מאבק עיקש: מה הסיבה שאין באילת רחוב על שמו של הרבי?
לפני יותר מעשרים שנה כאשר התמניתי לרב שכונה באילת עברתי לגור בשכונה החדשה שהיתה אז בחיתוליה, שכונת השחמון. התושבים החדשים שהגיעו לאכלס את הדירות החדשות היו מזועזעים כשהבחינו שהרחובות הראשונים בשכונה נקראו על שמותם של עמים רבים שהיו אויביהם של ישראל.
לא פחות ולא יותר הרחוב המרכזי בשכונה זו נקרא בשם "רחוב הצלבנים". ה' ירחמנו. מרחוב זה הסתעפו רחובות שנקראו בשמות "החיתים", "העמונים", "הגלעדים", "האמוריים", "הכנעניים", "המדיינים", "השומרונים", "המואבים", "האדומים" וכן הלאה.
השמות הללו ניתנו במחטפים בועדת השמות בעיריית אילת כאשר אחד החברים שלט בועדה זו ביד רמה והצליח לנווט את כל ההחלטות כאוות נפשו ולגרום לכולם לרקוד לפי החליל שלו.
כאשר ראו בועדת השמות שהתושבים החדשים של שכונת השחמון זועמים על השמות הם החליפו מיד את שם הרחוב המרכזי של השכונה מרחוב הצלבנים לרחוב "החשמונאים". הם סברו שאם יחליפו את שם הרחוב המרכזי הם ירגיעו את התושבים והזעם ידעך וכך ישמרו לפחות על השמות האחרים.
אל מול החוצפה הזו של הנצחת אוייבי ישראל בשכונה בעיר יהודית, החלטתי לצאת למאבק בלתי מתפשר לתקן את המעוות ולהחליף את שמות הרחובות. ניגשתי לעירייה ודיברתי עם כל הנוגעים בדבר והצפתי את הבעיה בפני חברי הועדה. הם התנצלו על חוסר העירנות שלהם והודיעו לי כי הם יצטרפו למאבק שלי בכל הכוח.
דיברתי רבות עם אותו חבר ועדה ששלט בה ללא עוררין והוא שחונך וגדל על תרבות אחרת הצטדק בפניי ואמר לי כי הוא דוגל בשיטה שבה הרחובות מלמדים את הצעירים את ההיסטוריה של עם ישראל ולכן בחר באומות ששכנו באיזורנו כדי שהנוער ילמד עליהם תוך כדי היכירותו את שמות הרחובות.
שאלתי אותו היכן הגבול? אם כל כך חשוב לתת את שמות הרחובות להנציח את האויבים מדוע לא קראת לרחובות בשם "ישמעאלים", "עמלקים", "פלישתים" וכדומה. אך הוא לא נסוג מעמדותיו והוא המשיך לדבוק בהם.
מן השמיים סייעוני ולאחר הבחירות שהתקיימו אז ושינו את ההרכב של מועצת העיר הצלחתי להשתחל אל תוך ועדת השמות של עיריית אילת כחבר מן המנין וכך הצלחתי לחזק את המאבק כאשר אני כבר יכול ללחום מתוך הועדה.
בהערת אגב אציין כי אותו חבר ועדה הצליח לקבוע בועדה שלא יינתנו שמות על אנשים פרטיים בכל אילת. מטרתו היתה ברורה כדי לא לתת שמות על מנהיגים שלא היו לרוחו וכמו כן כך הוא חסם את האפשרות לקרוא לרחובות על שמות של צדיקים וגדולי ישראל לדורותיהם. זו הסיבה שלא יכולתי לפעול לקרוא לרחוב על שם הרבי.
בחסדי השם מצאתי חן בעיני אותו חבר ועדה והפכנו לידידים. לועדת השמות היו סמכויות נרחבות לקבל החלטות לתת שמות לרחובות, לככרות, לפארקים, למוסדות ועוד וכל חבר בועדה היו לו אינטרסים שונים בקריאת שמות כאלו ואחרים. לי לא היה שום אינטרס בשמות הרחובות מלבד לייהד את השכונה ולשנות את שמות האויבים מקרב השכונה.
סיכמתי עם אותו חבר כי בכל ההצבעות שיהיו חשובות לו אצביע לטובתו יחד עם עוד כמה מחברי הועדה שאיגדתי אותם לקבוצה ובלבד שיתן לי את "יבנה וחכמיה". הצלחתי להביא לידי החלטת הועדה שנחליף את כל שמות האומות הקלוקלות ונמיר אותם בשמות של קבוצות בעם ישראל ושמות יהודיים, כמו הכהנים, הלויים, התנאים, האמוראים וכן הלאה.
לצערי לאחר שהתקבלה ההחלטה בועדת השמות והתחלנו לפעול ליישומה להחליף את השמות שמטלטלות כל יהודי, הגיש א' התושבים עתירה לבג"ץ נגד ההחלטה. בכך הוא הפך את הקערה על פיה והשיב את המצב לקדמותו, מלבד שני רחובות שהצלחנו להחליף. רחוב הגלעדים הוחלף לרחוב הלוויים ורחוב נוסף הוחלף להר נבו אבל את כל יתר שמות הרחובות לא הצלחתי לשנות.
במבט לאחור כנראה טעיתי שניסיתי לשנות את כל שמות הרחובות בבת אחת דבר שעורר התנגדות חריפה בקרב אינשי דלא מעלי והרי אמרו חז"ל "תפסת מרובה לא תפסת". לו ידענו מראש היינו נוהגים בתבונה ומחליפים את שמות הרחובות טיפין טיפין ולא בבת אחת.
למרות אי ההצלחה בשינוי הרחובות הקיימים, הרווח העיקרי ביושבי כחבר בועד השמות בעיריית אילת היה בכך שהצלחתי להגיע להסכמות עם האיש החזק בועדה לפיהן א) מעתה ואילת לא יקראו לשמות הרחובות בשמם של גויים שנלחמו בנו והפכו להיות אוייבנו ההיסטוריים. ב) שהרחובות של הרובע החדש שהוקם אז ישאו את שמותיהם של האבות והאמהות וועוד מגדולי האומה.
החלטת הועדה קויימה במילואה והשמות הראשונים שניתנו היו כמצופה ואף מעל ומעבר. ב"ה, כיום חלק נכבד בשכונת השחמון הענקית נקרא בשמות שמחממים את הלב: "רחוב אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו, משה רבינו, אהרן הכהן, הר שלמה, שרה אמנו, רבקה אמנו, רחל אמנו, לאה אמנו, אסתר המלכה, דבורה הנביאה ורות המואביה, וכהנה עוד.
כך זכיתי לשנות את דעתם של חברי הועדה והשולט בראשם כי יש צורך ללמד את הנוער הצעיר דרך שמות הרחובות גם את ההיסטוריה היהודית וגיבורי אומתנו.
•
בימים הראשונים לניהול מאבק זה תהיתי לעצמי האם זה אכן מתפקידו של שליח הרבי שנשלח לאילת לעסוק בטיהור העיר משמות אויבי ישראל והרי אין זה רשום ברשימת מבצעי הרבי לאורך השנים.
התייעצתי עם משפיעים ועסקנים חסידיים שהסכימו עמי שדבר זה יש בו חשיבות עליונה ואף המריצו אותי לפעול בכל כוחי בנושא זה. נימוקם היה עמם שהרבי פעל רבות לא רק לקרב יהודים דרך המצוות המעשיות שבתורה אלא גם בפעילויות שונות כגון אלו כדי ליצור אוירה מתאימה ורקע יהודי במגוון תחומים שונים וביניהם בקריאת שמות חיוביים ובשלילת שמות שצרמו לרוח היהדות והחסידות.
לדבריהם, הרבי מאוד הקפיד בהקפדה יתירה על אי הופעת סמלים וביטוים חזותיים שהיו מנוגדים לרוח ישראל סבא מתוך ראיה שיש בהם השפעה על הנפש הרואה אותם.
א' מהם אף הגדיל לעשות ולומר שפעילות זו נכללת בתוך עבודתו של המשיח עליו נכתב: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח". הוא הסביר שיש אצל משיח פעילות של לכוף את ישראל ללכת בדרך התורה והמצוות ויש עיסוק נוסף שלו "ולחזק בדקה", וזוהי הפעילות הכללית בתחומים שונים לחזק את בדק הבית של עם ישראל ליצור אוירה נכונה וכר פורה להלכות התורה וערכיה.
•
הפעילות האמורה לשינוי שמות רחובות השכונה שהונצחו בהם אויבי ישראל עוררה אז הדים רבים בתקשורת המקומית הן בזו הכתובה והן בזו המשודרת ברדיו המקומי ובמשך ימים ארוכים היא הפכה לפולמוס נרחב ולשיחת היום, דבר שחידד את חשיבות הענין ועל כך בשבוע הבא אי"ה.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected]
דבר יפה וחיובי בהחלט.
4
1
2
0
מאפשרים לכם לקבל
