לר' חיים חזקיהו. במהרה ספרייתו מנתה יותר מעשרת אלפים כרכים. (לאחר פטירתו השלטונות החרימו את רוב ספרייתו. במשך הזמן הרבי ריי"ץ קנה רבים מהספרים. הם היו לחלק מספריית הרבי שאותה השלטונות הרוסיים אינם מרשים להוציא מהמדינה עד היום הזה.)

מכיוון שהיה ברשותו אוסף ענק כזה של ספרי הלכה, ר' חיים חזקיהו החליט לכתוב ספר מקיף – אוסף של פסקי הלכה. הוא חיבר אנציקלופדיה בעלת הרבה כרכים, "שדי חמד" , ובה סידר לפי האלף-בית מושגים הלכתיים. עשה זאת בפירוט רב, החל מהסוגיות בגמרא עד לאחרונים. לא היה עד אז חיבור הלכתי בהיקף כזה (הספר "פחד יצחק" יצא לאור 150 שנה לפני כן ולא היה כזה מקיף.)

אך טבעי שהספר שיצא לאור בשנות ה-90 של המאה ה-19 נהיה מאד פופולרי. גם הרבי הרש"ב דיבר בשבחו של הספר. הוא פנה לר' חיים חזקיהו בבקשה לשלוח כמה עשרות של העתקי "שדי חמד" לליובאוויטש כדי שיוכל להפיץ את הספר במחוזות שליד.

(מאוחר יותר ר' חיים חזקיהו חזר לארץ ישראל והקים ישיבה בחברון, בבית רומנו. לפני פטירתו הוא מכר את המבנה לרבי הרש"ב עבור ישיבת "תורת אמת".)

ה'שדי חמד' רבי חזקיהו מדיני, יחד עם בני קהילתו

אחרי מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה הושמדה רובה של יהדות אירופה, הורגש מחסור בספרי הלכה. כתוצאה מכך הרבי הריי"ץ הורה להוצאת "קהת" להדפיס הדפסה חוזרת של "שדי חמד" כדי שרבנים בכל העולם יכלו להשתמש בה.

הרבי שלנו שעמד אז בראש הוצאת הספרים "קהת" קיבל את ההוראה של הרבי הריי"ץ והתחיל לעבוד במרץ בנושא. זכויות ההדפסה של "שדי חמד" נקנו מר' יהודה שמוטקין שקנה אותם עוד לפני המלחמה. מספר אנשים צעירים הועסקו בעבודה. היה עליהם לסדר את החומר הרב, וכן לערוך מראה מקומות של כל המאמרים לפי האלף-בית. גם הרבי בעצמו השקיע שעות עבודה רבות, קרא כל דף, הוסיף וערך את הטקסט.

ההוצאות בהוצאה לאור של "שדי חמד" היו גבוהות מאד. הרבי הודה: "לא תיארתי לעצמי את המחיר האמיתי של העבודה הזאת." כדי לכסות את ההוצאות הרבות הרבי פנה לאדם עשיר בשם אליעזר קרויזר. הלה שילם עבור החלק הראשון של ההוצאה. לאחר זמן קצר הרבי הציע לר' יוסף רובינסון לקחת חלק בפרויקט, והוא לקח על עצמו לממן את המשך העבודה. כאשר הגיע הזמן להוציא את הספרים לאור, לר' יוסף לא היה כסף פנוי. הוא ביקש שלא יפנו אליו בבקשות התרומות עד שהוא יתקן את המצב. הוא אפילו ביקש את ההמחאה שנתן לרבי הריי"ץ, שלא יפקידו בבנק עד שהכספים לא יועברו לחשבון הבנק.

הרבי שלח מכתב לר' יענקל כ"ץ משיקגו שהיה חבר טוב של ר' יוסף:

- נתקלנו בבעיה: המוציא לאור רוצה כסף. האנשים מחכים לספרים. הרבי [הריי"ץ} דורש מאיתנו תשובה, מדוע אנו מוציאים לאור כל כך מעט ספרים... ופתאום אנו מקבלים את המכתב הזה! ...אני מקווה שאתה תטפל בעניין ותדבר עם חברך אדון רובינסון. אני בינתיים ממשיך לעבוד. אינני רוצה שהרבי יהיה לא מרוצה – לא ממני, ולא ממנו..."

מתוך המכתב שנשלח ישירות לר' יוסף קל לראות עד כמה קרובים היו יחסיו עם הרבי:

- אין צורך להביא דברי חז"ל, "תפרוש מעשר כדי להתעשר". כאשר יהודי נותן צדקה, מעשהו נהיה למקור של פרנסתו שלו. זה נראה בעליל בזמן האחרון בזה שחמי, הרבי, נותן לך אפשרות להרויח..."

בסופו של דבר ר' יוסף מצא את הכסף, והספרים הודפסו. הצגת הכרך הראשון התקיימה בחתונה של בנו בשיקגו בתש"ט. את הספר הביא רב שלמה אהרן קזרנובסקי, נציג הרבי בחתונה.

עוד מאורע שקשור לחתונה של בנו בשיקגו: מספר ימים לפני כן ר' יוסף ובנו טסו לניו יורק לקבל ברכה מרבי הריי"ץ. כשהם נכנסו, הרבי חבש ספאדיק ונתן להן את ברכתו החמה.

עוד נקודה חשובה שקשורה עם הדפסת "שדי חמד". היה זה בחודש סיון תש"י, מספר חודשים לאחר עליית נשמתו של הרבי הריי"ץ. אבל לפני זה יש לספר עוד סיפור חשוב אחד.

*                       *                       *      

לסגור משכנתא

כאשר הרבי ריי"ץ הגיע לאמריקה, ארגון "אגודת חסידי חב"ד" רכשה בניין 770 באיסטרן פרקוויי בברוקלין בסכום יחסית קטן - 30,000$ (היום זה שווה בערך חצי מיליון דולר). עקב מצב כלכלי קשה, רק שישית מהסכום שולם מיד, ואת יתר הסכום של 25,000$ צריך היה לשלם במשך 20 שנה, 1,350$ כל שנה (היום זה שווה 26,000$).

זמן קצר לאחר עליית נשמתו של רבי הריי"ץ, ר' יוסף רובינסון החליט לשלם את יתרת החוב ולסגור את המשכנתא. זה היה צעד חשוב מאד, במיוחד בהתחשב במצב הכספי החמור של חב"ד בתקופה ההיא. לפי בקשתו של ר' יוסף, הרבי ערך פארברענגען מיוחד לכבוד האירוע.

בדיוק באותם הימים נעשו מאמצים גדולים לשכנע את הרבי לקבל על עצמו את הנשיאות של תנועת חב"ד. לכבוד המטרה הזאת, במהלך ההכנה לפארברענגען, ר' ישראל ג'ייקובסון העמיד "בימה" – שלחן מיוחד שלידו, לפי התכנון, צריך היה לשבת הרבי. אך הרבי סירב לקבל את הצעת המארגנים והתיישב במקומו הרגיל, באמצע שלחן ארוך שעמד בחלקו האחורי של האולם. ר' יוסף התיישב לידו.

הרבי נשא נאום על חשיבות הבית באור תורת החסידות, ואמר ש-770 זה לא סתם בית פרטי, אלא "בית ציבורי בשביל כל העם היהודי."

הרבי הדגיש שהפארברענגען מוקדש לאירוע מיוחד, כי בגלל שהמשכנתא עוד לא שולמה, הרבי הריי"ץ לא היה הבעלים של הבניין בצורה מלאה. אבל "עצם העובדה שהרבי [הריי"ץ] השאיר את החוב הזה וחיכה עשר שנים עד שאדם מסוים ישלם את החוב ויפדה את הבית, זו זכות גדולה לאותו אדם, מכיוון שהרבי אינו לוקח כסף מאדם רק בגלל שאוותו אדם רוצה לתת אותו."

מר רבינסון בתצלום מחתונת בנו בשנת תש"ט, לצד שליח אדמו"ר הריי"צ לשמחת החתונה הרב שלמה אהרן קזרנובסקי

במהלך הפארברענגען ר' יוסף ביקש מרבי לדון במשהו מתוך כרכי "שדי חמד" שעתה הודפסו. הרבי נענה לבקשתו והוסיף ש"למעשה, "שדי חמד" ראוי לפארברענגען מיוחד."

הרבי נתן מפתח מחדרו לצעיר שלום חסקינד וביקש להביא כרך כלשהו של "שדי חמד". ההוא חזר ובידו כרך ד'. הרבי מסר את הספר לר' יוסף וביקש לפתוח בעמוד כלשהו. לאחר מכן הרבי התבונן בספר מספר דקות והתחיל לדבר בנושא.

הספר נפתח בהלכות ד' מינים. המחבר דן בין היתר בצורך לשלם עבור האתרוג לפני חג הסוכות, כדי שיהיה שייך במלוא מובן המילה לבעליו. והוא מקשר את זה עם הוראת התורה "ולקחתם לכם" – קחו לכם משלכם.

הרבי ציין שהרבי הריי"ץ נהג בדיוק הפוך - הוא נהג לדחות את התשלום עבור האתרוג. בנאומו הרבי הסביר מדוע העסקה נחשבת לכזאת שהתקיימה, אפילו אם הכסף עבור האתרוג לא שולם במלואו. במקרה הזה יש כלל של "משיכה" (כאשר הקונה לוקח את הקנייה בידיו, ומעשה זה מסיים את העסקה), וכן הבטחה לשלם עבור הקנייה מאוחר יותר, ועד סוכות.

לעשות את זה ריאלי

מלבד השתתפותו של ר' יוסף בסגירת המשכנתא עבור 770, יש לו עוד זכות הקשורה לאותה תרומה.

במשך כל אותן השנים שהרבי ריי"ץ בילה באמריקה, היה משיג את רוב הכספים עבור המוסדות שבראשם עמד הרבי שלנו – "מרכז", "מחנה ישראל" ו"קהת". לאחר עליית נשמתו של הרבי הריי"ץ, המשך פעילותם של מוסדות אלה היה בסכנה. בסוף חודש סיון תש"י הרבי ערך התייעצות עם חשובי החסידים ואמר להם שלא מספיק כסף מועבר למוסדות האלה. הרבי הכריז שהפעילות של המוסדות חייבת להימשך, ולכן הוא לא יכול לקחת על עצמו כל אחריות עד שכל המוסדות של ליובאוויטש יהיו יציבים מבחינה פיננסית. זאת היתה הוראה חד משמעית: אין עניין לשכנע את הרבי לקבל על עצמו מנהיגות של תנועת חב"ד עד שלא יימצאו כספים לתפקוד המוסדות.

חסידים אומרים שר' יוסף תרם סכום כסף גדול בגלל אותה סיבה. מספרים שהרבי נתן להבין שלא יוכל לקבל את תואר הרבי כאשר 770 ותנועת חב"ד מוטל עליהם עול כספי כה כבד. כשר' יוסף שמע זאת, החליט לסגור את המשכנתא.

יוצא שהדור השביעי של חב"ד התחיל את דרכו במידה רבה הודות לר' יוסף רובינסון.