שבוע שעבר סיפרתי כאן בטור זה על המאמצים הרבים לשנות את שמות הרחובות באילת שבהם הונצחו אוייבי ישראל מתקופת התנ"ך כמו: "החיתים", "העמונים", "הגלעדים", "האמוריים", "הכנעניים", "המדיינים", "השומרונים", "המואבים", "האדומים" וכן הלאה.

המאבק עדיין לא הסתיים ונקווה שהוא יושלם ביום מן הימים כי חרפה היא לנו שרחובות בישראל יקראו על שמותיהם של שונאינו ואויבינו.

המאבק ההוא עורר בימים ההם הדים רבים וכלי התקשורת המקומיים עסקו בו בהרחבה הן בעיתונים המקומיים והן ברדיו המקומי 'רדיו אילת' שהקדיש לכך זמן רב בכמה וכמה תוכניות.

זכורני כי בבוקרו של יום תשעה באב העלו אותי לשידור ובו הייתי צריך להתעמת מול גברת נכבדה שהיתה גם עיתונאית הכותבת בעיתונים הארציים. היא כמובן צידדה בעד השמות הנ"ל ואני הבהרתי מצידי את חומרת הדבר וכיצד הדבר חייב להיות מושלל אצל כל יהודי שמכיר את ההיסטוריה היהודית.

אחד השמות שהוחלפו אז היה מ"משעול הגלעדים" ל"משעול הלוויים". שם זה נותר עד היום בהסכמת כל השכנים המתגוררים במשעול זה.

כמו כן הוחלפו משעולים על שם האויבים ל"משעול הכהנים", "משעול השבטים", "משעול התנאים", "משעול האמוראים" וכן הלאה.

אותה כתבת טענה כי השמות המנציחים את האויבים הם חיוביים שכן כך ילמדו בני הנוער את ההיסטוריה התנ"כית הקדומה וכו' וכו'. המראיין שאל אותה בין היתר: "האם יעלה על דעתך לקרוא לאחד המשעולים על שם היטלר ימ"ש? הרי כך ילמד הנוער על השואה הנוראית? ואולי גם נקרא שם לאחד הרחובות על שמו של ערפאת ימ"ש?"

כמו כן היא טענה כלפיי כי החלפת השמות הללו היא כפיה דתית שכן כופים על תושבים חילוניים שמות של כהנים ולוויים ותנאים, שמות שהם למורת רוחם. אני בדבריי השבתי כי כהנים ולוויים אינם שייכים ליהודים רק בגלל היותם שומרי מצוות אלא היא נחלת הכלל והיחודיות של הכהנים לא תפסח עליהם בהלכה היהודית גם אם לא ישמרו על אורח חיים של שמירת מצוות.

השיחה שהיתה ברדיו מעל גלי האתר היתה קצרה שכן הזמן שהיה קצוב לנושא זה לא היה בלתי מוגבל ובשלב מסויים היא הסתיימה. כיון שהיה לי את מספר הטלפון של הכתבת הרמתי אליה מיד טלפון והמשכתי לשוחח עמה למרות הצום של תשעה באב שעה ארוכה. ניסיתי לשכנע אותה כמו גם רבים אחרים שיסייעו לי במאבק הצודק ולא לפעול כנגדו.

האבסורד הגדול היה כאשר הכתבת מספרת לי תוך כדי השיחה שהיא משבט לוי ושם משפחתה לפני הנישואין הוא לוי וגם לאחר שהתחתנה היא מקפידה לקרוא לעצמה בשם משפחה כפול גם לוי וגם את שם משפחת בעלה. לדבריה חשוב לה מאוד לשמור על היחודיות שלה כ"לוי"! והיא מאוד מעוניינת שילדיה הבאים אחריה ימשיכו להיות לוויים... הסברתי לה שלפי התורה בנים שנולדו לאמא משבט לוי מאבדים את ה'לויה' שלהם באם אביהם אינו משבט לוי. היא מאוד התאכזבה לשמוע על כך והיא התבטאה באוזניי שהיא "חולקת על חז"ל והיא תמשיך את ה"לוי" גם לילדיה"...

כאשר היא סיימה לספר לי על חשיבות היותה לשבט לוי, שאלתי אותה: "הרי את ההוכחה הגדולה ביותר שהתואר "לוי" אינו שייך וקשור לשומרי מצוות? ומדוע תתנגדי לקרוא למשעול בשם "משעול הלויים"? היא התפתלה וניסתה בכל כוחה למצוא הצדקה לדבריה אך כמובן ללא הועיל. היא לא הצליחה לתת כל הסבר הגיוני להתנגדותה התמוהה. חשוב לה היה לשמר את היותה לבית לוי אבל לקרוא למשעול בשם "הלויים" זו כבר כפיה דתית...

•

באותם ימים יצא לאור עיתון אילתי ברוסית פופולרי ביותר. היה זה בתקופת העליה מחבר העמים ולעיתונות הרוסית בארץ היתה פריחה. עורך העיתון פנה אלי וביקש שאביע את דעתי בנושא שמות הרחובות באילת ואני נעניתי לכך ברצון.

פרשתי את הגיגיי במאמר ארוך ומנומק מדוע אסור לנו כעם יהודי לשאת את שמותם של אויבינו ההיסטוריים שנלחמנו בנו פיזית ובעיקר ביקשו לעקור את הזהות היהודית דרך עבודה זרה ועוד ממצוות השם שמלכדות אותנו כעם.

המאמר פורסם במקום בולט בעיתון והעורך כתב בסיומו כי בשבוע הבא הוא יביא את דעתו של פרופסר מסויים לתנ"ך כדי לאזן בין שתי הדעות. לדבריו, הרב אייזנבך החווה את דעתו לשלילה והוא יביא את חוות דעתו של אותו פרופסר כדי לשמוע דעה נוספת בענין.

במשך השבוע שחלף הייתי שרוי במתח לראות את מה שיכתוב אותו פרופסור ובעיקר תכננתי להתעמת עמו ולהדוף את דבריו שבודאי יצדד בעד שמות רחובות האוייבים.

מה נדהמתי ומה נפלאתי לראות בשבוע שלאחר מכן את תגובתו של אותו פרופסור למאמרי שלי. הנ"ל כתב להם כי לא רק שהוא מצדד בעד הרב אייזנבך אלא שלדעתו הרב אייזנבך היה מאוד עדין בדבריו.

הוא האריך להבהיר שכל העמים שהיו להם מאבקים עם עם אחר לא סלחו להם לעולם והיו נזהרים שלא להנציח שמות של מנהיגים שנלחמו עמם גם לאחר מאות שנים. הוא סיפר כי באנגליה היה מי שקרא למועדון יוקרתי על שמו של נפוליאון והאנגלים יצאו כנגדו במלחמת חורמה כי הם ראו בצרפתים אויב למרות שחלפו מאות שנים מאז מלחמת האנגלים והצרפתים.

כהיסטוריון הוא סיפר שגם ברוסיה היה מאבק להסיר את שמו של גנרל מסויים שהונצח ברחוב מסויים כיון שאותו גנרל למרות היותו אישיות מפורסמת לחם ברוסים ולכן דינו להמחק ולאבד את שמו מתחת השמים.

אותו פרופסור האריך בדבריו וסיפר על ההתעללות של העמים שישבו בארץ כנען בעם ישראל וכיצד השפילו אותם. למשל הוא הביא כדוגמא את העמונים. נחש מלך עמון הלך להלחם עם יושבי 'יבש גלעד' וכשהם חששו ממנו והציעו הסכם כניעה מולו הוא התאכזר והתנה זאת "בזאת אכרות לכם בנקור לכם כל עין ימין ושמתיה חרפה כל כל ישראל".

העמונים האכזריים גם כאשר סברו שהם מנצחים במאבק הם לא מסתפקים בכניעה עצמה אלא מבקשים להשפיל את יושבי יבש גלעד ודרכם להשפיל את כל עם ישראל!

אותו פרופסור הסיק בדבריו שאסור בשום פנים ואופן להנציח את אויבי ישראל וזוהי בושה לעם ישראל כשהוא לא יודע לשמור על כבודו וגאון עוזו.

את דבריו הוא סיים שגישתו של הרב אייזנבך הוא מוצדקת לחלוטין ואסור להנציח שמות של אויבים ומרעים כי כך נוהגים כל העמים.

עורך העיתון בשפה הרוסית שטרח למצוא עמדה מנוגדת לשלי בשל האיזון הקדוש הופתע לשמוע את דעתו של הפרופסור שהיתה תמימת דעים עם מאבקי בבחינת 'בא לקלל ונמצא מברך'.

היו כתבות נוספות בענין וידיעות חדשותיות שעסקו בנושא זה והם שמורים בארכיוני ליום מן הימים.

להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל:  [email protected]