א' מאנ"ש ביתר, ממתפללי בית הכנסת 'חב"ד מוצפי'
(שמו המלא שמור במערכת)

הייתה לי ההזדמנות והזכות למזלי להתפלל בכל שבת עם יצחק הצדיק, ואני יכול לאשר שהוא אחד האנשים שהכי נגעו בי, הכי בלטו בחיי.

קודם כל, לא ברור מי הוא באמת היה?

אם מישהו היה שואל אותי את השאלה הזו לפני כמה שנים, הייתי עונה שהוא היה בעל תפילה גדול עם חוש מיוחד לתפילות של ימים נוראים. הוא ידע לנגן נפלא עם קול נעים, הוא ידע לגרום לכל הציבור להשתתף, הוא ידע לרומם אותנו ולעורר את ליבנו לאבינו שבשמים. כל מילה, כל מנגינה חדרה פנימה באופן מיוחד במינו.

היו לו מנגינות משלו שאנחנו לא רגילים לשמוע כמו השלוש עשרה מידות הרחמים שהוא זעק, או הקטע שלפני ״שמע קולנו״ שמתחיל ב״תביאנו״.

המנגינות הללו מהדהדות במוחי לעתים קרובות ואיזה תענוג היה לשמוע אותו שופך את ליבו להקב״ה. 

אם היו שואלים אותי את השאלה לפני כמה חודשים,

הייתי עונה שהוא גם איש חינוך מדהים עם הרבה פדגוגיה והרבה אהבה.

לפני כמה חודשים, סיפרתי לו שלבני בן ה-7 היו קצת בעיות בחיידר, כמובן שהוא נתן לי עצות חכמות, אבל מה שכבש אותי ביותר זה היחס שהוא העניק לי, כאילו שזו היתה הבעיה היחידה שלו.

יום אחד ביום חול, באתי להתפלל שחרית עם בני, גם איציק היה שם.

לקראת סיום התפילה, הוא ניגש לבני ובנועם ועדינות שאפיינו אותו, הציג את עצמו בפניו ושאל אותו אם הוא מוכן לעזור לו במשימה חשובה.

 הוא הביא לו קופסת צדקה וכמה כוסות פלסטיק וביקש ממנו למיין את המטבעות כדי לעזור לגבאי.

ברור שבני נענה וכשסיים איציק הודה לו בחמימות רבה.

ברור לאור כל העדויות שהוא היה שליח גדול,

למרות שנפגשנו כמעט בכל שבת, לא ממש ידעתי מה תפקידו במסגרת כולל חב"ד. אחרי שקראתי כל כך הרבה עדויות של יתומים ואלמנות, האם אני צריך להסביר מה היתה שליחותו ועד כמה הוא הצליח?

אני בטוח שיש שיגידו שהוא היה ״משפיע״ למרות שהוא לא עבד בישיבה וכיוצא בזה (למיטב ידיעתי).

אישיות יוצאת דופן עם חיוך מרהיב, תמיד מברך את כולם בכבוד, תמיד מילה טובה, תמיד עידוד.

הוא אהב לברר על שלומם של האנשים סביבו. 

כמה הוא שמח באושרם של אחרים!

 האושר שלהם הפך לאושר שלו, השמחה שלהם הפכה לשמחה שלו.

הרה"ח ר' איציק מרטון ז"ל, באחד האירועים של 'כולל חב"ד'

הוא היה גם משורר, מוזיקאי ומלחין, מעין קוסם ששילב מילים ומנגינות עם ידע עוצר נשימה.

כמה צעירים ומבוגרים התרגשו משיריו הנוקבים מהאותנטיות של המילים בכוחו של כל פסוק?

זה יהיה בלתי הוגן לא לציין את הענווה הגדולה שלו. ענווה אולטימטיבית ביותר.

יום אחד הוא דיבר איתי על תכונותיו יוצאות הדופן של אביו הרב יוסף יהודה ז"ל, הוא טען שלא ירש דבר מתכונותיו של אביו... מאחר שהוא הבין שהוא לא יכול לומר את זה, הוא מיד תיקן את עצמו וכתב שאבא הוריש הכל בפוטנציאל אבל שהוא (איציק) לא השקיע מספיק...

אז מי היה איציק מרטון? לא קל להגדיר.

אבל אם הייתי צריך לתת הגדרה, הייתי אומר שהוא אדם שעודד אחרים להיות טובים יותר, להיות גרסה טובה יותר של עצמם, הוא לא עצר במה שאנשים רואים בדרך כלל אלא במה שאף אחד לא רואה, בעצם הטוב של הבן אדם.

אלו עידודים (מוגזמים) נתן לי איציק כשאמרתי לו שהגבאי הרב יוסי כהן ביקש ממני לגשת לעמוד לתפילת שחרית ביום הכיפורים. כמה עידודים, כמה גלים חיוביים בקעו מהאדם הזה.

מרגש: "התפילה הכי לבבית והכי מעוררת". הקלטה של ר' איציק מרטון לידידו. האזינו:

לאחרונה התכתבנו באופן קבוע ושאלתי בשלומו,  בכל פעם הוא ענה לי בחום ובחיוב בתקווה לבשר בשורות טובות.

הוא כתב בחום ובאהבה רבה כל כך שהיה בלתי  אפשרי לא להגיב בשיא החיוביות ו"כמים הפנים לפנים״, זה גרם שנפשו נקשרה בכמה וכמה נפשות. 

איבדתי חבר שהיה יקר לי, אח אהוב, ואני מצטער שלא הכרתי אותו מספיק. אבל אני יודע שבמצב כזה הוא בוודאי היה מצטט את הפסוק בקהלת:

 "ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כׇּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ׃"

פסוק זה קובע את תגובתו של  "החי" בעת פטירת אחד מישראל; להתבונן בתכלית החיים בכלל, שהחיים יהיו חיים של משמעות, ובמיוחד ללמוד ממעשיו  הטובים של הנפטר וליישם אותם.

איציק הוא מקור בלתי נדלה של השראה וזה בהישג ידו של כל אחד מאיתנו, לשאוב ממנו את מה שאנחנו צריכים כדי להפוך לגרסה משופרת של עצמנו.