עקב השיטפון בנתה הנהלת "אהל חב"ד ליובאוויטש" שני מאהלים מיוחדים בסמיכות לציון הקדוש, על מנת שגם העומדים בקירוב מקום יוכלו להשאר עם מחזורים יבשים – הרבה זה לא עזר, אך "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", אנ"ש והתמימים רטובים עד לשד עצמותיהם התפללו "כל נדרי" בד' אמות של נשיא הדור.

חלק גדול ממקומות השינה שהוכנו, נרטבו מהמבול ולא היו ראויים עוד לשימוש. כך נשארו רבים "לעסוק בתורה ובדברי תשבחות כל הלילה".

סדר חסידות בבוקר, מאות יושבים ולומדים בחברותא דרושים ליום הכיפורים מלקוטי תורה, לקוטי שיחות, ספר המאמרים מלוקט (חלק ה"א אזל ראשון ומיד אחריו החוברת "בכסא ליום חגינו"). מחזה אופייני ל'שלאש' מידי שבת וחג.

בשעת ההפסקה בין מוסף למנחה, יושבים הרב שלמה זרחי מהנהלת הישיבה ב770 וידידו הרב אלימלך צוויבל משפיע הישיבה במוריסטאון ומעלים זכרונות מתשרי תשכ"ב. עשרות בני תשחורת מצטופפים על ידם, משתדלים שלא לאבד מילה מהנאמר. ר' שלמה מספר ר' מיילך משלים, ר' מיילך מתאר ור' שלמה מצטרף בתנועה – דומה כי יושבים אנחנו ב'שאלאש' של תשכ"ה, הגשם מטריד מלמעלה – וכבר כבר יירד הרבי למנחה – "ומרוב עונינו...".

מנחה ב-5:00, אך כבר ב-3:30 חדר הנרות מלא כולו. הצפיפות גוברת מרגע לרגע. מנחה. ר' שלום דוכמאן פותח בקדיש המיוחד של "נעילה". יחיד בשנה, יחידה שבנפש במקום היחיד והמיוחד בעולם. ד' אמות של הכהן הגדול הקורא "אחת ואחת" ומתפלל תפילה קצרה "ולא אתאביד שולטן מדבית יהודה". "שמע ישראל". מארש. ערבית. "גוט יום טוב!". "ושמחת!"...

א' מאנ"ש בדרכו למונית שתקח אותו אל שדה התעופה, נפרד מחבירו ואומר: "אני נזכר בסיפור שסיפר הרבי בשמחת-תורה תשכ"ב, עת לימד את הניגון "אנעים זמירות" אודות היהודי בפולין שלא רצה להפרד מהיום הקדוש ומרוב דביקות נמצא למחרת ע"י גבאי בית הכנסת כשהוא מנגן לעצמו "אנעים זמירות" באותה תנוחה בה סיים את הנעילה".