כיהודים מאמינים, כולנו מכירים בערך של לימוד תורה. אנחנו קובעים עתים לתורה ומשתדלים להגות בה ככל היותר.

אך אם ננסה להתבונן מעט במה שאנו עושים, זה נראה תמוה: אם נכנס להיכלי בתי הכנסת ובתי המדרש ונסקור את חומרי הלימוד השונים, נגלה כי רובם כלל לא רלוונטיים לחיינו כיום, כדיני קורבנות וסוגיית "שור שנגח את הפרה" - מהי התכלית בלימוד נושאים שכאלו?

ובכלל, בנוהג שבעולם, אדם לומד כדי להשיג תואר, לרכוש מקצוע או סתם כדי להעשיר את הידע, אך אצלנו הלימוד קדוש כשלעצמו גם אם אינו מביא אותנו לדעת את המעשה אשר יעשון - מהי המשמעות של לימוד התורה שלנו כשהוא אינו תורם לנו דבר בידיעת ההלכה? ומדוע עלינו ללמוד בכל יום ולא די בקביעות עתים של מספר פעמים בחודש או בשבוע?

תורת החסידות שמאירה כל פרט ומצווה בחיינו ומגלה בהם רבדים עמוקים ונפלאים מעניקה מבט יוצא דופן על הערך של לימוד התורה ועל החיבור הייחודי שנוצר באמצעותו בינינו לבין הקב"ה.

המשפיע הנודע מארגנטינה הרב אשר פרקש בשיעור מרתק הנוגע לכל נפש.