החתן שהופיע לחופה יחף והחתן שביקש שאלבש 'לבן' בחופה שלו
בשבוע הבא תחל עונת החתונות בעם ישראל והימים הקרובים יהיו עמוסים בשמחות הזוגות הצעירים שבונים את ביתם על אדני התורה והמצוות.
קוראי טור זה מכירים יותר את החתונות החסידיות והמוקפדות בכל הקשור לתורה ויראת שמים אך כמי שמשמש כשליח של הרבי ומעורה בחיי הציבור הכללי רשומים אצלי חוויות ואפיזודות מעניינות של חופות שונות ומגוונות של זוגות שלהם זו ההיכרות הראשונה עם רב ועם רבנית המדריכה את הכלה. אנו כשלוחים עושים רבות לקרב את אותם זוגות כדי שלא יברחו להנשא ח"ו בקפריסין או אצל ראביי רפורמי, ה' ירחם.
לפני שנים רבות התבקשתי לסדר קידושין לזוג צעיר שבא בברית הנישואין. לאחר כל התיאומים, ההדרכות וההערכות האחרונה לקראת טכס החופה ביקשו ממני החתן והכלה אם אוכל לבוא בבגדים לבנים מכף רגל ועד ראש. לדבריהם בכל ההזמנות המודפסות ששיגרו למכיריהם ולבני משפחותם הם ביקשו מכל אחד מהם מבלי יוצא מן הכלל לבוא אך ורק בבגדים לבנים, כדי לשוות לשמחתם מראה צחור, נקי וטהור.
בתחילה סרבתי ואמרתי להם כי הרב הוא מחוץ למשחק ואין אני מתכונן לוותר על חליפתי השחורה, אך כשהבחנתי באכזבתם הגדולה שאני הורס להם את שלימות הגוון הלבן בחופה, הודעתי להם כי בע"ה אבוא אף אני בבגדי לבן ושיסירו דאגה מליבם.
במועד הצפוי ובשעה הנקובה הגעתי אל החופה שהוקמה על חוף הים דים סוף ובידי ה'קיטל' השמור רק לתפילות יום הכיפורים. כשעליתי במדרגות לערוך את החופה הוצאתי את הקיטל מנרתיקו ולבשתי אותו באיטיות ובהבלטה אל מול מאות האנשים, נשים וטף שבאו לשמוח עם הזוג הצעיר.
הקהל הרחב אכן כיבד את בקשת החתן והכלה והגיע כולו ללא יוצא מן הכלל בבגדים לבנים ולמותר לציין שאף החתן הלבין את עצמו מכף רגל ועד ראש.
כשפתחתי בדברים אמרתי למשתתפים: "רק עתה אפשר לגלות את הסוד מדוע נתבקשתם כולכם לבוא לחתונה עם בגדים לבנים. חז"ל אומרים כי יום חופתם של חתן וכלה הוא כ"יום הכיפורים" שלהם ומוחלין להם על כל עוונתיהם. כיון שעמיר וליאורה הם כעת צדיקים גמורים, אנו כולנו לובשים בגדי לבן לאות הזדהות עמם כי כך נהוג ביום הכיפורים ללבוש בגדי לבן.
אף אני הבאתי עמי את חלוקי הלבן אותו אני לובש אך רק אחת בשנה ביום הכיפורים ועמו אני מעביר את כל התפילות והתחנונים דיום זה. אנו עושים זאת כולנו כדי שהחתן והכלה יקרינו ויאצילו עלינו מן האור הגדול של התשובה והכפרה ששורה עתה עליהם במעמד קדוש זה".
ממחיאות הכפיים ומהדמעות שזלגו מעיני החתן והכלה הבנתי שכל המשתתפים בטוחים וסמוכים שבקשת בגדי הלבן היא פרי יוזמתי שאני הוא זה שבקשתי מהזוג לבקש מכולם לבוא בלבן כדי להתטהר ולהתקדש והם 'זרמו' איתי כצעירים הכנועים לפני הרב. ואם אינני טועה כמדומני שגם החתן והכלה חשו שהם זכו לכוון לבקשה קדושה בבחינת ניבא ולא ידע מאי ניבא.
אינני צריך לתאר לכם את תחושת הקודש והשמחה היהודית ששררה כל עת החופה וכיצד ניצלתי את החופה להעביר מסרים של תורה ומצוות בדברים היוצאים מן הלב שנכנסים אל הלב הפתוח - שנפער לרווחה כ"שהבינו" מדוע הם באו בבגדים לבנים... - ופעלו את פעולתם.
•
הכרתי פעם זוג קיבוצניקים מאיזור אילת שנערכו לקראת מסיבת חתונתם. כאשר הצעתי להם לערוך להם את חופתם כדת משה וישראל, אמר לי החתן שהוא לא מוצא ענין בכל טקס החופה השגרתי הזה על כל חלקיו ומנהגיו והוא חושב אולי לוותר על החופה שלדעתו היא משעממת, רחמנא ליצלן.
החתן אמר לי כי אם יהיה בחופה דבר אטרקטיבי ומרתק הוא יהיה מוכן לחופה. ישבנו יחד וחשבנו על דברים שיכולים להיות יחודיים בחופה. אחד הדברים שהצעתי לו הוא לעשות לו את הכתובה הקטנה ביותר בעולם. בדיוק באותם ימים התפרסמה בעולם חופה שבה החתן העניק לכלה את הכתובה הגדולה ביותר בעולם, כתובה ענקית שלא נראתה מאז ומקדם.
כמו כן הצעתי לו לערוך לו את החופה הזריזה ביותר בעולם. החתן והכלה התלהבו והתכוננו לחופה כדת וכדין והכלה למדה את דיני הכלה אצל רעייתי הרבנית.
הכנתי כתובה מניאטורית שהיו צריכים להתאמץ לקרוא אותה וכמובן ששורות העדים החתומים היו מרווחות דיין כדי שנוכל לחתום על הכתובה. בעת החופה סיפרתי לנוכחים כי בטקס זה נשתמש בכתובה שתרשם בספר השיאים של גינס כהכתובה הקטנה ביותר בעולם.
בחופה זו שהתקיימה על החול של שפת הים בים סוף החתן הגיע לחופה יחף. אמרתי לו כי הוא חייב להשאיל מאחד החברים שלו נעליים או סנדלים לפחות ברגל ימין שכן ללא זה הוא לא יוכל לשבור את כוס הזכוכית, וכך הצלחתי להלביש לו מנעלים לרגליו.
•
באחד הימים הגיע אלי זוג שרצה שאקדש אותם מתחת למים מפני שהם שניהם, החתן והכלה, צוללים ותיקים ומנהלים מועדון צלילה. הם הציעו לי ללבוש בגדי צלילה ולקיים את החופה במים הרדודים יחסית אבל שהחופה תהיה מתחת למים.
חששתי שאם אסרב מיד הם יוותרו על החופה, עניתי להם שאני מוכן בחפץ לב אלא שצריך לבדוק האם מהבחינה ההלכתית ניתן לעשות זאת. ישבנו יחד וטיכסנו עצה וחיפשנו פתרונות לאתגר.
להוריד למים מנין גברים צוללים אין בעיה. הם יכולים גם לאחוז את החופה שאותה נפרוס מתחת למים. אפשר גם לניילן את הכתובה כדי שהמים לא יזיקו לה. הצולל גם יכול לענוד את הטבעת לצוללת בעמקי הים. בסופו של דבר הרעיון נפל בגלל שלא נמצא פתרון כיצד לברך על היין בקול רם ולשתות אותו במים...
לאחר שהם ראו את 'נכונותי' הרבה לבוא לקראתם ולסייע להם ליישם את חתונתם היחודית, הם הסכימו להתפשר וסוף דבר החופה התקיימה על סיפונה של ספינה ששטה במרחבי ים סוף. בסיום החופה הורידו אותי ואת עד הקידושין אל תוך סירה קטנה שהובילה אותנו אל החוף ואילו כל המשתתפים בחופה חבריהם וחברותיהם של החתן והכלה לבשו בגדי צלילה וצללו במיומנות אל תוך מימיו האדירים של ים סוף ושם קיימו כנראה את דברי חז"ל: 'כיצד מרקדים לפני החתן והכלה"
•
אחד ממעמדי החופה אליה הוזמנתי כדי לקדש את הזוג נערכה על מדשאות של מלון מפואר באילת בנוכחות של כשש מאות איש מסלתה ומשמנה של העיר אילת. בעיצומה של החופה אירע קצר חשמלי שהשבית גם את התאורה וגם את ההגברה.
שאלתי את הזוג הצעיר ובני המשפחה האם הם מעדיפים שנסיים את החופה ללא התאורה והמיקרופון או שהם מעדיפים להמתין עד שישוב החשמל לאיתנו. הם ענו לי פה אחד שהם מעדיפים לחכות ולהמתין עד שהחשמל יחזור.
המתנו כך דקות ארוכות שנמשכו כנצח ואני שם לב שאחת הסבתות של החתן ממררת בבכי והיא לוחשת לעומדים סביבה על המזל החשוך שילווה בטח את הזוג הצעיר בהמשך חייו. היא לא הפסיקה לבכות על החופה המאירה שלהם שנקטעה ושר החושך השתלט עליהם. הבכי שלה החל להדביק גם את הסובבים אותה באמונה הטפלה הזו.
החשמל חזר ואני ממשיך לערוך את החופה כדת אלא שלפני שאני ממשיך הכרזתי לפני הקהל כי החתן והכלה הנוכחים כאן זכו לאור גדול ומיוחד שילווה אותם כל ימי חייהם. הסברתי לכולם ובתוכם גם לסבתא המייבבת שלפני האור הגדול שזכינו לו ביציאת מצרים קדמה לו מכת חושך שהיא האחרונה במכות לפני מכת בכורות שפתחה את שערי מצרים ולולא החושך לא היינו זוכים לאור. כך גם החתן והכלה שלנו חוו מכת חושך באמצע החופה אבל זה רק רומז ומלמד על האור הגדול שממתין להם כאשר יבנו את ביתם כדת משה וישראל.
הדברים פעלו את פעולתם תוך כדי שהסבתא צהלה ושמחה והחשש המטופש שהעיב על החתן והכלה התמוגג ונעלם.
•
הגיע אלי פעם זוג שסיפר לי כי הם התחתנו ברבנות והם העלימו זאת מהוריהם משני הצדדים מסיבות מסויימות. לאחר זמן הם החליטו לקיים חתונה מפוארת ויוקרתית והם ידעו שאם להורים יוודע כי הם כבר התחתנו בעבר הם לא ישתתפו בהוצאות החתונה שעלתה הון תועפות.
כדי לא לגרום למשבר משפחתי נקראתי לערוך להם חופה מבויימת, אלא שאף שרוב חלקי החופה ניתנים לקיימן פעם נוספת ישנה בעיה רק עם ברכות החופה שלא תהיינה לבטלה. גם כאן נמצא פתרון הלכתי בהסכמת רבנים פוסקים לברך על הברכות בדרך מסויימת. בפתרון זה השתמשו בתקופת הקורונה כאשר נעשו חתונות קטנות בצנעה ואח"כ קיימו אותן בפרהסיה.
הפתרונות הללו מסייעים לבוא לקראת הזוגות הצעירים שיזכרו כל ימי חייהם את הרב והרבנית שדאגו להם ועמדו לימינם לסייע להם ככל הניתן וכך ינוצלו ימי החתונה להתקרבות לאבינו שבשמים ולהבאת אור הקדושה לביתם.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected]
מאפשרים לכם לקבל
