הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל

גלי היגון מאז פטירתו של דודי האהוב, יצחק חיים מרטון, הותירו את כולנו במצב של שברון לב עמוק. החלל שנפער בלתי נסבל. סיפורי חייו יוצאי הדופן וההשפעה שהייתה לו על אינספור חיים, ממשיכים להדהד בכל מקום אפשרי והדמעות זולגות מעצמן.

אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים!

איצי נגע בחיי רבים כל-כך בחום, בחמלה, בצחוקו המדבק. נוכחותו הייתה מגדל-אור והיעדרו יותיר חותם בל יימחה על כל מי שהכירו. 

עבור הילדים, איצי היה מקור קסם. הוא ידע להפוך אפילו את הרגע הכי פשוט לחוויה קסומה ולהטמיע זיכרונות יקרים בלב ילד וילדה לכל חייהם. למבוגרים היה  איצי מישהו שאפשר לבטוח בו, יסוד מוצק של השראה ויכולת להשיא עצה טובה ומהימנה. הוא שימש מקור כוח למאות משפחות שכולות, אלפי בני נוער וילדים, יתומים ויתומות. היכולת שלו להקשיב באמפתיה ולספק תמיכה בלתי נדלית, עשו אותו מודל לחיקוי וחבר אהוב לרבים כל כך. חוסר האנוכיות, הנדיבות האינסופית שעולה מעדויות בלתי אמצעיות, הושטת היד המסייעת ללא היסוס ושימת טובת הזולת לפני טובתו שלו, מותירים אותנו נפעמים.

וכמו בקינת דוד, השפעת חייו תימשך לדורות.

צַר לִי עָלֶיךָ, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי

בין שלל הברכות בחייו של איצי, אחת המשמעותיות היא חברו הרב צבי בלוי.

צביאלה הוא מלאך שומר ומסור שעומד לצידו של איצי ומשפחתו בעובי ובדק. כשאיצי עמד בפני משבר בריאותי, צביאלה התמסר להבטחת הטיפול הרפואי הטוב ביותר לחברו היקר. הוא פעל ללא פשרות להשיג טיפולים מעבר לים ודאג, ועדיין דואג באופן אישי ובלתי פוסק לכל בני המשפחה בכל דבר וענין. החברות האמיצה בין השותפים לשליחות במוסד הקדוש "כולל חב"ד", על שלל מוסדותיו וזרועותיו הידועים ושאינם, בראשות הרב הרב שלום הלוי דוכמן והרב מענדי בלוי שיחיו, משקפת את הנאמנות והאהבה שעליה משתפך דוד בקינתו.

בתקופה קשה זו, תוך שהוא מפגין מסירות ותמיכה בלתי מעורערת, ניחתה עליו מכה בלתי נתפסת. בעודו פועל ללא לאות להבטיח את הטיפול הטוב ביותר לאיצי, קיבלנו בשורה קורעת לב: בתו שלו נפצעה בתאונה טראגית. לאחר כמה ימים של מאבק על חייה, בתם של הרב בלוי ורעייתו נפטרה, והותירה את המשפחה ואת כולנו מרוסקים.

יחד עם הטרגדיה האישית, ובד-בבד עם הצער והאבל העצום - המחויבות שחש צביאלה לחברו התחזקה ולא התערערה. הוא גילה כוח וחוסן בלתי-רגיל, כשהמשיך לטפל ולקח על עצמו את האחריות בכל הנדרש לאיצי, לרעייתו ולתשעת ילדיהם.

המסירות והתמיכה הבלתי פוסקים של משפחת בלוי, תמיד מאחורי הקלעים כאנשי הצללים של עולם החסד, מדגימה את מהותה האמיתית של חברות. חברותם של צביאלה ואיצי היא סיפור של עוצמה יוצאת דופן, הנוגעת בכל מי שמכיר את הפרטים. מול עינינו התגלו כוחות יוצאי דופן של מי שליבו אינו יודע גבול. הוא מגלם את רוח האהבה בין חסידים ועושה מעל ומעבר כדי לתמוך בילדיו של הרבי.

האובדן מותיר חלל שאי אפשר למלא, אבל זיכרון חייהם והקשר המדהים שחולקות המשפחות, ייחרטו לעד בליבנו. ידידות אמת כזו משמשת, ללא ספק, מקור כוח והשראה בזמנים קשים אלו.

לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְלֹא תָשׁוּב רֵיקָם

בעודנו מתאחדים באבל העמוק, הבה ניתן את ליבנו לתור אחר נחמה בפסוקים העתיקים שעמדו במבחן הזמן, כאלה שבכוחם להזכיר לנו, שהאבל והאובדן הן חוויות המשותפות לנו ולאבותינו לאורך הדורות, עד ש"בוודאי ובוודאי יקיים ה' דברו והקיצו ורננו שוכני עפר, ותגדל השמחה, שמחה אמיתית, בהיפגש כולם יחד בעת תחיית המתים" (מכתב תנחומים שכתב הרבי לאריק שרון).

יצחק חיים היקר - - -

תפילתי, שצביאלה ומשפחת בלוי כולה, ימצאו נחמה וכוח בעצם מעשיהם הטובים, באהבת הזולת ובתמיכה העצומה לכולם. הבה נשאף להיות כמו צביאלה, החבר הכי טוב שיכול להיות, בעולם הזה, ומסתבר שגם מעבר לכך - כמו בקינת דוד: לֹא נִפְרָדוּ.